אני חייבת לספר לכם שאני מתה עליכם../images/Emo140.gif
והיום היה לי יום הולדת מאושר במיוחד כי חגגתי אתכם,משפוחה יקרה לי, ובבית ובמשרד ומחר הפתעה אצל חברה (גילו לי בטעות) ואני משחקת אותה. בבית אף פעם לא חגגו לי ימי הולדת ,בכלל במקרה בנראה נולדתי לפעמים אחרי התעללויות לא ידעתי למה הולידו אותי.הייתה תקופה שהחלטתי שרק הורים מאמצים מתעללים בילדים וסיפרתי לחברות שאני ילדה מאומצת,לא לקח הרבה זמן והרכילות הגיעה לאמי.קראה לי המאדם בסבר פנים רציני ושאלה האם נכון הדבר שכך אני מספרת? כן עניתי לגברת ולמה זה? כי הורים אמיתיים לא מתנהגים כך לילדים שלהם-התרסתי לעומתה הסתכלה, הרהרה ולא הגיבה. גם זה לא עזר. כאשר גדלתי,השתחררתי והתחלתי לעבוד אהבתי (מטומטמת שכמותי)לקנות מתנות להורי לימי הולדת. אף פעם לא קיבלתי תודה.תמיד: מה זה, מי צריך,למה בכלל קנית,מה אני אעשה עם זה,יש לי מספיק,הצבע לא מתאים? בכיתי, נעלבתי והמשכתי לקנות. עשיתם לי יקירותי אחלה יום נעים עם הברכות והקישורים והמון אהבה אמיתית נשפכה כאן,מרגישה ממש בבית. למרות שאני לא כותבת הרבה, לא תמיד יודעת מה אני מרחפת תמיד מעל וקוראת כל מילה, שמחה אתכם, עצובה,מזדהה,בוכה ואוהבת.כאן אני מרגישה ממש מקולפת. אז המשך ערב נעים לכולם והרבה אופטימיות אוהבת את כולכן שושי
והיום היה לי יום הולדת מאושר במיוחד כי חגגתי אתכם,משפוחה יקרה לי, ובבית ובמשרד ומחר הפתעה אצל חברה (גילו לי בטעות) ואני משחקת אותה. בבית אף פעם לא חגגו לי ימי הולדת ,בכלל במקרה בנראה נולדתי לפעמים אחרי התעללויות לא ידעתי למה הולידו אותי.הייתה תקופה שהחלטתי שרק הורים מאמצים מתעללים בילדים וסיפרתי לחברות שאני ילדה מאומצת,לא לקח הרבה זמן והרכילות הגיעה לאמי.קראה לי המאדם בסבר פנים רציני ושאלה האם נכון הדבר שכך אני מספרת? כן עניתי לגברת ולמה זה? כי הורים אמיתיים לא מתנהגים כך לילדים שלהם-התרסתי לעומתה הסתכלה, הרהרה ולא הגיבה. גם זה לא עזר. כאשר גדלתי,השתחררתי והתחלתי לעבוד אהבתי (מטומטמת שכמותי)לקנות מתנות להורי לימי הולדת. אף פעם לא קיבלתי תודה.תמיד: מה זה, מי צריך,למה בכלל קנית,מה אני אעשה עם זה,יש לי מספיק,הצבע לא מתאים? בכיתי, נעלבתי והמשכתי לקנות. עשיתם לי יקירותי אחלה יום נעים עם הברכות והקישורים והמון אהבה אמיתית נשפכה כאן,מרגישה ממש בבית. למרות שאני לא כותבת הרבה, לא תמיד יודעת מה אני מרחפת תמיד מעל וקוראת כל מילה, שמחה אתכם, עצובה,מזדהה,בוכה ואוהבת.כאן אני מרגישה ממש מקולפת. אז המשך ערב נעים לכולם והרבה אופטימיות אוהבת את כולכן שושי
היתמות זה סיפור אחר. שירי, תסלחי לי, אולם אינני זוכרת במדוייק את סיפור משפחתך, האם אביה של אימך נספה בשואה? בת כמה היתה אז אימך? מצאתי (מתוכי כמובן), כי תחושת יתמות עוברת גם היא ב"ירושה". ככה בלי הסבר. אגב, גם זו סיבה טובה למקורה של תחושת העצמאות. (אצלי). מיכל.