אני זוכרת אותי בילדותי

[ש י ר י ת ה]

אני זוכרת אותי בילדותי

הולכת לספריה השכונתית, דחוסה ועמוסה בספרים, מריחה את ריח הספרים, סופגת את האוירה המיוחדת, מאזינה לשקט, מפשפשת ומחפשת את הספר שיכבוש את ליבי. ואח"כ, כבר בדרך הביתה לא מתאפקת ומתחילה לקרוא. הולכת עם הספר, נתקלת בעמודים, מרותקת כולי. עד שהגעתי הביתה כבר סיימתי את הספר. בעלי מספר על חוויות הספרים שלו. היה שם את הספר מתחת לכרית, מלטף אותו, קורא בו במשורה (כדי לא "לבזבז" , כדי שההנאה לא תגמר מהר), נותן לו מקום של כבוד בחדרו ובליבו. איפה היום יש דברים כאלה?????? איפה החוויות של ללכת לספריה? לבחור ספר? להנות מהקריאה? בשביל הבן שלי זה עונש. יש שיעור ספריה. הוא חייבלבחור ספר, ואסור ספר זה ואסור ספר זה (אוסרים עליהם למשל את סידרת צמרמורת) וכל החויה של הספר נעלמת. מה נשאר? דפים ואותיות. והרי ספר הוא הרבה יותר מדפים ואותיות. ספר הוא חויה.

 

[sagiberg]

לרגע נדמה היה לי שתיארת אותי../images/Emo24.gif

גם אני הייתי ילדה כזו בדיוק ולמעשה, ילדי טוענים שגם היום האף שלי תחוב כל הזמן בספר (והם צודקים) לגבי חווית הספריה- אני מסכימה איתך אבל, לעיתים, אם יש מזל ונופלים על ספרנית טובה ואוהבת ילדים, תמונת המצב עשויה להשתנות. ככלל- אני מאמינה שאהבה לספר יכולה להגיע רק מהבית, ואז, אם היא קיימת שום ספריה לא תוכל לקלקל כי הספרים עצמם יהוו את מוקד המשיכה.

 

[octavia]

חחח גם אני גם אני../images/Emo63.gif

גם אני הייתי ילדה שכזאת מאז ומתמיד הספריה שימשה כבית השני שלי והספרים היו לחברים הכי טובים שלי כל הכיף היה להיכנס לספריה ולנשום עמוק את הניחוח המיוחד שיש רק בספריות,להביט במדפי תצוגת הספרים החדשים שהגיעו ולהתלהב מלרצות לקרוא את כולם ביחד,להנות מהשיטוטים בין מדפי הספרים ולמצוא ספר,דבר שנמשך לפעמים שעות והחיוך שמתפשט על הפנים כשמוצאים ספר נחמד וכבר מתחילים לקרוא אותו בדרך אל שולחן ההחזרות וכשיוצאים מפתח דלת הספריה כבר רוצים לחזור חזרה פנימה. האמת שזה עדיין קורה לי עד עצם היום הזה בכל ביקור בספריה. אבל כיום שאני נכנסת לספריה,זה מאוד עצוב לראות את מחלקת ספרי הילדים כמעט וריקה מנוכחות של ילדים. זה לא כמו שהיה פעם וחבל. היום באמת רוב הילדים חושבים שזה עונש לקרוא ספר. הילדים של היום הם לא הילדים של פעם וזה מסביר את הכל. בתקווה שיהיה טוב........

 

[חוטהשני]

כל התיאורים ממש מזכירים גם אותי ואת האחיות שלי.. אצלנו ב8 בערב היה כיבוי אורות בבית- אבל מה עושים עם זה שלא סיימנו את הפרק ? ../images/Emo2.gif יש לזה פתרון מקורי ../images/Emo3.gif םשוט קונים פנס(ים) וממשיכים לקרוא לאורם אחרי שסגרו לנו את האור בחדר.. אצלנו בבי"ס- יש תוכנית לעידוד קריאה שפועלת כבר שלוש שנים- וכל שנה אני נדהמת מכמות הילדים שקוראים להנאה.. מדברים על זה שהילדים לא קוראים בכלל- והנה הילדים כן קוראים.. אולי לא קוראים בכמות שאנחנו קראנו - אבל צריך גם לזכור שלא עמדו מולנו שלל הפיתויים שיש לילדים היום.. ואנחנו ההורים (לי יש ילדה בת 4 וחצי שאוהבת שאנחנו מקריאים לה המון סיפורים ../images/Emo13.gif) צריכים לדאוג שהילדים פשוט לא יזנחו את הקריאה ../images/Emo63.gif