אני ואמא שלי
כדי לספר את הסיפור שלי אני כמובן מילדות.נולדתי לפני 40 שנה ברוסיה.אבא שלי עזב כשהיתי בת שנתיים.התחתנה שנית אחרי 4 שנים.שנהם היו אלקוגוליסטים.עברתי מבעלה כל התעללות אפשרית.נפשית, פיזית, מינית.היא ידעה ולא עשתה כלום.בגיל 14 עזבתי בית, בית הספר, התחלתי לעבוד.לפני 20 שנה עליתי לארץ.הם עלו אחרי בכמה שנים.מהתחלה קוותי שהכל השתנה.מקום חדש, חיים חדשים אבל לא...שתיה, מכות, כלא.הכל כרגיל.כמה פעמים היא התקשרה.לא טוב קחי אותי.לקחתי.אחרי שבוע היתה חוזרת בחזרה.לפני שלוש שנים הוא נפטר.מצב הבריאותי שלה הדרדר.עכשיו היא נכה 100 אחוז על כיסא גלגלים.ישר אחרי שהוא נפטר לקחתי אותה עליי.כמה שמחתי.חשבתי לעצמי סוף סוף רק אני והיא.הספיק אותה לחודש.אמרה עד שהיא מסוגלת לשבת לבד היא תגור לבד.בכיתי.אבל מה יכותי לעשות.החלטה שלה.בנתיים המצב עם הבריאות נהיה גרוע יותר.דווקא עכשיו היא רוצה לבוא עליי ואני לא.אין כוח.אני לא יכולה לסלוח לה. אומרים זמן מרפא הכל.אז לא.עם השנים נהיה גרוע יותר.אני רואה את הילדים שלי גודלים ואני לא מבינה איך היא לא עשתה כלום.הם בשבילי הכל אבל היא בחרה אחרת.כמה לא בכיתי, כמה לא התכננתי שום דבר לא עזר.אני יודעת כמה קשה לה.היא דם לבד בארבע קירות על כיסא גלגלים סובלת ומקסימום שאני יכולה לעשות בשבילה זה שיחת טלפון.וככה אני פשוט מחכה עד שהיא תמות.בוכה בלילות ולא יכולה לסלוח לעצמי שאני ככה.
פשוט רציתי לספר למשהו כי אין לי למי.אין לי חברים כי אני יכולה להיות איתם כנה עד הסוף.בעלי אומר.עזבי ...עשית כל מה שיכולת. ואין לי משפחה אחרת
תודה שהקשבתם
כדי לספר את הסיפור שלי אני כמובן מילדות.נולדתי לפני 40 שנה ברוסיה.אבא שלי עזב כשהיתי בת שנתיים.התחתנה שנית אחרי 4 שנים.שנהם היו אלקוגוליסטים.עברתי מבעלה כל התעללות אפשרית.נפשית, פיזית, מינית.היא ידעה ולא עשתה כלום.בגיל 14 עזבתי בית, בית הספר, התחלתי לעבוד.לפני 20 שנה עליתי לארץ.הם עלו אחרי בכמה שנים.מהתחלה קוותי שהכל השתנה.מקום חדש, חיים חדשים אבל לא...שתיה, מכות, כלא.הכל כרגיל.כמה פעמים היא התקשרה.לא טוב קחי אותי.לקחתי.אחרי שבוע היתה חוזרת בחזרה.לפני שלוש שנים הוא נפטר.מצב הבריאותי שלה הדרדר.עכשיו היא נכה 100 אחוז על כיסא גלגלים.ישר אחרי שהוא נפטר לקחתי אותה עליי.כמה שמחתי.חשבתי לעצמי סוף סוף רק אני והיא.הספיק אותה לחודש.אמרה עד שהיא מסוגלת לשבת לבד היא תגור לבד.בכיתי.אבל מה יכותי לעשות.החלטה שלה.בנתיים המצב עם הבריאות נהיה גרוע יותר.דווקא עכשיו היא רוצה לבוא עליי ואני לא.אין כוח.אני לא יכולה לסלוח לה. אומרים זמן מרפא הכל.אז לא.עם השנים נהיה גרוע יותר.אני רואה את הילדים שלי גודלים ואני לא מבינה איך היא לא עשתה כלום.הם בשבילי הכל אבל היא בחרה אחרת.כמה לא בכיתי, כמה לא התכננתי שום דבר לא עזר.אני יודעת כמה קשה לה.היא דם לבד בארבע קירות על כיסא גלגלים סובלת ומקסימום שאני יכולה לעשות בשבילה זה שיחת טלפון.וככה אני פשוט מחכה עד שהיא תמות.בוכה בלילות ולא יכולה לסלוח לעצמי שאני ככה.
פשוט רציתי לספר למשהו כי אין לי למי.אין לי חברים כי אני יכולה להיות איתם כנה עד הסוף.בעלי אומר.עזבי ...עשית כל מה שיכולת. ואין לי משפחה אחרת
תודה שהקשבתם
