אני חושב שזה היה סימן
(קטע שרציתי לשים בתחילה בחברתי, אחר כך אמרתי למה לא כאן. יכול להיות נחמד). היום בצהריים נסענו לרעננה. היה שם בית משרדים גדול ועלינו לקומה 7. במעלית התפללתי שנתקע בין שתי קומות ושנזדיין עד שמישהו ישחרר אותנו. אבל אז עצרנו בקומה 3 ונכנסו ערבי ורוסי. הם הביטו בי ואני הבטתי בלחצנים של המעלית - 'עצור', 'חלץ'. אחרי שסיימנו, יירדנו שוב במעלית ויצאנו לרחוב. רציתי לאכול משהו ומול הבניין היתה מסעדת שוורמה. נכנסנו וביקשתי שוורמה על לפה פתוחה בצלחת עם ציפס וסלט. אכלתי את הכל ובסוף - מתחת לשוורמה ומעל הלפה היה עפרון. באמת. קטן וצהוב, כזה של מישהו קמצן שהשתמש בו עד שלא יכל להחזיק ואז זרק. רק שהחרא הקטן, במקום לזרוק לפח זרק ללפה שלי. ישבתי שם והסתכלתי. אחר כך הרמתי אותו טוב, הוצאתי מגבון מהתיק שלה (כזה שמיועד לתחת של תינוקות) וניגבתי אותו. זה היה טוב. הוא היה חלק כל כך. ומחודד יחסית. עם מחק קטן. הוצאתי נייר קטן וכתבתי כמה שורות. אחר כך שמתי אותו בכיס ואמרתי לה "קדימה". היא הביטה בי ואמרה "אלוהים". אני חושב שזה היה סימן. צינסקי.
(קטע שרציתי לשים בתחילה בחברתי, אחר כך אמרתי למה לא כאן. יכול להיות נחמד). היום בצהריים נסענו לרעננה. היה שם בית משרדים גדול ועלינו לקומה 7. במעלית התפללתי שנתקע בין שתי קומות ושנזדיין עד שמישהו ישחרר אותנו. אבל אז עצרנו בקומה 3 ונכנסו ערבי ורוסי. הם הביטו בי ואני הבטתי בלחצנים של המעלית - 'עצור', 'חלץ'. אחרי שסיימנו, יירדנו שוב במעלית ויצאנו לרחוב. רציתי לאכול משהו ומול הבניין היתה מסעדת שוורמה. נכנסנו וביקשתי שוורמה על לפה פתוחה בצלחת עם ציפס וסלט. אכלתי את הכל ובסוף - מתחת לשוורמה ומעל הלפה היה עפרון. באמת. קטן וצהוב, כזה של מישהו קמצן שהשתמש בו עד שלא יכל להחזיק ואז זרק. רק שהחרא הקטן, במקום לזרוק לפח זרק ללפה שלי. ישבתי שם והסתכלתי. אחר כך הרמתי אותו טוב, הוצאתי מגבון מהתיק שלה (כזה שמיועד לתחת של תינוקות) וניגבתי אותו. זה היה טוב. הוא היה חלק כל כך. ומחודד יחסית. עם מחק קטן. הוצאתי נייר קטן וכתבתי כמה שורות. אחר כך שמתי אותו בכיס ואמרתי לה "קדימה". היא הביטה בי ואמרה "אלוהים". אני חושב שזה היה סימן. צינסקי.