אני חייבת להסביר לכם

אני חייבת להסביר לכם

משהו שחשוב לי שתבינו. אני פגועה מפירוק משפחת סהר, ומה שאני קראתי לה משפחת סהר, זו תחושה מסוימת שהרגשתי בחודשים מרץ עד יוני 2001 בעיקר. אותכם אני אוהבת כחברים. אבל אני בלי קשר להודעת הפרישה של הסהרים החלטתי להתרחק קצת מהרשת בצורה אקטיבית מסיבות אישיות. אני השקעתי מעצמי המון שעות , המון אהרגיות, המון אהבה בסהר.....אני מרגישה שנתתי מעצמי המון , כמו לימון סחוט.....אני חייבת את החופש שלי , אני חייבת את הניתוק קצת , אני חייבת כמו שהתחלתי ועושה לי טוב לחזור לספרים , לטלויזיה, סרטים-הליכה. דבר נוסף עוברת עלי תקופה משפטית-נפשית קשה, המון טריגרים, לא יכולה לחלוק דברים , אסור לי אני צריכה לאכול הכל לבד, ולדבר עם אלוהים. ואולי התקופה הזו היא תקופת מבחן לחברות האמיתית שלנו, אם היא קיימת....כי מי שרוצה להיות חבר שלי , ידע לכבד את הצורך שלי בניתוק מסיבותיי אני , אקרא פאסיבית את האתר מבטיחה כמה שרק אוכל, לפחות את הפורום הזה, אבל עוד כמה חודשים אהיה במקום אחר בחיי, ואשמח לחדש את הקשר אפילו דרך טלפון ומפגשים, כרגע הניתוק -שבעצם מבחינתי היה כבר בכתיבת מכתב הפרגון מהלב לסהר "עזרה דחופה" שנכתב ב8/10 כאילו היה לנו רגש לסגור מעגל יחד.....אבל כלום לא קשור אליכם. תמשיכו להיות אחד בשביל השני, בפורום, ובצט ובטלפון ויותר....תעברו את המסך לחברות ריאלית אין נפלא מזה לצאת יחד לבלות....תראו איזה שינוי אדיר נטע עשתה- ואני מנפחת את החזה מאושר שלחצתי עליה בזמנו ויזמתי את העברת הטלפונים....תראו איזה דבר נפלא קרה.....מאחלת לך אופ, ולך ילדה ואיש הצפון וכולכם שתכירו את החבורה המופלאה הזו....תרימו טלפון.....משהו טוב יקרה לכם בחיים. המון אהבה רחל
 
רחל, אני חייבת לך התנצלות

על התגובה הקשה שלי מאתמול, אחרי שהודעת על הפרידה שלך מסהר. באמת שלא היתה לי זכות לנסות ללחוץ עלייך להשאר או להמשיך לכתוב בניגוד לרצונך. הלוואי שגם אני הייתי יכולה לקחת פסק זמן ולהפסיק לכתוב לפחות למשך כמה זמן, אבל מתברר שזה קשה מידי וההוכחה לכך היא ההודעות שלי מהלילה. את תחסרי לי מאוד בזמן שלא תהיי כאן, אבל אני מכבדת את הרצון שלך לקחת מרחק, רצון שהוא בהחלט בריא ונבון מאוד. אוהבת אותך המון, נטע
 
רחלי...

אני מבינה את הצורך שלך בהתנתקות...ואני רוצה לכבד אותך בכך שלא אלחץ עלייך... הלוואי ותחזרי מהר כי ההודעות שלך תמיד נהדרות (כולן!). תחזרי מהר מהר מהררררררררררררררררררררררררר ילדה
 

lance-knight

New member
רחלי

טוב, הבנתי, צודקת בהחלט. אז זה לא קשור לפרידה מסהרים, אלא בכלל את רוצה קצת להתנתק מהפורום, לנסות משהו אחר. טוב, מצטער, לא הבנתי אותך בהחתחלה, וביקשתי ממך לחזור. סליחה. אז אני מאחל לך שבמקומות אחרים תכירי אנשים טובים, שידעו להעריך אותך באמת. ויהיו לך איתם יחסי חברות נהדרים- כמו שמגיע לך. המון- המון
לך.
ביי רחלי
לך על הכל.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
רחל ../images/Emo50.gif

אנחנו יודעים שאת לא פורשת בכעס ולא כביטוי נגד סהר. אנחנו מכירים אותך מספיק טוב כדי לדעת שאת מחפשת את מה שטוב עבורך. נתפלל בשבילך שתצליחי... וכמובן שנשמח אם תקפצי לבקר לפעמים...
 

פרוזק

New member
יקירתי

מבינה אותך גם אני אישית מעדיפה עכשיו לתפוס מרחק כי אני פגועה מכל הסיפור אבל תמיד החלשים נפגעים אבל נראה לי שזה בסדר להתרחק טיפה להתבונן מהצד לנשום ולראות את הדברים מזוית אחרת סהר היה כל כך אמיתי ומוחשי ופתאום נעלם וזה מפחיד ומעכזב ומראה שוב כמה היציבות היא דבר נדיר אבל לאט לאט אחריי שנרגע מהפגיעה הזאת נחזור לתפקד כמו תמיד כי אין ברירה שלך גלי
 
לא תבינו עד שלא אכתוב במפורש

רחל פורשת כי רחל התמוטטה. רחל לא הולכת לחפש משהו טוב יותר רחל כבר הוכנעה מצבה הרפואי /כלכלי /משפטי השתלט עליה לרחל אפילו לכתוב מתחיל להיות משימה לא פשוטה מלא מלא פחד מלא מלא חרדה מלא מלא בכי והכי נורא גם אסור לי לשתף. והכי נורא אני מתחילה להבין שמוות זה הפיתרון. לא רחל לא הולכת לבלות במקום אחר ברשת. לרחל היה בית ברשת, היתה משפחה ברשת היה משהו שהחזיק אותה, לא איפשר לה להתמודד עם חייה שהיא לא יכולה להתמודד הם אכזריים מידי והדבר הזה אבד. רחל הגיעה לפה עם אמונה בחיים. רחל עוזבת מפה עם אמונה במוות. כי מסהר למדתי שרק המוות זה הפיתרון. כותבת ובוכה אולי עכשיו תבינו. שלום
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
רחל יקרה

ההודעות שלך מעבירות הרבה מסרים. את כותבת על מצבך, מניעים לפרישה, תחושות שעוברות עלייך, וגם רומזת על עניינים חסויים משמעותיים... אבל עכשיו בא המסר החד והברור של הייאוש וה"אמונה במוות". אולי פספסנו קודם משהו. עכשיו הכאב והרמת-הידיים שלך זועקים מכל מילה ואות. כן, אנחנו מבינים ומצטערים, רחל. לא ברור מאיפה בא הביטוי "מסהר למדתי שרק המוות זה הפתרון". הרי זה ההפך הגמור ממה ששמעת מאיתנו מהיום שאת איתנו, רחל. לא רק שאנחנו לא מאמינים שמוות הוא פתרון, אלא שאנו עושים ככל שביכולתנו כדי למנוע הליכה לפתרון שכזה. גם לגבייך -- ולמרות הגיהנום שאת כנראה חווה -- אנחנו לא מאמינים בדרך הרסנית וחד-כיוונית שכזו. גם את כבר הראית לכולנו ולעצמך שאת יכולה אחרת, שיש לך באמת נשמה מיוחדת שבעזרתה עזרת כל כך הרבה למשפחת סהר. גם את מסוגלת להתרומם, להתחזק ולהמשיך הלאה, באמונה ובתקווה לעתיד. אנא, רחל, אל תלכי. שתפי אותנו, תני לנו להקשיב לך, תני לנו לחבק אותך.
 
רחל היקרה!

אני קוראת את מה שאת כותבת כאן וכמעט בוכה גם כן. כל כך כואב לי לקרוא את הדברים שאת כותבת פה. את יכולה לקחת חופש מסהר ולעשות קצת הפסקה, אם זה מה שנחוץ לך. אבל בבקשה, אל תשארי לבד עם הכאב והסבל שאת עוברת. רחל, אוכל לשלוח אלייך הודעה באימייל או להתקשר אלייך? כתובת האימייל שלי מצורפת כאן לכרטיס. אם את רוצה את יכולה לכתוב לי. שלך באהבה ובדאגה רבה נטע
 
כן פיספסתם בגדול

אבל זה כל כך מורכב....וכל כך מסובך......הכי נורא שאני לא יכולה להסביר אסור לי....אסור לי לדבר, ולצערי התיעוד שלא ידעתי....הרס אותי לגמרי...כמו בגידה באמון.....ובלי להסביר את כל התמונה אי אפשר להבין.... יש לי כל כך הרבה מה להגיד לכם, הדמעות שוטפות, לא מאפשרות לי לראות, והמוח מזכיר לי רחל אסור....רחל אסור.....והלב בוכה....לעולם לא תבינו מה זה לאבד אותכם בשבילי...... אתם יודעים מה אירוני? שבמקרה שלי שום משטרה לא תעזור...כי בכל כך הרבה מקומות מתועד שאני מיואשת...שהרמתי ידיים.....והדברים נאמרו במצב נפשי קשה...לאף אחד לא מזיז מעבר לתעד......הם צריכים הוכחות אם לא זה לא תופס.......אם אני לא אמות זה לא נקרא לרצות למות........
 
וסהר

אם בחרתי להפוך לפאסיבית בסהר.....אם בחרתי לנתק קשרים עם כולם בחיים...אם ברחתי לברוח......לפחות אני מקווה שתאמיני שזה להגן על כולם.....כי אני במצב לא טוב.....אבל אני יכולה למות זה בכלל לא משנה.....כל יום שעובר המערכת מוכיחה לי שהגלגלים האחרונים שלי להרגיש הצלה נגמרים......ואני לא אתאבד.....אני לא צריכה להתאבד.....אני אדאג שכמו שאמרתי לשי....הכל יהיה חוקי.....אני מעדיפה להתרחק.....שי יודע הכל.....הם גמרו אותי.....ואתם אבדתם לי......זה עיתוי מאוד קשה בחיי לאבד אותכם .......ממש עיתוי דפוק......אתם מכירים מספיק את הסיפור שלי......לא צירך כדורים או אמצעים להתאבד.....מספיק להחליט לא לנשום....טבעי ביותר...לשלוט על המוח......הייתי בסרט הזה פעם אחת.....כשהחלטתי.......צוות טיפול נמרץ לא יכל לעשות כלום.......הגעתי לתחושות האלה היום.....ראיתי בסהר ים כאב.....ים סבל.....אנשים עברו דברים מזעזעים.....ועוברים.....העולם כזה אכזר........בעולם כזה להלחם כדי לחיות??? אני לא אתאבד עכשיו...אני רק מיואשת זה הכל....מצטערת....כן רחל נפלה וכבר זמן רב...אבל מטשטשת...אוהבת אותכם תמיד תזכרו ....
 
רחל, בבקשה...

אל תאבדי את האמונה בעצמך, גם כשכל-כך קשה. היית במצבים קשים מאוד בעבר ותמיד קמת ויצאת מהם. את מסוגלת לזה! אל תשכחי! שולחת לך גם כן חיבוק חזק
נטע
 
נטע-יקרה

תודה מתוקה, אל תדאגי אני לא מתאבדת.....אני מיאושת מאוד זה כן.....נחלשת..מרימה ידיים...במובן של לעשות מה שצריכה לעשות למען בריאותי...התעמלות וכו´....במובן שהבכי השבירה הנפשית....ממש "סוכר"...לקירוב מותי.......
 
רחל המקסימה! ../images/Emo24.gif

כן, אני יודעת שאת לא תעשי דבר נורא שכזה. אבל כל כך כואב לי לקרוא את מה שאת כותבת כאן עכשיו. הייתי רוצה לחבק אותך, חיבוק אמיתי ולא באייקונים. ואני רוצה גם להגיד לך שאני מכירה היטב את תחושת הייאוש הזאת. ההרגשה שאין עוד מה לעשות ולכן גם לא עושים, כשההרגשה הזאת משתלטת. אבל את תצאי מזה! את תראי! כי כבר יצאת בעבר מקשיים ואת תצליחי גם הפעם! אוהבת אותך מאוד, נטע
 

e-magine

New member
רחל, סליחה שאני מתערב,

אגב, אני לא מצפה לתשובה, רק מקווה שתקראי את זה. רחל, אני חושב שאת יודעת טוב מאד שיש חיים גם מחוץ לסהר. אני אומר לך את זה לא כדי לפגוע במישהו או במשהו, מישהי סיפרה לי היום מה קרה בסהר, בערך, אני רק מקווה שתדעי לקחת את מה שקיבלת כאן מסהר, ואני בטוח שכולם מעריכים את מה שנתת, ותלכי עם זה הלאה, יותר חזקה, יותר שלמה, תאמיני לי שיש עוד הרבה דרכים לשתף, בלי לפגוע בעניינם שלך, אני חושב שאת יודעת אותם. בעצם אני בטוח. ואני לא יודע לכמה בנשים יש את הכוחות שיש לך. שיהיה לך רק טוב. e-magine
 

agness_666

New member
רחל לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

אל תוותרי, אל תלכי, אל תאמיני במוות, הוא המצאה של השטן אוהבים אותך פה, בבקשה תחזיקי מעמד מחזיקה לך אצבעות מחבקת אותך אין לי מילים אגנס
 
לרחלקה ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

מותר להתמוטט מותר להתיאש מותר שיהיה קשה. אני לא מאשימה אותך רחל באיך שאת מרגישה אף אחד לא יכול האשים אותך והתכונתי ברצינות כשאמרתי שאני אכבד כל החלטה שלך דעתי לגביה ממש לא משנה משנה מה שיעשה לך טוב זה הכי חשוב כרגע. שלך חנה גונן
 

Mאיה

New member
חברה שלי,

אני קוראת את ההודעה שלך ואת התגובות ומרגישה חוסר אונים. רצון עז להיות שם בשבילך, כי עתה יותר מכל את צריכה אותי ומנגד את מסבירה לי עד כמה זה בלתי אפשרי. אני לא רוצה ללחוץ, אבל את חסרה לי. חזרתי מהטיול שלי והרמתי טלפון, בתקווה שאת מרגישה יותר טוב, בתקווה שנוכל להיפגש. אבל זה לא היה אפשרי מבחינתך וביקשת שאבין. אני מבינה או לפחות מנסה...אני לבטח לא רוצה ללחוץ. כואב לי לראות אותך כך, כואב לי שכואב לך ואין לי דרך להיות שם עבורך. נכון, אני לא ממש מבינה את מצבך כי בחרת לא לשתף, כי את לא יכולה לשתף...ואני לא לחצתי. אבל אני קוראת כאן את מצוקתך וכואבת את כאבך. ורוצה רק לאמר לך...אני מתגעגעת! מחכה...לא ממש יודעת...אבל מחכה לראותך, להיות לצידך... תני קריאה כשהרגע יגיע ואני אהיה שם. אוהבת מאוד, Mאיה.
 
למעלה