אני חדשה

[the girl111]

אני חדשה../images/Emo70.gif../images/Emo41.gif

וראיתי את הפורום שלכם והחלטתי להצטרף...אני יוצאת למסע בסוף אוקטובר... וכבר התחילו לנו עם ההרצאות וכל הסרטים וההצגות (ראינו את ההצגה שעונים המלצה למי שעוד לא ראה) דבר שני - יש לי בעיה חמורה שנקראת געגועים הביתה (אולי זה ישמע טיפשי לחלק מכם

) כל פעם שאני יוצאת לטיול שנתי או טיול רחוק מהבית (שלושה ימים, ארבעה ימים) אני ממש מתגעגעת הביתה...אני לפעמים בוכה וכאלה דברים...בעיקרון זה כאילו קשה לי להיקלט במקום שמביאים אותנו אליו... וזה גורם לי להיכנס למצב רוח רע (לדאון כזה) ולא להנות מהטיול...וזה לא שבמציאות אני ממש ממש קרובה למשפחה שלי...אני כמו כל אחד...לעיתים רחוקות רבים...אבל מסתדרים והכל טוב...וטוב לי! הפחד הגדול שלי זה שבסע לפולין אני ארגיש את אותה הרגשה רק בצורה הרבה יותר חזקה מכיוון שזה קשור לשואה וגם זה רחוק מהבית (מאוד רחוק) אני נורא רוצה לצאת למסע וזה נורא חשוב לי ולא הייתי רוצה לוותר על זה בגלל משהו כזה... לכן יש לי שאלה - מישהו מכם שאולי הייתה לו בעיה דומה שהוא יצא יכול להגיד לי מה אתם עושים כדי לשפר את המצב רוח שלכם במצבים כאלו

 

[גיא בר און מקורי]

אני עדין לא הייתי אבל יש לי כמה

דברים להגיד קודם כל ברוכים הבאים למשפחתינו געגועים זה דבר טבעי ואפילו טוב.דבר נוסף שזה נותן לנו הגעגועים זה להעריך את מה שיש לנו ולהעריך את הבית,המשפחה וכ"ו מדברים בטלפון,שומרים על הקשר ובפולין באמת הזמן עובר כל כך מהר שלא מרגישים בנוסף שהימים הם כל כך גדושים בפעילות שלא מספיקים כל כך להתגעגע אלה רק לבד בלילה שנמצאים לבד עם עצמנו הראש מתחיל לחשוב על המשפחה ובאמת את תתגעגעי אבל אני בטוח שתסתדרי שזה יהיה הדבר האחרון שיטריד אותך תצאי בראש שקט ונקי דבר שני ההצגה "שעונים" לא ראיתי ספרי לנו בבקשה על מה היא מדברת בטוח שיהיה לך מסע מרתק ומדהים! ושוב ברוכים הבאים

 

[at22]

היי../images/Emo13.gif

שמונה ימים זה המון זמן. בדיעבד (יצאתי למסע לפני שלושה חודשים וחצי) הם עברו כל-כך מהר, יותר מידי מהר, אבל לפני שיצאנו גם לי היו החששות האלה של "וואי, כל-כך הרבה זמן מחוץ לבית בלי אמא-אבא, איך אני אסתדר?", וכו'. אני אחת שקשה לה בלי אמאל'ה גם בטיולים שנתיים של יומיים, אבל בכל זאת- וואי, שם לא הרגשתי געגועים הבייתה, קולטת

שמונה ימים מחוץ לבית, אבל.. פשוט לא התגעגעתי, באמת. לא יודעת איך זה קרה, ולמה. גם ברגע בו נפרדנו מההורים, ארבע לפנות בוקר [גאד, איזה זכרונות, בא לי לבכות]- לא בכיתי והרגשתי כמעט כלום, וזה למרות שהייתי בטוחה שאני הולכת לבכות שם כמו לא-יודעת-מה. ואולי זה לא "למרות", אלא דווקא "בגלל"..

בכל מקרה, כנראה שהימים היו כאלה עמוסים מכדי שיהיה לי זמן להתגעגע, ואולי בגלל זה נק' השבירה שלי מבחינת געגועים הבייתה הייתה ביום שישי, אחרי ארוחת הערב. באותו לילה הרגשתי רע בגלל איזשהוא אירוע לא-ספציפי שקרה במסע, שהצטרף לעוד כמה גורמים נוספים, שבסופו של דבר-כולם יחד הובילו להתפרצות בכי אדירה.. וואי, כמה בכיתי בשישי-שבת, כמה ביקשתי לחזור הביתה לאמא.. אין לי בדיוק "עצה" לספק לך בנוגע לשיפור מצב-הרוח במסע. אני מניחה שברגעים כאלו הקרבה לחברים, דיבור איתם וכו' היו מסייעים לרובנו וגורמים להעלאת המורל. ואם את בכל זאת לא אחת מאלה שפעולות כנ"ל היו עוזרות להם, אז.. פשוט תשבי לבד, עם עצמך, ותבכי/תדברי עם עצמך/תכתבי/תחייגי הבייתה/תעשי וואטאבר שיכול לעשות לך טוב. בסוף תרגישי יותר טוב

בשורה התחתונה: אני חושבת שככל שתצפי לגעגועים שיציפו אותך וישתלטו עלייך במהלך המסע- ככה לא תרגישי בהם, בסופו של דבר. בדיוק כמו שקרה לי. וכמו שכבר כתבתי- הגעגועים, קרוב לוודאי שהם לא ימצאו מקום בתוך סדר היום העמוס שלך =) ועוד דבר אחרון: אל תוותרי על המסע (כמעט) בשום אופן.

 

[מיאו יאו יאו]

שלום......./images/Emo13.gif

ברוכה הבאה

אני עוד לא יצאתי אבל יוצאת גם באוקטובר... ובקשר לגעגועים אממ אולי יעזור לך לקחת איתך לפולין תמונה או משהו שיזכיר לך את הבית ואני גם מאמינה שתדברו כל יום בטלפון ושתשמרו על קשר תמידי... וגם כמו שגיא אמר הימים בפוליןמלאים מאוד ואין זמן להתגעגע... אז בקיצור מסע מעניין ומועט געגועים....

מיצי

 

[Pukipsey007]

../images/Emo24.gif ברוכה הבאה../images/Emo70.gif

תשמעי, יש בפולין גיבוש ממש חזק, המשלחת נהיית מיני משפחה ויש הרבה תמיכה מצד כולם.. אז יהיה בסדר. לדעתי. חוץ מזה אפשר לצלצל כל יום [כמעט] הבייתה והכל. אל תוותרי,

 

[y a e l 1 6]

היי אווה..

ראיתי את שעונים..אני חושבת כמוך...מומלץ מאוד..הצגה שנוגעת מבפנים.. גם אני כמוך יצאתי למסע עם המון חששות וביניהן המרחק מהבית..מהסביבה המגוננת והאוהבת.. אני חושבת שהמסע לפולין נתן לי המון..בפן האישי..בהרגשה שלי לגבי א"י לגבי הצבא לגבי הדגל שלנו, החופש שהמדינה מעניקה לנו.. את תחזרי מפולין מפוכחת יותר לגביי החיים, תאהבי את המדינה שלנו ברמה שלא אהבת קודם..ואת הזכות שאנחנו חיים פה.. תדעי שאין לנו מקום אחר.. ובנוגע למשפחה שלך..את תעריכי אותה יותר..את תלמדי להבין שהמשפחה שלנו היא דבר כל כך ברוך כל כך לא מובן מאליו.. ואת יודעת מה? הגעגועים, המרחק מהמשפחה..יתן לך הרבה (וכל זאת מלבד הקשר המיוחד שירקם ביניך לבין שאר חברי המשלחת, שם הם ישמשו כאדם קרוב, כתוספת כלשהי למשפחה בארץ), את תתגעגעי אני בטוחה! תרגישי לפעמים שאת צריכה אותם לידך! עכשיו ! ברגע זה!אבל תזכרי כל הזמן..שתסיימי את המסע,כשתעלי על המטוב חזור..המשפחה שלך תהיה מאחוריך, הם מחכים לך כולם שתחזרי..לחיים המוגנים, לחיי השיגרה,לבית.. ו..תתבגרי..תראי שאת גדולה מספיק להיות במשך זמן מסויים מחוץ לבית.. להסתדר עם עוד אנשים שאולי חשבת שלא תסתרי איתם..ולהוכיח לכולם ובמיוחד לעצמך שאת מסוגל..ואת מסוגלת! אז מסע מוצלח! תפיקי את המירב.. ובבקשה בבקשה אל תחמיצי אותו בגלל סיבה כזאת ואני אומרת את זה בשבילך..כי זה שווה את זה.. אהה וכמעט ששכחתי.. יש פלאפונים היום, ואימיילים שאפשר לשלוח מהמלון, ואסמסיים ומכתבים לטיסה..ככה שגם אם לא איתך פיזית ..הם שם..כל הזמן בשבילך..

 

[Lp Fairy]

ברוכים הבאים!

חחחח קודם כול ברוכים הבאים! שיהיה לך מסע מוצלח... בקשר למשפחה..כן..לכולם זה קשה..אני בטיולים שנתיים תמיד רוצה שאבא יסיע אותנו באוטובוס (הוא נהג אגד..) חח את יכולה לקחת תמונות שלהם..את יכולה תמיד לדבר איתם בטלפון או לעשות פלאפון חול... אצלנו אז הרי המסע יצא בפורים (אצלכם זה לא יוצא על סוכות..?) אז ההורים כתבו לנו מכתבים ונתנו אותם למרכזת של המסע ואז קיבחלנו אותם בפולין..וכולם ממש בכו כשהם קראו את המכתבים..ואין שום רע בבכי! בכול מקרה גם לי היה קשה שם אבל נסעו איתנו שני מורים (המרכזת ומנהל של ביצפר..) והם היו ממש כמו אמא ואבא שלי..ועוד נסעה איתנו סבתא של אחת התלמידות והיא הייתה הסבתא של כולנו.. את תתחברי שם למורים כמו אמא ואבא...וכן זה קשה כי זה עדיין לא ממש אמא ואבא.. אבל תמיד אפשר לדבר בטלפון.. חחח חפרתי..בכול מקרה יום טוב..[=

 

[lihi r]

ברוכה הבאה

גם אני הייתי במצב שלך ומאוד פחדתי מהריחוק מהמשפחה ובאמת שהייתי בפולין היה יום אחד שבערב הרגשתי לבד ומאוד התגעגעתי להורים ולמשפחה אבל אחרי כמה זמן שהייתה לנו פעילות זה עבר לפי דעתי את צריכה לצאת למסע למרות זה ובשביל לא להתגעגע את יכולה לדבר עם ההורים שלך בטלפון מה שאני עשיתי כל יומיים, לשלוח SMS שאני עשיתי כמה פעמים ביום והם גם יכולים להעביר לך פקסים אני יכולה להגיד לך שעוד דבר שעזר לי לצאת מהגעגועים זה פקס שקיבלתי מההורים שלי שהאחיין שלי בן ה-6 צייר וזה פשוט החזיר לי את השמחה ותמיד תזכרי שההורים שלך מחכים לך פה בבית ואת יכולה לדבר איתם בטלפון אם באמת תזדקקי לזה

 

[קוסמה]

ברוכה הבאה

אני מבינה אותך מאוד מאוד מאוד בעניין הגעגועים... גם אני סובלת מגעגועים לבית המון, עוד לא יצאתי למסע אבל אני חושבת שאם תקחי איתך מספר דברים שמזכירים לך את המשפחה ואת הבית זה מאוד יעזור, לדעתי זה גם יחזק אותך. תדברי עם ההורים שלך בטלפון לי הייתה בעיה נוספת וזה הרגישות לעניין השואה. פחדתי (ואני עדיין מפחדת) לצאת בגלל העניין של הרגישות- כלומר, אני נורא לוקחת ללב את כל העניין ואני באמת לוקחת את זה קשה. אני אתמודד עם זה, והחברים עוזרים כבר מעכשיו, ולדעתי הם יעזרו לך בעניין הגעגועים לבית. בקיצור, אני בטוחה שאת תסתדרי 8 ימים בפולין. השיחות עם החברים יוכלו לעזור לך, דברים שמזכירים את הבית וכו'.

 

[the girl111]

../images/Emo51.gif רבה לכולם../images/Emo70.gif

דבר ראשון אתם נורא נורא נחמדים

דבר שני עזרתם לי מאוד בעניין של פולין והגעגועים ויש לי פחות חששות עכשיו... החלטתי שזה באמת רעיון טוב לקחת תמונה איתי...והבנתי שגם אפשר לדבר אם המשפחה והכל... באמת תודה שעזרתם