אני זקוקה לעידוד
ופעם קודמת די עודדתם אותי אז חשבתי לשתף אותכם שוב היום היה לי ריב עם אחותי(בת 18) משהו טיפשי שחבל אפילו לחשוב עליו. העניים הוא שבמשך כל השבוע עזרתי לאמא שלי לקראת פסח אבל עזרה ענקית בזמן ששאר האנשים של הבית לא עשו שום דבר מדובר בכלום לחלוטין אחותי שותה קפה בבוקר ומשאירה את הכוס בסלון ואם מבקשים ממנה לעשות משהו היא יוצאת מהבית בטריקת דלת(נשבעת לכם שזה ככה לא מקצינה). בקיצר אני לא מצפה מאמא שלי שתתערב לטובתי אבל היא מתערבת לטובתה של אחותי ומתחילה לצרוח עליי בטרוף מבלי לדעת על מה הריב- ואז אמרתי לה מה שאני מרגישה שבשביל לקבל ממנה את אותו יחס שאחותי מקבלת אני צריכה לעבוד קשה מאוד, אין מה לעשות ולא משנה כמה אני אעה וכמה אחותי לא תעשה אני עדיין ההיה נחותה ממנה(מאחותי) מבחינתה(של אמא שלי) ושאפילו מילת תודה אחת לא קיבלתי ממנה ולא, אני לא עוזרת בשביל לקבל תודה אבל תסכימו איתי שזה נחמד לקבל מעט הערכה. ולמה אני כותבת לכם? כי אני כל הזמן ידעתי שאמא שלי שונאת אותי בדר"כ כלל היא מאחלת לי "ילדה כמוני"- שאני אף פעם לא מבינה ממה אני אמורה להעלב מזה. לפעמים היא אומרת לי שיום אחד אני אשאר לבד כי כל החברים שלי יעזבו אותי כי הם יגלו את פרצופי האמיתי- אבל החברים שלי אמיתיים וגם למה זה בדיוק קשור, נראה לי גם שהם מכירים אותי הרבה יותר טוב מאשר אמא שלי מכירה אותי (זה משהו שאני הכי הייתי רוצה שאמא שלי תראה אותי כמו שהם רואים אותי) אבל היום גיליתי עד כמה היא באמת שונאת אותי אני יושבת על המחשב ופתאום היא עוברת וסתם ככה קשור לכלום היא אומרת "יום אחד אני אשים לך כדור באוכל שלא תתעוררי יותר" בשיא השנאה. אני לא יודעת מה עשיתי לה שהיא שונאת אותי כל כך? מה? הלוואי ואלוהים היה אור לי מה תאמינו לי שהייתי מנסה להשתנות. ולמה כל פעם אני מבטיחה לעצמי מחדש שהפעם אני חזקה ולא בוכה אבל כל פעם אני נשברת מחדש והולכת כאילו לשירותים מתישבת על הריצפה ובוכה בשקט. מה אני אמורה להגיב לדבר כזה- העניין עם כל הארועים האלה שלנו שהיא חושבת שאני שוכחת אבל לי יש יומן שהכל מתועד בו, וגם ברגעים המועטים בהם אנחנו מסתדרות אני לא שוכחת. אתם לא מבינים את הכאב שיש לי בלב ששום מילות הניחומים שבעולם לא יצליחו לרפא- ולא משנה כמה שחברים יגידו שהם אוהבים אותי ואכפת להם ממני מה שאני רוצה באמת שלה יהיה אכפת. מעניין מה יקרה אם מחר אני אמות והיא תחיי כל החיים בהרגשה שהיא גרמה לי הרגשה כזאת. ניסיתי לכתוב מסודר אבל לא כל כך הצליח מצטערת שזה יצא ככה.
ופעם קודמת די עודדתם אותי אז חשבתי לשתף אותכם שוב היום היה לי ריב עם אחותי(בת 18) משהו טיפשי שחבל אפילו לחשוב עליו. העניים הוא שבמשך כל השבוע עזרתי לאמא שלי לקראת פסח אבל עזרה ענקית בזמן ששאר האנשים של הבית לא עשו שום דבר מדובר בכלום לחלוטין אחותי שותה קפה בבוקר ומשאירה את הכוס בסלון ואם מבקשים ממנה לעשות משהו היא יוצאת מהבית בטריקת דלת(נשבעת לכם שזה ככה לא מקצינה). בקיצר אני לא מצפה מאמא שלי שתתערב לטובתי אבל היא מתערבת לטובתה של אחותי ומתחילה לצרוח עליי בטרוף מבלי לדעת על מה הריב- ואז אמרתי לה מה שאני מרגישה שבשביל לקבל ממנה את אותו יחס שאחותי מקבלת אני צריכה לעבוד קשה מאוד, אין מה לעשות ולא משנה כמה אני אעה וכמה אחותי לא תעשה אני עדיין ההיה נחותה ממנה(מאחותי) מבחינתה(של אמא שלי) ושאפילו מילת תודה אחת לא קיבלתי ממנה ולא, אני לא עוזרת בשביל לקבל תודה אבל תסכימו איתי שזה נחמד לקבל מעט הערכה. ולמה אני כותבת לכם? כי אני כל הזמן ידעתי שאמא שלי שונאת אותי בדר"כ כלל היא מאחלת לי "ילדה כמוני"- שאני אף פעם לא מבינה ממה אני אמורה להעלב מזה. לפעמים היא אומרת לי שיום אחד אני אשאר לבד כי כל החברים שלי יעזבו אותי כי הם יגלו את פרצופי האמיתי- אבל החברים שלי אמיתיים וגם למה זה בדיוק קשור, נראה לי גם שהם מכירים אותי הרבה יותר טוב מאשר אמא שלי מכירה אותי (זה משהו שאני הכי הייתי רוצה שאמא שלי תראה אותי כמו שהם רואים אותי) אבל היום גיליתי עד כמה היא באמת שונאת אותי אני יושבת על המחשב ופתאום היא עוברת וסתם ככה קשור לכלום היא אומרת "יום אחד אני אשים לך כדור באוכל שלא תתעוררי יותר" בשיא השנאה. אני לא יודעת מה עשיתי לה שהיא שונאת אותי כל כך? מה? הלוואי ואלוהים היה אור לי מה תאמינו לי שהייתי מנסה להשתנות. ולמה כל פעם אני מבטיחה לעצמי מחדש שהפעם אני חזקה ולא בוכה אבל כל פעם אני נשברת מחדש והולכת כאילו לשירותים מתישבת על הריצפה ובוכה בשקט. מה אני אמורה להגיב לדבר כזה- העניין עם כל הארועים האלה שלנו שהיא חושבת שאני שוכחת אבל לי יש יומן שהכל מתועד בו, וגם ברגעים המועטים בהם אנחנו מסתדרות אני לא שוכחת. אתם לא מבינים את הכאב שיש לי בלב ששום מילות הניחומים שבעולם לא יצליחו לרפא- ולא משנה כמה שחברים יגידו שהם אוהבים אותי ואכפת להם ממני מה שאני רוצה באמת שלה יהיה אכפת. מעניין מה יקרה אם מחר אני אמות והיא תחיי כל החיים בהרגשה שהיא גרמה לי הרגשה כזאת. ניסיתי לכתוב מסודר אבל לא כל כך הצליח מצטערת שזה יצא ככה.
