אני חדשה כאן ואני בדילמה.
לפני שבועיים גיליתי את הפורום ואני חושבת שזה דבר נפלא. התמיכה והעידוד שאתן (ולפעמים אתם) מעניקות זו לזו פשוט נהדרים ונוגעים ללב. אז החלטתי לספר בקצרה את סיפורי ולהתייעץ אתכן לגבי הדילמה שלנו נכון לימים אלו: בני 32 נשואים כ-3 שנים. בעלי סובל מאיסוזפרמיה (חוסר מוחלט של תאי זרע) ומהוריקוצלה (ורידים מורחבים באשכים הגורמים לפגיעה בתהליך יצור הזרע). בבדיקות המקדימות אצלי התגלה שהכל בסדר- הורמונים, ביוץ, צילום רחם, מחזור סדיר. היסטוריה: 3 טיפולי IVF משולבים בTESA – דיקור האשכים והוצאת רקמה בה מחפשים זרעונים בודדים. ואכן מצאו כאלו אצלינו אבל לא היו מהם הפריות ולא החזרת עוברים. בטיפול השלישי - היפרסטימולציה בדרגה הקשה ביותר, אושפזתי בבית חולים ל 5 ימים ואף דקרו לי את הבטן ושאבו לי כמה ליטרים של מים שהצטברו בחלל הבטן. לו הייתי קוראת בפורום אז הייתי בודאי יודעת מה שאז לא ידעתי ואף אחד לא טרח להגיד לי – שצריך לשתות הרבה! בטיפול זה גם השתמשנו בזרע תורם כגיבוי שממנו נוצרו 2 עוברים שהוחזרו אך לא נקלטו. (אולי בגלל ההיפר) בשלב זה החלטנו לקחת הפסקה על מנת לתת לגוף שלי להתאושש ומאחר וצריך לתת לאשכים קצת מנוחה על מנת שייצרו זרעונים. לאחר קריאת כתבה בעיתון, (דומה לכתבה שהתפרסמה השבוע בעיתון נשים) החלטנו לנסות את ה"אמבוליזציה" - הרי אין לנו מה להפסיד וכדאי לנסות הכל. זהו טיפול בהרדמה חלקית בו מצנטרים את הורידים המורחבים במפשעה. הבעיה היא שהתור לטיפול זה ארוך ונאלצנו לחכות חצי שנה. בינתיים בזמן שהמתנו החלטנו לבצע הזרעות עם זרע תורם, האמת שאני כבר די חששתי שגם אצלי משהו לא בסדר אבל לשמחתינו ההזרעה הראשונה הצליחה והיה הריון. אבל השמחה היתה קצרה כי גילו שאין דופק והעובר הפסיק להתפתח. עברתי גרידה בשבוע 8. ועוד שתי הזרעות כאלו שלא הניבו הריון. (בהזרעות טופלתי באיקקלומין וכוריגון). בינתיים הגיע תורו של בעלי לצינטור והוא עבר אותו לפני מספר שבועות. עד פה היסטוריה וכעת לדילמה: תוצאות של הצינטור אם בכלל יהיו ניתן יהיה לראות רק בעוד 6 חודשים עד שנה. אך יתכן ולא יהיה כל שיפור במצב הזרע. האם כדאי לחכות מספר חודשים כדי לראות אם משתנה מצב הזרע או להמשיך לנסות הזרעות עם זרע תורם? הכמיהה לילד כל כך גדולה וכואבת ובשנה שנצטרך להמתין נוכל כבר להיות הורים כי הסיכויים טובים יותר עם זרע תורם. המחשבה שלנו שאת "הילד הבא" ננסה להרות מזרע בעלי שאולי יצוץ פתאום. מה דעתכן/דעתכם??? לחכות או להמשיך??. ממתינה לתשובות יובל.
לפני שבועיים גיליתי את הפורום ואני חושבת שזה דבר נפלא. התמיכה והעידוד שאתן (ולפעמים אתם) מעניקות זו לזו פשוט נהדרים ונוגעים ללב. אז החלטתי לספר בקצרה את סיפורי ולהתייעץ אתכן לגבי הדילמה שלנו נכון לימים אלו: בני 32 נשואים כ-3 שנים. בעלי סובל מאיסוזפרמיה (חוסר מוחלט של תאי זרע) ומהוריקוצלה (ורידים מורחבים באשכים הגורמים לפגיעה בתהליך יצור הזרע). בבדיקות המקדימות אצלי התגלה שהכל בסדר- הורמונים, ביוץ, צילום רחם, מחזור סדיר. היסטוריה: 3 טיפולי IVF משולבים בTESA – דיקור האשכים והוצאת רקמה בה מחפשים זרעונים בודדים. ואכן מצאו כאלו אצלינו אבל לא היו מהם הפריות ולא החזרת עוברים. בטיפול השלישי - היפרסטימולציה בדרגה הקשה ביותר, אושפזתי בבית חולים ל 5 ימים ואף דקרו לי את הבטן ושאבו לי כמה ליטרים של מים שהצטברו בחלל הבטן. לו הייתי קוראת בפורום אז הייתי בודאי יודעת מה שאז לא ידעתי ואף אחד לא טרח להגיד לי – שצריך לשתות הרבה! בטיפול זה גם השתמשנו בזרע תורם כגיבוי שממנו נוצרו 2 עוברים שהוחזרו אך לא נקלטו. (אולי בגלל ההיפר) בשלב זה החלטנו לקחת הפסקה על מנת לתת לגוף שלי להתאושש ומאחר וצריך לתת לאשכים קצת מנוחה על מנת שייצרו זרעונים. לאחר קריאת כתבה בעיתון, (דומה לכתבה שהתפרסמה השבוע בעיתון נשים) החלטנו לנסות את ה"אמבוליזציה" - הרי אין לנו מה להפסיד וכדאי לנסות הכל. זהו טיפול בהרדמה חלקית בו מצנטרים את הורידים המורחבים במפשעה. הבעיה היא שהתור לטיפול זה ארוך ונאלצנו לחכות חצי שנה. בינתיים בזמן שהמתנו החלטנו לבצע הזרעות עם זרע תורם, האמת שאני כבר די חששתי שגם אצלי משהו לא בסדר אבל לשמחתינו ההזרעה הראשונה הצליחה והיה הריון. אבל השמחה היתה קצרה כי גילו שאין דופק והעובר הפסיק להתפתח. עברתי גרידה בשבוע 8. ועוד שתי הזרעות כאלו שלא הניבו הריון. (בהזרעות טופלתי באיקקלומין וכוריגון). בינתיים הגיע תורו של בעלי לצינטור והוא עבר אותו לפני מספר שבועות. עד פה היסטוריה וכעת לדילמה: תוצאות של הצינטור אם בכלל יהיו ניתן יהיה לראות רק בעוד 6 חודשים עד שנה. אך יתכן ולא יהיה כל שיפור במצב הזרע. האם כדאי לחכות מספר חודשים כדי לראות אם משתנה מצב הזרע או להמשיך לנסות הזרעות עם זרע תורם? הכמיהה לילד כל כך גדולה וכואבת ובשנה שנצטרך להמתין נוכל כבר להיות הורים כי הסיכויים טובים יותר עם זרע תורם. המחשבה שלנו שאת "הילד הבא" ננסה להרות מזרע בעלי שאולי יצוץ פתאום. מה דעתכן/דעתכם??? לחכות או להמשיך??. ממתינה לתשובות יובל.
