אני חושבת שאני קצת בדיכאון

[ה ו ב י ט]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[lulyK]

../images/Emo24.gif מכירה את הימים האלה כל כך.

תשמעי, במקרה שלך - זה זמני. את תמצאי עבודה. אני מניחה שהשילוב של זה עם המעבר למקום חדש שבו את לא מכירה כמעט אף אחד, רק עושה את זה יותר שחור. עד שתמצאי עבודה לדעתי מאש יעזור לך להתארגן על שגרה שבה את הרבה מחוץ לבית. אם את רוצה עצות פרקטיות, רק תבקשי.

 

[sugerbabe1]

שלחתי מסר!

 

[מ ת י ל ד ה]

../images/Emo24.gif

מאד מאד מבינה ומזדהה איתך! העצה הכי מעשית שעולה לי כרגע: לצאת ולהסתובב, כמה שיותר. לא יודעת אם יש לך רכב, אבל כשאני מגיעה למצבי החנק האלה - אני אורזת את מעין טוב טוב ואנחנו יוצאות לסיבוב. למעט מבול או סופת ברקים - דבר לא עוצר בעדי במצבים האלו. זה כל כך מרענן! את תמצאי עבודה, והכל יסתדר, אבל בינתיים קבלי עוד

.

 

[רות י]

רק רוצה להגיד לך, שלו אני הייתי

בנעלייך, מזמן הייתי מאובחנת כסובלת מדיכאון קליני יציב. תנסי לחשוב חיובי ולהחזיק במוטו שלמצוא עבודה טובה לוקח מספר חודשים. זאת הסטטיסטיקה. אין סיכוי שלא תמצאי עבודה. זה יקח כמה זמן, אבל יהיה שווה את זה. כשתמצאי עבודה, כל השאר ייפתר מאליו. בינתיים תחזיקי מעמד, תנסי לשמור על שפיות, ותמיד תביטי על האור בקצה המנהרה - זה יתן לך תקווה.

 

[sipi1]

../images/Emo24.gif שיעבור מהר ותחזור ../images/Emo42.gif

 

[ציף שלי]

../images/Emo24.gif

רצינו מאוד לבוא היום אבל בגלל מזג האויר בעלי נסע לבדו. מקווה שנתראה בקרוב! שולחת חיזוקים ו

גדול

 

[sipor]

בטח קשה...

אם הייתי במצב שלך.. כבר מזמן הייתי באותה תחושה. זה כל כך קשה. אני עברתי למקום חדש, והייתה לי עבודה קבועה ככה שהשיגרה בגדול לא השתנתה ומאיה עוד הייתה בבטן והיה לי מאוד קשה, הרגשתי זרה, לא שייכת, ממש בארץ נכר. אפילו בסופר הרגשתי כאילו זה חול. זה לא נעים הרגשה של בדידות נוראית.. תוסיפי לזה ילדה קטנה ומתוקה שרוצה כל הזמן אמא, שאמא רוצה קצת שקט.. ואצלי אני הייתי גמורה מזה , סופי שבוע זה כייף אבל קשה לי מאוד, כל היום לטפל להשגיח להכין לה אוכל , להעסיק , להחליף ועוד ועוד.. זה קשה ואין מילים לתאר את הקושי.. וגם במעבר בין עבודות קשה, קשה המתח למצוא עבודה חדשה ונעימה, וקשה בכלל. אם ספרת פה את הדברים המוחשיים זה יותר מדי לבחורה אחת שנמצאת די רחוק ממשפחתה ורחוק מבעלה שנמצא בעבודה רוב היום, בעבודה חדשה שהוא צריך להוכיח את עצמו. אין מנוס בלינקה, את חייבת אבל חייבת , לצאת החוצה, את יודעת שזה הדבר היחיד שיוסיף לך קצת נחת, למרות הגשם ולמרות הכל, תקחי את ההצעות של הבנות ותפגשי איתם, זה הדברים שמצילים אותי מדי פעם אחרי הצהרים, שאני קופצת לחברה.. ומעבירה במהירות את אחרי הצהרים. ועוד כמה הצעות פרקטיות : לקחת את הילדה ברכבת בבוקר לנהריה, זה חויה נחמדה.. לבלות כל היום עם המשפחה.. ולנוח עד כמה שאפשר ולחזור ברכבת.. תנסי להתאים לשעות שסביר שהיא תישן. לבקש מהבעל שיחזור באיזה יום קצת יותר מוקדם, ולצאת לנשום אויר בחוץ, סתם ככה גם בלי אף אחד אפשר קצת לקבל שקט ושלווה. טיפה שמש בחוץ, תעמיסי את הילדה על העגלה ותצעדי קצת ברחובות, אם יש איזור כזה נחמד עם חנויות ומה להסתכל, זה יתן קצת אויר לנשימה.. ובייבי סיטר, פעם בשבוע שבועיים לשעתיים, טיפה מאמץ כלכלי לא היסטרי, אבל , נותן הרבה במצברים.. ודבר אחרון.. כשהיא יושנת בצהרים גם את יושנת איתה, לא מנקה , לא מסדרת צעצועים.. הבית לא יברח.. למעשה במילא את לא מכירה אף אחד... אז אין מה למהר לסדר.. את גם יכולה בערב, להעניק את הילדה אחר כבוד לאביה היקר, והעייף אומנם, לפחות פעמיים שלוש ולצאת גם בערב.. לעשות מקלחת ארוכה ומרגיעה, ולחשוב שהתקופה הזאת לא תחזור, עוד מעט חוזרים לשיגרה. ואז גם יהיה קשה... ושולחת לך מפה את כל הכוחות שאפשר... זאת תקופה היא תעבור... מקווה ומבטיחה..

 

[boringvered]

אויי.... ../images/Emo10.gif

אני מבינה לליבך - לא נמצאת שם, אבל מבינה מאוד, כי סביר להניח שהייתי חשה כמותך - כל תקוותי היא שהעבודה המיוחלת תמצא במהרה - אין לי ספק שהיא תמצא, רק שהדבר יקרה כמה שיותר מהר - וכן, אני חייבת ביקור... חייבת טלפונים... חייייייבת... אבל בינתיים הייתי חולה רוב שבוע שעבר ועכשיו האוטו שלי החליט שזה הזמן לביקור במוסך... אז חייייבת התנצלות - בפנייך... ובפני כל מי שאני חיייייבת לו... ורד

 

[מאיה ורוני]

הימים הללו

באמת גורמים לדיכאון. אפורים וקודרים כאלה. בטח למי שיושבת בבית ולא יכולה אפילו לצאת לטייל עם התינוקת שלה. תחזיקי מעמד, קודם כל אנחנו פה בשבילך. כל מה שאת צריכה הוא חברה שתוכלי לצאת איתה, מה דעתך לצאת לקניון פ"ת או משהו כזה מתישהוא? ולגבי עבודה, שילחי לי במסר מה הכיוון, אני מבינה שאת עוסקת בעריכת דין? את מחפשת דווקא בתחום הזה?

 

[הדר לצ]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[אדר שלי]

מוסיפה כמה ../images/Emo24.gif לעידוד

 

[בלינקה]

../images/Emo24.gif תודה לכן ../images/Emo24.gif

שחר חולה, ועד עכשיו לא הצלחתי לשבת ולכתוב תגובות, לא בפורום ולא למסרים המקסימים שלכן, אלא רק לקרוא. אתן כמובן צודקות כולכן, ואני מיישמת/מנסה ליישם את כל העצות. הנה עכשיו חזרתי מהקניון הגדול, ושני זוגות נעליים חדשים באמתחתי, ושחר ישנה אחת. אני מקווה מאד שעבודה תימצא בקרוב יחסית, כי בזה אני באמת רואה את תחילתו של האור...

 

[lulyK]

נשמע טוב.

אני בטוחה שתמצאי עבודה בקרוב ואז במבט לאחור תראי שהיו גם כמה דברים טובים בתקופה הזו

 

[yaelia]

אויש, מתוקה

זה מזכיר לי רגעים "קסומים" מחופשת הלידה שלך. נראה לי שאת צריכה פשוט להחליט לא להיסחף לדכדוך הזה, עם כל כמה שזה קשה. לדעת שזאת תקופה ושהיא תעבור ושעם כמה שתתמכרי לדכדוך כך יהיה לך קשהיותר לצאת ממנו. אני יודעת שמעצבן לקבל 'עצות' מחכימות שכאלה, אבל הלוואי שהיה לי משהו פרקטי יותר. המצב המובטל מקשה גם ככה (מי כמוני יודעת). אולי תלמדי סדר לכן סדר יום מתוכנן ומאורגן וכך לפחות את תדעי מה קורה בכל שעה, ובעצם גם שחר תדע וזה יקל עליה לא להיות במן בלגון שכזה. שולחת חיבוק ענקי.

 

[אמאאור]

../images/Emo24.gif גדול

אולי ניפגש? אנחנו די קרובות!