אני חושבת שזה מיני

תNר

New member
אני חושבת שזה מיני ../images/Emo32.gif

קרתה לי סוג של תקלה, אם אפשר לקרוא לזה כך. התחלתי לקרוא את "לידה פעילה" (MP - קניתי, רכשתי. השקעה די זעומה אז לא נורא) והשארתי את הספר על הכורסא בסלון. שכחתי שהוא שם...עד שתפסתי בזוית העין את הבכור, בן 6 וחצי כמעט, מעלעל בעניין רב בתמונות(
). האמת היא, שהדבר הראשון שרציתי לעשות זה לחטוף את הספר מהידיים שלו, אבל התעליתי עלצמי. אחר"כ שוב ניסיתי להסב את תשומת ליבו מהספר, אבל הוא היה ממש 'בעניינים'
לבסוף כשסיים, הוא אמר לי שזה 'מגעיל' (הוא מעולם לא שמע אותנו מדברים או מתבטאים כך על לידה בכלל). זו בפירוש היתה תובנה שלו. אמרתי לו שזה לא מגעיל כי תינוק מגיע כך לעולם, אבל אני די בטוחה שלא שכנעתי אותו. אני לא יודעת אם כדאי להמשיך ולדוש בנושא אם לאו. במחשבה על ללדת בבית - האם אני צריכה להסביר לילדים את כל הכרוך בלידה? ובכלל, אני מרגישה שההתמודדות שלי עם התפיסה שלו (הילד) את הלידה קצת בלבלה אותי. יש לכן מה לייעץ לי? אשמח לשמוע את דעתכן בנושא.
 

pregy

New member
פו... לא פשוט...

הגדולה שלי רק בת 4 וחצי, וכבר יצא לה לראות סרטי לידה שאינם גרפיים בכלל, ועדיין כשהיא שואלת אותי על ההריון והלידה אני מסבירה בצורה הכי פשוטה וקלה שיש...מבחינתי, בהנחה שאלד בבית, לילדות לא יהיה חלק בלידה. הן ילכו לשכנה / לסבתא בדיוק כפי שילכו אם אלד בבית יולדות. אולי שווה לך להתייעץ עם הגננת / מורה שלו?
 
לדעתי, איך שאת תתייחסי לזה

כך בסופו של דבר גם הוא. בגיל שש סביר להניח שזה ייראה לו מגעיל, ולדעתי זה לגיטימי ואין לך מה להתעצב על כך או להתבלבל - הוא בסה"כ ילד. אני במקומך הייתי שואלת אותו אם זה מעניין אותו לשמוע קצת יותר על הנושא, ושאת תשמחי מאוד להסביר לו הכל אם זה מעניין אותו. מהנסיון האישי שלי לפחות (עם ילדה בת חמש וגם אחת בת שלוש) נושא הלידה והתינוק ברחם עניין אותן כל כך, שלא הורשיתי להפסיק לדבר על זה לאורך החודשים האחרונים של ההריון. וכן, הן קיבלו הסברים וגם תמונות, והן יכולות עכשיו לדקלם לך בעיניים עצומות מהי השליה ומה תפקידה, מהיכן יוצא התינוק, ומה בדיוק כואב שם
ואם הוא לא מעוניין - גם סבבה. הוא בגיל שהוא יכול לבחור מה מעניין אותו ומה לא, ואת מצדך יכולה להשאיר לו דלת פתוחה לשאלות ושידע שאת מוכנה לדון בזה מתי שהוא רק ירצה. אני אגב, כן שיתפתי בעניין לידת הבית ברגע שידעתי שזה מה שיהיה. תשמעי קטע מאתמול, אפרופו ידע וכו' - ישבנו באמבטיה אני וכל הבנות והמצאנו שירים על כל מיני נושאים וגם על חגים. פתאום יובל אמרה: "יש לי שיר ל-LABOR DAY!" (חג הפועלים המקומי, נחגג כאן בספטמבר, ויש בו יום חופש מהגן אז היא בטח זכרה אותו) ומיד התחילה לשיר "ONE LITTLE, TWO LITTLE, THREE LITTLE BABIES!!" אני בהתחלה אהבלה כמוני שאלתי אותה, מה לתינוקות ולחג הזה, אז היא בנצחון אמרה לי "LABOR IS WHEN THE BABY IS BORN!!!"
לא גאון?
 

צימעס

New member
הייתי שואלת "מה מגעיל?"

בסך הכל - זה "מגעיל" באותה מידה גם בבית וגם בבית חולים. אלה תמונות שרובנו לא רגילים לראות. זה באמת משונה מאוד, ויש די מבוגרים שלא מסוגלים להסתכל על תמונות כאלה. לגבי ללדת בבית - הוא לא חייב להסתכל. הוא לא חייב להיות בבית (בגיל 6 את יכולה בקלות לזרוק אותו על איזה חבר שאת מסתדרת עם אמא שלו). כן כדאי שידע שצפויים כאב וצעקות.
 

mamadan

New member
אני לא חושבת שזו תובנה שלו פרופר

אני חושבת שאנחנו חיים בחברה שתופסת את הלידה כהליך "מגעיל", וילדים קולטים הכל. אני בעצמי, עברתי 3 לידות, ועדיין מרגישה אי נוחות מתמונות מסויימות של לידות, למרות שאני חושבת שלידה זה דבר מדהים וקסום ונפלא. עם הבכור שלי (בן 7) לא הגענו לרמת פירוט גבוהה, הסברנו בכלליות וזהו, הוא גם לא הביע עניין בפרטים. בקיצור, נראה לי שתחושת ה"גועל" היא לגיטימית, ולא משהו שצריך לבטל אותו כלאחר יד, יחד עם זאת, יש מקום להדגיש שזה טבעי, כמו שנולדות חיות בטבע, וכו'
 

יוקטנה

New member
אני הייתי מנסה לברר יותר

לגבי התחושות שלו. במקום לומר: "זה לא מגעיל" ובכך לבטל את הרגשות שלו, או לשלוח לו מסר שמשהו פגום בהם, הייתי שואלת: "מה בדיוק מגעיל?" או: "באמת? בעיני זה דווקא יפה ומרגש!". כשהייתי רואה לאן השיחה הולכת, הייתי זורמת לכיוון הסברים טכניים או תמיכה רגשית בפחדים, לפי הדרוש :)
 
תמר אני חייבת לספר לך משהו...

פעם ראשונה שאני כותבת בפורום הזה אז למי שעדיין לא מכירה אותי....אמא לילד בן 1.8 ובהריון שבוע 35. אבל הסיפור שלך גרם לי לצחוק כ"כ בעבודה עכשיו שהייתי חייבת לשתף- פעם לפני הרבה שנים....כשספר החובה בכל בית פולני היה "האנציקלופדיה לבריאות המשפחה" גם הוריי אצו ורכשו כזה. אחי האמצעי , סקרן באופן כללי עם התמקדות ברפואה, עלעל ועלעל בו עד שהגיע לתמונה של אישה יולדת (להערכתי הוא היה בן 8 בערך) , התגובה שלו לתמונה המפורטת היתה הקאה מפוארת.... מאז כל פעם שהוא רדף אחרי , הציק לי או ניסה להרביץ לי, החזקתי את הספר קרוב ופתחתי בעמוד עם התמונה ואחי היה מקיא אלא אם כן עצם את עיניו בזמן.... ומה המצחיק בכל הסיפור הזה? עברו כמה שנים , אחי היה למתנדב מצטיין במד"א (ואחרי לידה אחת באמבולנס-שבסופה הוא כבר לא הקיא) הוא הבין שעתידו מובטח כמטפל במערכת הבריאות. היום הוא סיים את התואר שלו ועובד באחד מבתי החולים במרכז. ולגבי התנהגות הוריי- חוץ מהסבר לא מפורט מדי על איך באים ילדים לעולם (פולנים אמרנו?) ושזה הליך טבעי ושיום יבוא והוא לא ימצא את זה מגעיל כ"כ, ההורים שלי לא התעסקו יותר מדי עם הרתיעה שלו. גם אני פעם חשבתי שגברים זה איכס, ונשיקות בפה זה איכס, ומחזור ולידה.... נו ועבר גם לי.... נקודת המבט של ילד בן 6 לגבי הנושא לא צריכה לבלבל אותך ואו לגרום חוסר נוחות . הוא ילד בן 6 נראה לי שבאותה מידה הוא יגיד לך שלנשק ילדה על השפתיים זה משהו שהוא בחיים לא יעשה..... בהצלחה
 
../images/Emo6.gif ואמא שלי לא הסכימה לגלות לי

מאיפה (בדיוק) יוצאים התינוקות, שאלתי אותה בערך בגיל חמש
 
ושכחתי להוסיף שהיום גם יש לו כבר

ילד משלו והוא כמובן היה בלידה, ואפילו רצה ליילד את אשתו לבד. אז הנה ההוכחה שהרתיעה עברה לו. נראה לי שילדים חושבים שזה מגעיל בעיקר בגלל ההפרשות (דמיות , ורניקס וכו') שמתקשרות לפצעים וכאב +ההבעה שלרוב יש על פני היולדת בשלב זה. הדחייה היא לא מעצם הלידה עצמה.
 

debby12

New member
מנהל
פכככככככ הרסתותי ../images/Emo6.gif

בעיקר הקטע עם לפתוח מולו את הספר עם התמונה בעמוד הנכון בתור אמצעי הגנה כשהוא הרביץ לך
תגידי, ההורים הפולנים לא התחלחלו והחרימו מכם את הספר?
 

תNר

New member
../images/Emo124.gifקראתי את כולללללללללכן../images/Emo70.gif

יו, אני כ"כ נבוכה שכתבתי פה ביום שני ורק היום מתפנה לכתוב תגובה. מקווה שיקפוץ בכלל....ומצטערת. הלך לי משו בחיבור לאינטרנט בעבודה ובבית אין לי זמן, בכנות... אז אני אנסה בעדינות לפתח את הנושא, במיוחד איתו, הבכור על אף ואולי דווקא מפני שהוא הכי רגיש אצלנו. עדיף שיהיה מוכן לכל צרחה שלא תבוא
רוני - אסור לך להפסיק כזה פס יצור מוצלח
קרוקודילדנדי - מה שנקרא "יכתב בספר דברי הימים" של משפחה שכזאת
תודה לכן!
 
למעלה