אני חדש בקהילה ואני כותב ספר מד"ב!
אני כותב ספר בדיוני על העתיד, בעוד 150 שנה. אני רוצה שתגידו את דעתכם על מה שכתבתי עד עכשיו, למרות שזה רק 2 עמודים בוורד... פרק 1 זזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז... היה זה צלצול חזק, שנשמע כשל סוג מוזר של שעון מעורר. ילד רזה, אשר שכב במיטתו בסמוך למקור הקול, קרא בעייפות, אך בקול חזק וברור: "מערכת השכמה, כיבוי". הילד, תומס שמו, התעורר לקול השעון המעורר שלו שנמצא במחשב המיטה שלו. הוא לא קם מיד. הוא נשאר עם עיניים עצומות במיטה שלו וניסה להיזכר בחלומו. זה היה חלום נעים כל כך. החבר שלו לויד היה בו, הוא היה בטוח, אך הוא לא זכר למה ובאיזה הקשר. "קום, תומס, קום, השעה כבר שמונה ושלוש דקות," נשמע קולו של מחשב המיטה שלו בקולו הרובוטי, "קום, תומס, קום". "מערכת הזכרה, כיבוי", מלמל תומס שוב. בלית ברירה, קם תומס ממיטתו באיטיות רבה, למצב ישיבה. עיניו עדיין היו עצומות. הוא היה עייף מאוד. ביום שלפני כן הוא שיחק במערכת ההדמיה שלו עד שעה מאוחרת. הוא המשיך לנסות לשחזר את חלומו אך לאחר זמן קצר מחשב המיטה שלו שוב החל להאיץ בו לקום, אך הפעם קולו של המחשב היה תקיף יותר. "מערכת הזכרה חלופית, כיבוי" מלמל גל והמחשב השתתק בבת אחת. גל קם ממיטתו באיטיות והסתכל על צג מחשב שהיה מוצב בתוך קיר מול מיטתו. הצג הראה מסך בצבע כחול ושתי שורות של מילים גדולות וברורות: יום ראשון, ה-17 לאוקטובר 2147 תזכורות יומיות: חדר למידה תומס נאנח כאשר נזכר שהיה זה יום ראשון, שפירושו עוד יום מייגע בחדר הלמידה. חדר הלמידה היה חדר שאליו היו הולכים כל הילדים מגיל 9 עד גיל 18 פעמיים בשבוע, בימי ראשון ורביעי. בשאר ימי השבוע הם היו לומדים בבית, עם מחשבי הלימוד שלהם, לפי תוכנית שנקבעה להם ביום הלימוד האחרון שלהם בחדר הלמידה. הם היו לומדים מקצועות שונים וביניהם תכנות מערכות, מחשוב מתקדם, חקר האדם, אסטרונומיה וחקר החלל, ספרות, השפה הבינארית, מתמטיקה, היסטוריה ועוד. בזמן השהות בחדר הלמידה, אשר ארכה מספר שעות, התלמידים היו מקבלים הדרכה מלאה ממורים בעלי ג'וֹבּין 4 לפחות. ג'וֹבּין הייתה מעין דרגה במחשבים שאדם היה צובר במהלך חייו. כאשר אדם היה מסיים את תשעת שנות לימודיו הראשונות והיה עובר את מבחני הגמר, הוא היה מקבל דרגת ג'וֹבּין 1. לתלמידים המצטיינים במקצועות תכנות מערכות ומחשוב מתקדם הייתה אפשרות ללמוד בשנת האחרונה בחדר הלמידה באופן קבוע יום נוסף בשבוע ולגשת למבחנים נוספים במבחני הגמר שאם היו עוברים אותם, היו מקבלים את דרגת ג'וֹבּין 2. תומס קם לבסוף במאמץ עילאי והלך לחדר האמבטיה לצחצח שיניים. לאחר צחצוח קצר במברשת החשמלית והאוטומטית שלו, הוא ניגש לחדר ההלבשה שלו. הוא התנדנד בעמידה עם חצי עין פקוחה במרכז החדר. " סידור לבוש, חדר לימוד" מלמל כמעט בלי להניע את השפתיים. לא ארע דבר. תומס היה מופתע מעט. "לבוש, חדר לימוד" אמר בקול מעט חזק יותר. שוב לא קרה כלום. תומס החל לחשוש. הוא פחד שמא איזה האקר פרץ למערכת חדר ההלבשה שלו. כבר פעם פרצו לו. הפריצה ההיא לא הייתה למחשב חדר ההלבשה, אלא למחשב הלימוד שלו. תומס נאלץ להזמין מתכנת מערכות בעל ג'וֹבִּין 6 כדי לשכנע את המחשב שהוא הכין את שיעורי הבית שלו באסטרונומיה. "לבוש, חדר לימוד!" קרא בקול צעקה במעט היסטריה בפעם השלישית. הוא קיווה שהתקלה לא ארעה בגלל פריצה, כיוון שלא היה זה עניין של מה בכך לתקן או להחליף מערכת מסובכת כל כך, כמו זו של חדר הלבשה. היה לו מאוד קשה להסתדר בלי מערכת חדר ההלבשה. יתרה מזאת, אתה יכול לתאר לעצמך איזה עלות יש להזמנה של מתכנת מערכות בעל דרגה כה גבוהה לתיקון מערכת כה מסובכת. אך לא היה צורך בכל זה, מכיוון שלאחר קריאתו השלישית של תומס, החלו להישמע רעשי תזוזה במקום מרוחק בתוך קירות חדר ההלבשה. תומס חזר לנשום באופן סדיר. אך הוא לא נרגע לחלוטין עד שראה חבילה יוצאת במהירות מפתח גדול בצד החדר ונוחתת על משטח בצבע כחול מתכתי שהיה מחובר לקיר מעט מתחת לפתח. כשראה זאת תומס נרגע הרבה יותר ופנה לפתוח את החבילה במהירות. בתוך החבילה ראה תומס מכנס קורדרוי כחול וחולצה כחולה תואמת להפליא. על שניהם הוטבע סמל של צג מחשב המרכיב משקפיים ומחייך. היה זה סמלו של חדר הלימוד. תומס התלבש במהירות והחל ללכת בכיוון חדר השינה שלו. הוא כבר הבין מה הייתה הבעיה במערכת חדר ההלבשה. הוא הגיע לחדר השינה שלו ונעמד מול מחשב התזכורות שהראה לו את התאריך, השעה והתזכורות היומיות. השעון הראה 7:47. נשארה לתומס פחות מרבע שעה להגיע לחדר הלימוד. "תזכורת חדשה" אמר בקול. בדיוק ברגע שסיים לומר את ההברה האחרונה התחלף המסך הכחול העדין במסך אדמדם. הצג הראה כעת: הוספת תזכורת חדשה. נא אמור את יום הצגת התזכורת ומיד לאחריו את שעת הצגתה. "השבעה-עשר לאוקטובר, שש עשרה שלושים" אמר תומס. תומס שיער שבערך בשעה זו יחזור באותו יום מחדר הלמידה. באותה המהירות שבה הופיע, נמחק תוכנו של מחשב התזכורות בפעם השנייה וכעת המסך האדמדם התחלף במסך צהוב חיוור. תוכן ההודעה השתנה גם הוא וכעת הצג הראה: זמן הצגת התזכורת נקלט. נא הכנס את תוכנה של התזכורת המבוקשת. "הגדרה מחודשת של בקרת זיהוי הקול בחדר ההלבשה", אמר תומס בקוצר רוח, מכיוון שידע שהשעה כבר מאוחרת מאוד, ולא כדאי לו לאחר לחדר הלמידה. בפעם השלישית והאחרונה התחלף צבעו של המסך, הפעם לירוק בקבוק. תוכן התזכורת נקלט. הפעולה הושלמה בהצלחה. "מצב ברירת מחדל" הדהד קולו של תומס במסדרון בעודו רץ במהירות לחדר המרכזי.
אני כותב ספר בדיוני על העתיד, בעוד 150 שנה. אני רוצה שתגידו את דעתכם על מה שכתבתי עד עכשיו, למרות שזה רק 2 עמודים בוורד... פרק 1 זזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז... היה זה צלצול חזק, שנשמע כשל סוג מוזר של שעון מעורר. ילד רזה, אשר שכב במיטתו בסמוך למקור הקול, קרא בעייפות, אך בקול חזק וברור: "מערכת השכמה, כיבוי". הילד, תומס שמו, התעורר לקול השעון המעורר שלו שנמצא במחשב המיטה שלו. הוא לא קם מיד. הוא נשאר עם עיניים עצומות במיטה שלו וניסה להיזכר בחלומו. זה היה חלום נעים כל כך. החבר שלו לויד היה בו, הוא היה בטוח, אך הוא לא זכר למה ובאיזה הקשר. "קום, תומס, קום, השעה כבר שמונה ושלוש דקות," נשמע קולו של מחשב המיטה שלו בקולו הרובוטי, "קום, תומס, קום". "מערכת הזכרה, כיבוי", מלמל תומס שוב. בלית ברירה, קם תומס ממיטתו באיטיות רבה, למצב ישיבה. עיניו עדיין היו עצומות. הוא היה עייף מאוד. ביום שלפני כן הוא שיחק במערכת ההדמיה שלו עד שעה מאוחרת. הוא המשיך לנסות לשחזר את חלומו אך לאחר זמן קצר מחשב המיטה שלו שוב החל להאיץ בו לקום, אך הפעם קולו של המחשב היה תקיף יותר. "מערכת הזכרה חלופית, כיבוי" מלמל גל והמחשב השתתק בבת אחת. גל קם ממיטתו באיטיות והסתכל על צג מחשב שהיה מוצב בתוך קיר מול מיטתו. הצג הראה מסך בצבע כחול ושתי שורות של מילים גדולות וברורות: יום ראשון, ה-17 לאוקטובר 2147 תזכורות יומיות: חדר למידה תומס נאנח כאשר נזכר שהיה זה יום ראשון, שפירושו עוד יום מייגע בחדר הלמידה. חדר הלמידה היה חדר שאליו היו הולכים כל הילדים מגיל 9 עד גיל 18 פעמיים בשבוע, בימי ראשון ורביעי. בשאר ימי השבוע הם היו לומדים בבית, עם מחשבי הלימוד שלהם, לפי תוכנית שנקבעה להם ביום הלימוד האחרון שלהם בחדר הלמידה. הם היו לומדים מקצועות שונים וביניהם תכנות מערכות, מחשוב מתקדם, חקר האדם, אסטרונומיה וחקר החלל, ספרות, השפה הבינארית, מתמטיקה, היסטוריה ועוד. בזמן השהות בחדר הלמידה, אשר ארכה מספר שעות, התלמידים היו מקבלים הדרכה מלאה ממורים בעלי ג'וֹבּין 4 לפחות. ג'וֹבּין הייתה מעין דרגה במחשבים שאדם היה צובר במהלך חייו. כאשר אדם היה מסיים את תשעת שנות לימודיו הראשונות והיה עובר את מבחני הגמר, הוא היה מקבל דרגת ג'וֹבּין 1. לתלמידים המצטיינים במקצועות תכנות מערכות ומחשוב מתקדם הייתה אפשרות ללמוד בשנת האחרונה בחדר הלמידה באופן קבוע יום נוסף בשבוע ולגשת למבחנים נוספים במבחני הגמר שאם היו עוברים אותם, היו מקבלים את דרגת ג'וֹבּין 2. תומס קם לבסוף במאמץ עילאי והלך לחדר האמבטיה לצחצח שיניים. לאחר צחצוח קצר במברשת החשמלית והאוטומטית שלו, הוא ניגש לחדר ההלבשה שלו. הוא התנדנד בעמידה עם חצי עין פקוחה במרכז החדר. " סידור לבוש, חדר לימוד" מלמל כמעט בלי להניע את השפתיים. לא ארע דבר. תומס היה מופתע מעט. "לבוש, חדר לימוד" אמר בקול מעט חזק יותר. שוב לא קרה כלום. תומס החל לחשוש. הוא פחד שמא איזה האקר פרץ למערכת חדר ההלבשה שלו. כבר פעם פרצו לו. הפריצה ההיא לא הייתה למחשב חדר ההלבשה, אלא למחשב הלימוד שלו. תומס נאלץ להזמין מתכנת מערכות בעל ג'וֹבִּין 6 כדי לשכנע את המחשב שהוא הכין את שיעורי הבית שלו באסטרונומיה. "לבוש, חדר לימוד!" קרא בקול צעקה במעט היסטריה בפעם השלישית. הוא קיווה שהתקלה לא ארעה בגלל פריצה, כיוון שלא היה זה עניין של מה בכך לתקן או להחליף מערכת מסובכת כל כך, כמו זו של חדר הלבשה. היה לו מאוד קשה להסתדר בלי מערכת חדר ההלבשה. יתרה מזאת, אתה יכול לתאר לעצמך איזה עלות יש להזמנה של מתכנת מערכות בעל דרגה כה גבוהה לתיקון מערכת כה מסובכת. אך לא היה צורך בכל זה, מכיוון שלאחר קריאתו השלישית של תומס, החלו להישמע רעשי תזוזה במקום מרוחק בתוך קירות חדר ההלבשה. תומס חזר לנשום באופן סדיר. אך הוא לא נרגע לחלוטין עד שראה חבילה יוצאת במהירות מפתח גדול בצד החדר ונוחתת על משטח בצבע כחול מתכתי שהיה מחובר לקיר מעט מתחת לפתח. כשראה זאת תומס נרגע הרבה יותר ופנה לפתוח את החבילה במהירות. בתוך החבילה ראה תומס מכנס קורדרוי כחול וחולצה כחולה תואמת להפליא. על שניהם הוטבע סמל של צג מחשב המרכיב משקפיים ומחייך. היה זה סמלו של חדר הלימוד. תומס התלבש במהירות והחל ללכת בכיוון חדר השינה שלו. הוא כבר הבין מה הייתה הבעיה במערכת חדר ההלבשה. הוא הגיע לחדר השינה שלו ונעמד מול מחשב התזכורות שהראה לו את התאריך, השעה והתזכורות היומיות. השעון הראה 7:47. נשארה לתומס פחות מרבע שעה להגיע לחדר הלימוד. "תזכורת חדשה" אמר בקול. בדיוק ברגע שסיים לומר את ההברה האחרונה התחלף המסך הכחול העדין במסך אדמדם. הצג הראה כעת: הוספת תזכורת חדשה. נא אמור את יום הצגת התזכורת ומיד לאחריו את שעת הצגתה. "השבעה-עשר לאוקטובר, שש עשרה שלושים" אמר תומס. תומס שיער שבערך בשעה זו יחזור באותו יום מחדר הלמידה. באותה המהירות שבה הופיע, נמחק תוכנו של מחשב התזכורות בפעם השנייה וכעת המסך האדמדם התחלף במסך צהוב חיוור. תוכן ההודעה השתנה גם הוא וכעת הצג הראה: זמן הצגת התזכורת נקלט. נא הכנס את תוכנה של התזכורת המבוקשת. "הגדרה מחודשת של בקרת זיהוי הקול בחדר ההלבשה", אמר תומס בקוצר רוח, מכיוון שידע שהשעה כבר מאוחרת מאוד, ולא כדאי לו לאחר לחדר הלמידה. בפעם השלישית והאחרונה התחלף צבעו של המסך, הפעם לירוק בקבוק. תוכן התזכורת נקלט. הפעולה הושלמה בהצלחה. "מצב ברירת מחדל" הדהד קולו של תומס במסדרון בעודו רץ במהירות לחדר המרכזי.
