אני והחרדה
קודם כל נגיד שאני לא בא לקבל כאן עצה או עזרה אני רק בא לספר את הסיפור שלי פעם ראשונה שאני כאן בפורום, אני סובל מחרדות 3 וחצי שנים בערך בטח לחלקכם זה נראה ממש קצת.. זה התחיל אצלי בגיל 13-14 אחרי שנשרתי מביצפר הפכתי את היום ללילה, את הלילה ליום הייתי נורא סגור, ובסוף הכל התפרץ התקף החרדה הראשון שלי היה אצל הפסיכולוג לא נפרט יותר מדי אובחנתי כסובל מאגורופוביה אבל זו כנראה הייתה טעות.. הייתי בטיפול תרופתי של כל המוכרים, פריזמה, סרוקסט, ציפרמיל, קלונקס, וואבן וכו'.. זה לא עשה כלום סגרתי את עצמי בסביבה שלי ולא עשיתי כלום לי חשוב לציין שעם כל ההתקפים אף פעם לא הגעתי למצב של היפר וונטילציה פעם אחת הייתי בבית חולים אחרי התקף, והגעתי לשם בכוחות עצמי לא פינו אותי או משהו באתי רק לבדוק ליתר בטחון, זה הפחיד אותי מאז אני חי עם החרדה בחזה, מרגישים אותה גם כשהיא רדומה קשיי נשימה, אני כבר שנים לא נושם כמו שצריך.. זה די הכניע אותי, סגרתי את עצמי בבית מהפחד שזה יקרה לי בחוץ מהפחד של איך אנשים יגיבו, או מה יקרה אם אני אהיה לבד כל הזמן כעסתי לא יודע על מי אבל כעסתי שאני צריך להתמודד עם דברים כאלה בגיל כל כך צעיר ניסיתי לעבוד, ניסיתי ללמוד, ניסיתי ללמוד נהיגה הכל ניסיתי אבל אני מכשיל את עצמי בכל דבר.. אני אצרף קובץ שכתבתי בגיל 15 זה נראה לי קצת מעפן, אבל בגלל שעברו מאז שנתיים נוותר לעצמי הממ. מקווה שיעניין אתכם ולא תקראו סתם
קודם כל נגיד שאני לא בא לקבל כאן עצה או עזרה אני רק בא לספר את הסיפור שלי פעם ראשונה שאני כאן בפורום, אני סובל מחרדות 3 וחצי שנים בערך בטח לחלקכם זה נראה ממש קצת.. זה התחיל אצלי בגיל 13-14 אחרי שנשרתי מביצפר הפכתי את היום ללילה, את הלילה ליום הייתי נורא סגור, ובסוף הכל התפרץ התקף החרדה הראשון שלי היה אצל הפסיכולוג לא נפרט יותר מדי אובחנתי כסובל מאגורופוביה אבל זו כנראה הייתה טעות.. הייתי בטיפול תרופתי של כל המוכרים, פריזמה, סרוקסט, ציפרמיל, קלונקס, וואבן וכו'.. זה לא עשה כלום סגרתי את עצמי בסביבה שלי ולא עשיתי כלום לי חשוב לציין שעם כל ההתקפים אף פעם לא הגעתי למצב של היפר וונטילציה פעם אחת הייתי בבית חולים אחרי התקף, והגעתי לשם בכוחות עצמי לא פינו אותי או משהו באתי רק לבדוק ליתר בטחון, זה הפחיד אותי מאז אני חי עם החרדה בחזה, מרגישים אותה גם כשהיא רדומה קשיי נשימה, אני כבר שנים לא נושם כמו שצריך.. זה די הכניע אותי, סגרתי את עצמי בבית מהפחד שזה יקרה לי בחוץ מהפחד של איך אנשים יגיבו, או מה יקרה אם אני אהיה לבד כל הזמן כעסתי לא יודע על מי אבל כעסתי שאני צריך להתמודד עם דברים כאלה בגיל כל כך צעיר ניסיתי לעבוד, ניסיתי ללמוד, ניסיתי ללמוד נהיגה הכל ניסיתי אבל אני מכשיל את עצמי בכל דבר.. אני אצרף קובץ שכתבתי בגיל 15 זה נראה לי קצת מעפן, אבל בגלל שעברו מאז שנתיים נוותר לעצמי הממ. מקווה שיעניין אתכם ולא תקראו סתם
