אלישיר פסיכופטו
New member
אני זוכר את קו 18 הראשון.
בעזי"ת זוכרים? זה שהתפוצץ לפני פורים ה`תשנ"ו / 1996, ברחוב יפו פינת שרי ישראל? מעל עשרים הרוגים? למעט שבת, ישבנו שם במשך כל השבעה, גם בגשם. 24 שעות. לא הפסיקה תנועה של אנשים. יחדיו אבלי ישראל. צילמו אותי בעיתון יושב בסוודר כחול ,מול קסדה הפוכה על חצובה ששימשה כלפיד זיכרון, ועל פני מבט מטומטם של עצב. ובסוף השבעה. בבוקר של יום ראשון קצת אחרי שש וחצי. ממש באותה שעה שהראשון התפוצץ. חולפת לה אותה שיירה נוראה של אמבולנסים: אותו קו 18, אותו כיוון נסיעה. דני הלך לשם,לעזור:רק שני קילומטרים ברגל. אני כבר לא רציתי. סיפרו חודשיים אחרי שהוא לא יכל לאכול קערה של פסטה עגבניות: זה הזכיר לו את המעיים המבוקעים. קו 26 שהיה ביחד עם קו 4. שוק מחנה יהודה הראשון, השני, והשלישי, וה... קו 20. בית ישראל. המדרחוב המשולש , והמשולב, וה... הר הצופים. קו 14. קו 32. סבארו. רחוב יפו הראשון, והשני וה... קו 6. מומנט. רחוב הנביאים. מרכז מסחרי קרית יובל. קו 22. צומת הגבעה הצרפתית הראשון, והשני, וה... וה... וה... וה... קו 2. קו 19. קו 14 (ברשימה רציחות המוניות מירושלים בלבד). בקו 18 השני כבר היו פחות אנשים. קשה. כמה אתה רוצה שנתאבל? צריך לחזור לשגרה! דוקא! להראות להם! רק ההוא שביקרתי אותו בפורים ה`תשנ"ו בהדסה עין כרם כבר יתאבל כל החיים,עם פנים מרוטשות מרסיסים, שלא יתנו לו לשכוח. אתמול עברתי בארבע בבוקר ליד זוויל. לא היתה נפש חיה. רק שולחן מיותם מלא נרות נשמה סיפר שאתמול הייתה כאן אוטו-דה-פה בנוסח מוסלמי. מידי פעם עברה מכונית והאטה בסקרנות. כבר לא חשבתי על נקמה. לא על פוליטיקה. לא על ערבים. בשעה אחת של אשוויץ-בירקנאו מתו יותר אנשים ממה שמתו בכל הפיגועים-פוגרומים האלה ביחד. (הדברים נכתבו לאחר הטבח בקו 2). http://blog.tapuz.co.il/breslever
בעזי"ת זוכרים? זה שהתפוצץ לפני פורים ה`תשנ"ו / 1996, ברחוב יפו פינת שרי ישראל? מעל עשרים הרוגים? למעט שבת, ישבנו שם במשך כל השבעה, גם בגשם. 24 שעות. לא הפסיקה תנועה של אנשים. יחדיו אבלי ישראל. צילמו אותי בעיתון יושב בסוודר כחול ,מול קסדה הפוכה על חצובה ששימשה כלפיד זיכרון, ועל פני מבט מטומטם של עצב. ובסוף השבעה. בבוקר של יום ראשון קצת אחרי שש וחצי. ממש באותה שעה שהראשון התפוצץ. חולפת לה אותה שיירה נוראה של אמבולנסים: אותו קו 18, אותו כיוון נסיעה. דני הלך לשם,לעזור:רק שני קילומטרים ברגל. אני כבר לא רציתי. סיפרו חודשיים אחרי שהוא לא יכל לאכול קערה של פסטה עגבניות: זה הזכיר לו את המעיים המבוקעים. קו 26 שהיה ביחד עם קו 4. שוק מחנה יהודה הראשון, השני, והשלישי, וה... קו 20. בית ישראל. המדרחוב המשולש , והמשולב, וה... הר הצופים. קו 14. קו 32. סבארו. רחוב יפו הראשון, והשני וה... קו 6. מומנט. רחוב הנביאים. מרכז מסחרי קרית יובל. קו 22. צומת הגבעה הצרפתית הראשון, והשני, וה... וה... וה... וה... קו 2. קו 19. קו 14 (ברשימה רציחות המוניות מירושלים בלבד). בקו 18 השני כבר היו פחות אנשים. קשה. כמה אתה רוצה שנתאבל? צריך לחזור לשגרה! דוקא! להראות להם! רק ההוא שביקרתי אותו בפורים ה`תשנ"ו בהדסה עין כרם כבר יתאבל כל החיים,עם פנים מרוטשות מרסיסים, שלא יתנו לו לשכוח. אתמול עברתי בארבע בבוקר ליד זוויל. לא היתה נפש חיה. רק שולחן מיותם מלא נרות נשמה סיפר שאתמול הייתה כאן אוטו-דה-פה בנוסח מוסלמי. מידי פעם עברה מכונית והאטה בסקרנות. כבר לא חשבתי על נקמה. לא על פוליטיקה. לא על ערבים. בשעה אחת של אשוויץ-בירקנאו מתו יותר אנשים ממה שמתו בכל הפיגועים-פוגרומים האלה ביחד. (הדברים נכתבו לאחר הטבח בקו 2). http://blog.tapuz.co.il/breslever