אני והאגודה (ו3 אנשים לא מוזמנים)
אתמול הלכתי לאגודה. פעם שלישית שלי שאני שם. בכל מקרה, לקחתי אוטובוס לשם. כשאני יורד מהאוטובוס, יורד איתי מישו ושואל איפה זה נחלת בינימין. שאלתי אותו "לאגודה?" הוא היסס קצת, ופלט "...כן." קטן. הלכנו יחד. עלינו במדרגות. יצאנו למרפסת. ראיתי מישו מהפאקינג שיכבה שלי יושב ומדבר עם אנשים. הוא ראה אותי. ואז נכנסתי לפאניקה. בחקמקמות של סוכן מוסד ברחתי מהמרפסת לשירותים. שם התקשרתי נמרצות אל הטרמפיסט יקירנו, שהמליץ לי ללכת לדבר עם הבחור הנ"ל. "אתה משוגע?! אני לא הולך לדבר איתו!" ואז קצת דיברנו על ההפרדה שלי בין הסביבה ה... "סטרייטית" שלי והסביבה ה"הומוסקסואלית" שלי, על איך שאין לי גשרים ביניהם חוץ ממני. יונתן טען שאני אשתגע בסוף. אני אמרתי שלפחות אני אשתגע בלי שאף אחד לא ידע עלי. ידעתי שאין לי ממה לפחד. מה הוא יספר, "ראיתי באגודה את ----?" אבל אז ידעו עליו. אבל עדיין - פחד. בסופו של דבר החלטתי לחזור בנונשלטיות, ולקוות שלא יגש אלי. למזלי הוא ירד למטה. הלכתי למרפסת. ואז מה מתברר לי? שידיד שלי (שהכיר אותו דרך האינטרנט) דיבר איתו. הוא לא לבד. יש איתו עוד שני אנשים, מהתיכון האחר בעיר מגורי. ואז נכנסתי (שוב) לפאניקה. מילא מישו אחד. עם זה אני יכול לחיות. אבל שלושה?! פאקינג שיט. הדבר האחרון שהייתי צריך. למזלי הם החליטו לא להיכנס לפגישה עצמה, ויותר לא ראיתי אותם. הפגישה עצמה הייתה מאוד מעניינת, דיברנו על אחריותנו כיחידים וכקבוצה לפעול בנושאים שאינם בהכרח קשורים למיניותנו (בהקשר של חוסר הנציגים מקבוצות הנוער בעצרת נגד אלימות כנגד נשים). סך הכל, היה טוב. כלומר, לא יודע אם הייתי חוזר על הערב הזה עוד פעם, אבל זה לא משנה כי זה קרה ואי אפשר להחזיר את הזמן אחורה. ועכשיו יש לי עוד סיבה לא ללכת לסאטרבקס - לא רק שהם קפיטליסטים נצלנים מסריחים, יש להם גם חרא שוקו. מומין
אתמול הלכתי לאגודה. פעם שלישית שלי שאני שם. בכל מקרה, לקחתי אוטובוס לשם. כשאני יורד מהאוטובוס, יורד איתי מישו ושואל איפה זה נחלת בינימין. שאלתי אותו "לאגודה?" הוא היסס קצת, ופלט "...כן." קטן. הלכנו יחד. עלינו במדרגות. יצאנו למרפסת. ראיתי מישו מהפאקינג שיכבה שלי יושב ומדבר עם אנשים. הוא ראה אותי. ואז נכנסתי לפאניקה. בחקמקמות של סוכן מוסד ברחתי מהמרפסת לשירותים. שם התקשרתי נמרצות אל הטרמפיסט יקירנו, שהמליץ לי ללכת לדבר עם הבחור הנ"ל. "אתה משוגע?! אני לא הולך לדבר איתו!" ואז קצת דיברנו על ההפרדה שלי בין הסביבה ה... "סטרייטית" שלי והסביבה ה"הומוסקסואלית" שלי, על איך שאין לי גשרים ביניהם חוץ ממני. יונתן טען שאני אשתגע בסוף. אני אמרתי שלפחות אני אשתגע בלי שאף אחד לא ידע עלי. ידעתי שאין לי ממה לפחד. מה הוא יספר, "ראיתי באגודה את ----?" אבל אז ידעו עליו. אבל עדיין - פחד. בסופו של דבר החלטתי לחזור בנונשלטיות, ולקוות שלא יגש אלי. למזלי הוא ירד למטה. הלכתי למרפסת. ואז מה מתברר לי? שידיד שלי (שהכיר אותו דרך האינטרנט) דיבר איתו. הוא לא לבד. יש איתו עוד שני אנשים, מהתיכון האחר בעיר מגורי. ואז נכנסתי (שוב) לפאניקה. מילא מישו אחד. עם זה אני יכול לחיות. אבל שלושה?! פאקינג שיט. הדבר האחרון שהייתי צריך. למזלי הם החליטו לא להיכנס לפגישה עצמה, ויותר לא ראיתי אותם. הפגישה עצמה הייתה מאוד מעניינת, דיברנו על אחריותנו כיחידים וכקבוצה לפעול בנושאים שאינם בהכרח קשורים למיניותנו (בהקשר של חוסר הנציגים מקבוצות הנוער בעצרת נגד אלימות כנגד נשים). סך הכל, היה טוב. כלומר, לא יודע אם הייתי חוזר על הערב הזה עוד פעם, אבל זה לא משנה כי זה קרה ואי אפשר להחזיר את הזמן אחורה. ועכשיו יש לי עוד סיבה לא ללכת לסאטרבקס - לא רק שהם קפיטליסטים נצלנים מסריחים, יש להם גם חרא שוקו. מומין
