אני חזקה אבל נחלשת

אני חזקה אבל נחלשת

עם כל הכוחות הפנימיים שלי, אני מרגישה שאני נחלשת, פיזית בעיקר אבל זה משפיע על שאר התחומים. היום מצאתי את עצמי ישנה עד הצהריים. התכוונתי להגיע לפחות לשני השיעורים האחרונים, אבל בגלל סידורים שידעתי שאין מצב שאני אוכל לעשות מחר וגם ככה הם נדחו יותר מדי, נשארתי בבית. יש לי בוחן מחר שעוד לא התחלתי ללמוד אליו בכלל ואפילו שזה כולל קריאה של 2 מאמרים והתקצירים שלהם וזהו, אני יודעת שזה פחות מדי לעשות ואני מסוגלת ליותר, וחבל שאני סתם אפשל. שלא לדבר שאני מפחדת גם מחר לקום באמצע היום. וזה לא שהלכתי לישון מאוחר מדי, ישנתי 11 שעות רצופות, אפילו תינוק לא ישן כל כך הרבה, אבל בזמן האחרון כשאני כבר מצליחה להירדם אני ישנה וישנה ולא מצליחה לקום. חלק מהבעיה זו התזונה שלי ואני מנסה לטפל בזה, אבל זה לא רק. אני פשוט מרגישה מרוקנת, אין לי הגדרה אחרת.
 

DoubleD

New member
ריקנות..

אני יכולה להבין אותך, לפחות חלקית. אני יכולה להגיד לך שזה תלוי רק בך וזה לא דבר רע קחי את עצמך בידיים ותעשי משהו תתלשי את הדבר שמונע ממך ותדרכי עליו, כי כשמתעסקים בדברים תפלים נהפכים אליהם עם הזמן.. ולא צריך לפחד משינוי, תפסיקי לחשוב ותתחילי לעשות.
 

noosh

New member
אני מכירה את ההרגשה

כל שניה פנויה שיש לי אני מבלה במיטה שלי. אז נכון, היא חדשה ונוחה וכיפית, וקר בחוץ, אבל אני יודעת טוב מאוד שזה מעבר לזה. זה פשוט צורך להעלם מהעולם, להתרוקן לחלוטין ממה שגם ככה מרוקן אותי כל רגע. אז מה אני עושה? דבר ראשון, ביומיום אני לא נותנת לעצמי להעלם - זה גם די קשה לי, כי אם אני לא אגיע לצבא אני אהיה נפקדת, אז יש לי כבר מסגרת שמאלצת אותי לתפקד. וגם לך יש, בתור סטודנטית, כי את בטח אל רוצה לפשל, והתואר הזה בטח חשוב לך. תנצלי את העובדה שיש לך מסגרת כדי לעשות פעולות יומיומיות שלא יאפשרו לך לשקוע. עד כמה שאני מתעבת שגרה - לפעמים היא מבורכת. וחוצמזה, אינ אומרת את זה לאנשים. ברצינות, עצם העובדה שחברים שלי יודעים שאני מרוקנת, גורמת להם לנסות למלא אותי. אם זה ע"י להכריח אותי לצאת בשישי בערב, או להוציא אותי סתם לכל מני מקומות, או לדבר איתי סתם. אני מרגישה מרוקנת, ויותר גרוע - אינ מרגישה ששומדבר לא ימלא אותי וישאיר אותי מלאה. כאילו שאני מתרוקנת מחדש בכל פעם שמשהו נחמד נגמר. אז אני פשוט עושה עוד ועוד דברים נחמדים, כאלה שאין לי חשק בהתחלה לעשות אותם, אבל בדיעבד אני שמחה שהכרחתי את עצמי. זה דורש המון משמעת עצמית, ובעיקר מודעות עצמית. הרגשת ריקנות יכולה לעבור אם תמלאי את עצמך במשהו, את רק צריכה לתת לעצמך את הפוש, ואם את לא מצליחה - לבקש ממישהו שיעשה את זה בשבילך. חוצמזה, היא עוברת באופן כללי. צריך זמן.
 
למעלה