אני חדש ישן כאן
אני מתוסכל ואין לי למי לפנות. אין לי עם מי לדבר. אני חייב לעבור מכאן ואני לא יודע לאן אני יכול ללכת. אני בן 34, גר אצל אמא שלי, לא עובד, מתקיים רק על קצבת נכות (על רקע נפשי). אני מרגיש שאני לא יכול יותר לגור אצל אמא שלי. הסיבות הן שונות, אבל בקיצור אומר שאין לי שקט. כל הזמן אמא שלי קוראת לי ומבקשת עזרה בדבר מה, אחותי מתקשרת הביתה, השכנים ממול מפריעים לי מאוד למרות שהם לא מתכוונים להפריע לי. אני מרגיש שאני מאבד את שפיות דעתי. אני חייב לעבור מכאן ולגור לבד לחלוטין. הבעיה היא הכסף. יש לי חסכון בבנק, אבל אני לא יודע אם להשתמש בו או לא. הרי אני לא יכול להשכיר דירה רק מכספי החיסכון שלי. אני לא יודע היכן אמצא לי דירה. אני רק רוצה לגור בשקט בלי טלפונים ובלי ביקורים ובלי שאף אחד יבקש את עזרתי. אני חייב מנוחה. העצבים שלי רופפים. אני נוטל ויפאקס באופן קבוע אבל זה לא מטפל בעצבים שלי. אני ממורמר וכועס ורגיש מאוד לרעשים. אני ממש לא יודע מה לעשות. הדבר היחידי שבאמת מרגיע אותי , הוא הליכה רגלית ארוכה שבה אני שומע מוזיקה, רק כדי לא לשמוע את רחשי הסביבה. בזמן ההליכה, אני גם מוריד את המשקפים שלי (מספר די גבוה) כך שאיני רואה דבר מלבד צבעי הרמזור. כך אני כאילו מתנתק ועצביי נרגעים. כשאני חוזר הביתה לאמא שלי, המצב חוזר לקדמותו כאילו כלל לא יצאתי מהבית. אמא שלי (ללא כוונה) מעצבנת אותי מאוד, השכנים מעצבנים אותי, האחיות שלי מעצבנות אותי, כל העולם מעצבן אותי. מעולם לא חייתי לבד ואני מאוד רוצה לגור לבד. אני לא יודע מה לעשות. אין לי אף אחד בעולם שיכול לעזור לי או ללוות אותי בדרך החדשה. אין לי חברים ולא משפחה נורמאלית. אני אובד עצות.
אני מתוסכל ואין לי למי לפנות. אין לי עם מי לדבר. אני חייב לעבור מכאן ואני לא יודע לאן אני יכול ללכת. אני בן 34, גר אצל אמא שלי, לא עובד, מתקיים רק על קצבת נכות (על רקע נפשי). אני מרגיש שאני לא יכול יותר לגור אצל אמא שלי. הסיבות הן שונות, אבל בקיצור אומר שאין לי שקט. כל הזמן אמא שלי קוראת לי ומבקשת עזרה בדבר מה, אחותי מתקשרת הביתה, השכנים ממול מפריעים לי מאוד למרות שהם לא מתכוונים להפריע לי. אני מרגיש שאני מאבד את שפיות דעתי. אני חייב לעבור מכאן ולגור לבד לחלוטין. הבעיה היא הכסף. יש לי חסכון בבנק, אבל אני לא יודע אם להשתמש בו או לא. הרי אני לא יכול להשכיר דירה רק מכספי החיסכון שלי. אני לא יודע היכן אמצא לי דירה. אני רק רוצה לגור בשקט בלי טלפונים ובלי ביקורים ובלי שאף אחד יבקש את עזרתי. אני חייב מנוחה. העצבים שלי רופפים. אני נוטל ויפאקס באופן קבוע אבל זה לא מטפל בעצבים שלי. אני ממורמר וכועס ורגיש מאוד לרעשים. אני ממש לא יודע מה לעשות. הדבר היחידי שבאמת מרגיע אותי , הוא הליכה רגלית ארוכה שבה אני שומע מוזיקה, רק כדי לא לשמוע את רחשי הסביבה. בזמן ההליכה, אני גם מוריד את המשקפים שלי (מספר די גבוה) כך שאיני רואה דבר מלבד צבעי הרמזור. כך אני כאילו מתנתק ועצביי נרגעים. כשאני חוזר הביתה לאמא שלי, המצב חוזר לקדמותו כאילו כלל לא יצאתי מהבית. אמא שלי (ללא כוונה) מעצבנת אותי מאוד, השכנים מעצבנים אותי, האחיות שלי מעצבנות אותי, כל העולם מעצבן אותי. מעולם לא חייתי לבד ואני מאוד רוצה לגור לבד. אני לא יודע מה לעשות. אין לי אף אחד בעולם שיכול לעזור לי או ללוות אותי בדרך החדשה. אין לי חברים ולא משפחה נורמאלית. אני אובד עצות.
