אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך

[תמי של יעל ומיכל]

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך
בעקבות קריאת הכתבה בידיעות אחרונות בסוף השבוע, כל השדים המוצפנים אצלי עמוק בפנים, התעוררו.אני יודעת שבפורום השכן דנו בזה כבר, באריכות, אך אני רוצה להעלות כאן פאן אחר, ולשתף אתכן בפחדים שלי. הכתבה המעצבנת דנה בסיכויים הרבים יותר למומים בקרב ילדים שנולדו מהפריית מבחנה. אני מסננת כאן את כל מה שקשור לנושא פגים, מכיוון שהיום מחזירים הרבה פחות עוברים, ובמיוחד לנו שכבר יש לנו ילדים, הדגש על כך גדול יותר ולכן הסיכוי להריון מרובה עוברים אצלנו , הוא קטן יותר. אבל !!! מה שמציק לי ביותר הוא כל מה שנכתב לגבי מיקרומניפולציה ! תמיד חשבתי בתוך תוכי שזו אכן התערבות במיון הטבעי ותמיד היו לי חששות ומחשבות על כך שממש מכריחים זרעון אחד להכנס פנימה, ומי יודע איך הזרעון הזה באמת.לבעלי יש בעית זרע חמורה שמתבטאת במורפולוגיה לא תקינה, שכנראה קשורה לבעיה גנטית כלשהיא (פגם בכרומוזום Y), ואם יהיה לנו בן, יתכן (רק יתכן) שגם הוא יסבול מאותה בעיה. והתהיות שלי הן לגבי העובדה שאנחנו ממשיכים לנסות ולהביא לעולם ילד שלישי, ולא מסתפקים בשתי בנותינו הבריאות לחלוטין. האם זהו משחק והימור בגורל? מה יהיה אם הילד השלישי לא יהיה בריא לחלוטין?האם זה בסדר מצידנו להמשיך? יש לי כל כך הרבה חששות, שאני מנסה לדכא,והכתבה הזו עוררה אותם מחדש. בעלי נוקט בגישה היותר פאתליסטית, ומאמין שיהיה טוב, וגם אם יוולד לנו בן שיהיו לו בעיות פריון בעתיד, זה לא מטריד אותו, כי הוא אומר שיש ויהיו פתרונות ובודאי שעוד יתר טובים מאלו שיש היום. האם גם לכן יש התלבטויות וחששות כאלה? האם גם אתן תוהות לפעמים למה לא להסתפק בילדים הבריאים שכבר יש לנו, ולא להמר?

 

[לימי5]

גם אני מוטרדת יותר

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך
בעקבות קריאת הכתבה בידיעות אחרונות בסוף השבוע, כל השדים המוצפנים אצלי עמוק בפנים, התעוררו.אני יודעת שבפורום השכן דנו בזה כבר, באריכות, אך אני רוצה להעלות כאן פאן אחר, ולשתף אתכן בפחדים שלי. הכתבה המעצבנת דנה בסיכויים הרבים יותר למומים בקרב ילדים שנולדו מהפריית מבחנה. אני מסננת כאן את כל מה שקשור לנושא פגים, מכיוון שהיום מחזירים הרבה פחות עוברים, ובמיוחד לנו שכבר יש לנו ילדים, הדגש על כך גדול יותר ולכן הסיכוי להריון מרובה עוברים אצלנו , הוא קטן יותר. אבל !!! מה שמציק לי ביותר הוא כל מה שנכתב לגבי מיקרומניפולציה ! תמיד חשבתי בתוך תוכי שזו אכן התערבות במיון הטבעי ותמיד היו לי חששות ומחשבות על כך שממש מכריחים זרעון אחד להכנס פנימה, ומי יודע איך הזרעון הזה באמת.לבעלי יש בעית זרע חמורה שמתבטאת במורפולוגיה לא תקינה, שכנראה קשורה לבעיה גנטית כלשהיא (פגם בכרומוזום Y), ואם יהיה לנו בן, יתכן (רק יתכן) שגם הוא יסבול מאותה בעיה. והתהיות שלי הן לגבי העובדה שאנחנו ממשיכים לנסות ולהביא לעולם ילד שלישי, ולא מסתפקים בשתי בנותינו הבריאות לחלוטין. האם זהו משחק והימור בגורל? מה יהיה אם הילד השלישי לא יהיה בריא לחלוטין?האם זה בסדר מצידנו להמשיך? יש לי כל כך הרבה חששות, שאני מנסה לדכא,והכתבה הזו עוררה אותם מחדש. בעלי נוקט בגישה היותר פאתליסטית, ומאמין שיהיה טוב, וגם אם יוולד לנו בן שיהיו לו בעיות פריון בעתיד, זה לא מטריד אותו, כי הוא אומר שיש ויהיו פתרונות ובודאי שעוד יתר טובים מאלו שיש היום. האם גם לכן יש התלבטויות וחששות כאלה? האם גם אתן תוהות לפעמים למה לא להסתפק בילדים הבריאים שכבר יש לנו, ולא להמר?

גם אני מוטרדת יותר
מעניין המיקרומניפולציה, גם לנו יש בעיית זרע ובמשפחתו של בעלי יש עוד בני דודים שעברו הפריות (אני לא יודעת למה ואצל מי הבעייה, אפשר לנחש?) והחשש שלי הוא מה יעבור לילדים למרות שהסיכוי לא גבוה. עניין הפגות לא מטריד אותי משתי סיבות 1. כי כמו שכתבת אפשר לשלוט בזה ולמרות שיש לי רק את שירי אני בהחלט שוקלת לשמוע את דעתו של הרופא שלי בעניין הכתבה ומעכשיו במקום להחזיר 3 עוברים להחזיר 2 בתקווה שיקלט אחד ויהיה הריון בריא וללא סיכונים, מקסימום תאומים ולא יותר כי זה באמת מפחיד ואני לא רוצה למצוא את עצמי בסיטואציה של דילול כי יש לי בעייה מוסרית עם התהליך. 2. אני בעצמי נולדתי לפני 35 שנה שלא היו אמצעים בחודש 7 במשקל של 950 גרם ושרדתי והכל בסדר. כך שזה לא מה שישבור אותי. אולי כדאי לשאול את ד"ר בוצ'ן את השאלה הזאת? אגב, ד"ר זיידמן נתן את התייחסותו לכתבה בפורום דוקטורס והבאתי את תגובתו בפורום השני.

 

[לימי5]

ואגב, כשסיפרתי

גם אני מוטרדת יותר
מעניין המיקרומניפולציה, גם לנו יש בעיית זרע ובמשפחתו של בעלי יש עוד בני דודים שעברו הפריות (אני לא יודעת למה ואצל מי הבעייה, אפשר לנחש?) והחשש שלי הוא מה יעבור לילדים למרות שהסיכוי לא גבוה. עניין הפגות לא מטריד אותי משתי סיבות 1. כי כמו שכתבת אפשר לשלוט בזה ולמרות שיש לי רק את שירי אני בהחלט שוקלת לשמוע את דעתו של הרופא שלי בעניין הכתבה ומעכשיו במקום להחזיר 3 עוברים להחזיר 2 בתקווה שיקלט אחד ויהיה הריון בריא וללא סיכונים, מקסימום תאומים ולא יותר כי זה באמת מפחיד ואני לא רוצה למצוא את עצמי בסיטואציה של דילול כי יש לי בעייה מוסרית עם התהליך. 2. אני בעצמי נולדתי לפני 35 שנה שלא היו אמצעים בחודש 7 במשקל של 950 גרם ושרדתי והכל בסדר. כך שזה לא מה שישבור אותי. אולי כדאי לשאול את ד"ר בוצ'ן את השאלה הזאת? אגב, ד"ר זיידמן נתן את התייחסותו לכתבה בפורום דוקטורס והבאתי את תגובתו בפורום השני.

ואגב, כשסיפרתי
לאמא שלי בטלפון על הכתבה ועל הסיכונים, היא ישר אמרה לי אז לא צריך יש לך את שירי ותסתפקי בזה, היא לא רוצה שאני אקח סיכונים. ברור שהצד של בעלינו היקרים, שאצלם הבעיה יהיה נאמר "גמיש" יותר, הם רוצים ילד וקשה להם עם העובדה שזה בגללם ועכשיו עם כל הפרסומים זה לא מקל עליהם.

 

[ס ת י ו 3]

יש לי כל כך הרבה מה להגיד...

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך
בעקבות קריאת הכתבה בידיעות אחרונות בסוף השבוע, כל השדים המוצפנים אצלי עמוק בפנים, התעוררו.אני יודעת שבפורום השכן דנו בזה כבר, באריכות, אך אני רוצה להעלות כאן פאן אחר, ולשתף אתכן בפחדים שלי. הכתבה המעצבנת דנה בסיכויים הרבים יותר למומים בקרב ילדים שנולדו מהפריית מבחנה. אני מסננת כאן את כל מה שקשור לנושא פגים, מכיוון שהיום מחזירים הרבה פחות עוברים, ובמיוחד לנו שכבר יש לנו ילדים, הדגש על כך גדול יותר ולכן הסיכוי להריון מרובה עוברים אצלנו , הוא קטן יותר. אבל !!! מה שמציק לי ביותר הוא כל מה שנכתב לגבי מיקרומניפולציה ! תמיד חשבתי בתוך תוכי שזו אכן התערבות במיון הטבעי ותמיד היו לי חששות ומחשבות על כך שממש מכריחים זרעון אחד להכנס פנימה, ומי יודע איך הזרעון הזה באמת.לבעלי יש בעית זרע חמורה שמתבטאת במורפולוגיה לא תקינה, שכנראה קשורה לבעיה גנטית כלשהיא (פגם בכרומוזום Y), ואם יהיה לנו בן, יתכן (רק יתכן) שגם הוא יסבול מאותה בעיה. והתהיות שלי הן לגבי העובדה שאנחנו ממשיכים לנסות ולהביא לעולם ילד שלישי, ולא מסתפקים בשתי בנותינו הבריאות לחלוטין. האם זהו משחק והימור בגורל? מה יהיה אם הילד השלישי לא יהיה בריא לחלוטין?האם זה בסדר מצידנו להמשיך? יש לי כל כך הרבה חששות, שאני מנסה לדכא,והכתבה הזו עוררה אותם מחדש. בעלי נוקט בגישה היותר פאתליסטית, ומאמין שיהיה טוב, וגם אם יוולד לנו בן שיהיו לו בעיות פריון בעתיד, זה לא מטריד אותו, כי הוא אומר שיש ויהיו פתרונות ובודאי שעוד יתר טובים מאלו שיש היום. האם גם לכן יש התלבטויות וחששות כאלה? האם גם אתן תוהות לפעמים למה לא להסתפק בילדים הבריאים שכבר יש לנו, ולא להמר?

יש לי כל כך הרבה מה להגיד...
קודם כל, אני בהחלט מסכימה שבפורום הזה יש פן אחר, שהרי לנו כבר יש ילדים והשאלה היא "האם להסתפק במה שיש" או לנסות שוב. זה לא כמו זוג שאין לו ילדים ואז ההתלבטות קטנה יותר שהרי ברור שהם רוצים להיות הורים. לי יש שני ילדים (תאומים) מהפריית מבחנה ואני יודעת שאם אז מישהו היה אומר לי על הסיכונים, לא הייתי מתיחסת לזה ב-כ-ל-ל!. ודרך אגב - אצלי זה היה הריון מרובה (מרובע) עוברים - רביעיה ואחכ שלישיה (טבעי) ודילול לשניים. ואצלי הם נולדו בשבוע 28 במשקל 1 ק"ג כל אחד. ותאמינו לי - זה מפחיד!!! דרך אגב - שמחתי לשמוע שהיום בוולפסון למשל מחזירים 2 עוברים עד גיל 35 ומעל גיל 35 -3 עוברים. אצלי החזירו 4 כמו שאמרתי ועוד שקלו להחזיר 5!!!. כשהייתי השבוע ביעוץ וסיפרתי שילדתי בשבוע 28, לא נראה לי שזה עניין מישהו. ועם זה אני חייבת להסכים עם הכתבה - לצערי (!!!) רופאי IVF לא ממש מתעניינים במה קרה עם הילדים שנולדו, הם מבחינתם סיימו את עבודתם כשיש הריון. עצוב

מה שמפחיד אותי יותר זה איך אני יודעת שהילדים שלי (שכבר נולדו) באמת בריאים? היה שם סיפור על ילדה שנולדה בלי שחלות. אלוהים ישמור - איך אני יודעת שלבת שלי לא קרה דבר כזה? וכאן יש שאלה מוסרית בעיני- אני שרציתי להיות אם לא חשבתי בכלל מה יקרה אם בכך שאני אם אני בעצם פוגעת בילדים שלי. מה יקרה אם גם הם יצטרכו לסבול מחוסר פוריות??? איך אתמודד עם זה? אז ככה שלא רק מפחיד אותי מה יהיה בהריון הבא, אלא מה הנזק שגרמתי להם, אם בכלל ואני מקווה שלא!. למה דווקא עכשיו כשאנחנו מתכננים ילד שלישי כל הכתבות האלו מופיעות? ביום שישי הייתי אצל אמא שלי (אחרי שכבר קראתי את הכתבה במעריב) ולקחתי לאישה - הופס כתבה, ידיעות - כתבה, מה קרה לכולם? אתם השתגעתם??

וברצינות - לדעתי זה חשוב מאד לדעת מה הסיכונים. אני אומרת לכם, לפני שש שנים כשנכנסתי לטיפולים אף אחד לא דיבר איתי על הסיכונים!!! וגם עכשיו לא!!! והייתי ביעוץ בשבוע שעבר. מה שכן - גמלה החלטה בליבי, אני כן רוצה עוד ילד, אבל אם קודם חשבתי שזו "חוצפה" מצידי לבקש להחזיר רק עובר אחד (כדי להמנע מהריון רב עוברי) אני עכשיו בטוחה שזה מה שאבקש. אני אנסה לצמצם את הסיכון למינימום שאפשר. האמת, שאני קצת רגועה (וסליחה אם אני פוגעת) כי אצלי הבעיה היא מכנית (חצוצרות חסומות) כך שנראה לי שהסיכויים שלי לעוברים עם מומים קצת נמוכה יותר, כי אצלי ההתערבות היא מינימלית. אין לנו בעיות זרע או ביציות לא טובות. ליבי עם אלו שצריכים להתמודד עם הענין של מיקרומניפולציה! אני רק חושבת שצריך לקחת בחשבון את התשובה של דר' זיידמן שרוב המומים מתגלים כבר בהריון! אני חושבת שלעולם אתהה האם זה בסדר מצידי שהלכתי "נגד הטבע" והבאתי ילדים בעזרת הטכנולוגיה ומתכוונת לעשות זאת שוב בזמן הקרוב. אלוהים, שמור על ילדינו!!!

 

[hillawr]

לבטים

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך
בעקבות קריאת הכתבה בידיעות אחרונות בסוף השבוע, כל השדים המוצפנים אצלי עמוק בפנים, התעוררו.אני יודעת שבפורום השכן דנו בזה כבר, באריכות, אך אני רוצה להעלות כאן פאן אחר, ולשתף אתכן בפחדים שלי. הכתבה המעצבנת דנה בסיכויים הרבים יותר למומים בקרב ילדים שנולדו מהפריית מבחנה. אני מסננת כאן את כל מה שקשור לנושא פגים, מכיוון שהיום מחזירים הרבה פחות עוברים, ובמיוחד לנו שכבר יש לנו ילדים, הדגש על כך גדול יותר ולכן הסיכוי להריון מרובה עוברים אצלנו , הוא קטן יותר. אבל !!! מה שמציק לי ביותר הוא כל מה שנכתב לגבי מיקרומניפולציה ! תמיד חשבתי בתוך תוכי שזו אכן התערבות במיון הטבעי ותמיד היו לי חששות ומחשבות על כך שממש מכריחים זרעון אחד להכנס פנימה, ומי יודע איך הזרעון הזה באמת.לבעלי יש בעית זרע חמורה שמתבטאת במורפולוגיה לא תקינה, שכנראה קשורה לבעיה גנטית כלשהיא (פגם בכרומוזום Y), ואם יהיה לנו בן, יתכן (רק יתכן) שגם הוא יסבול מאותה בעיה. והתהיות שלי הן לגבי העובדה שאנחנו ממשיכים לנסות ולהביא לעולם ילד שלישי, ולא מסתפקים בשתי בנותינו הבריאות לחלוטין. האם זהו משחק והימור בגורל? מה יהיה אם הילד השלישי לא יהיה בריא לחלוטין?האם זה בסדר מצידנו להמשיך? יש לי כל כך הרבה חששות, שאני מנסה לדכא,והכתבה הזו עוררה אותם מחדש. בעלי נוקט בגישה היותר פאתליסטית, ומאמין שיהיה טוב, וגם אם יוולד לנו בן שיהיו לו בעיות פריון בעתיד, זה לא מטריד אותו, כי הוא אומר שיש ויהיו פתרונות ובודאי שעוד יתר טובים מאלו שיש היום. האם גם לכן יש התלבטויות וחששות כאלה? האם גם אתן תוהות לפעמים למה לא להסתפק בילדים הבריאים שכבר יש לנו, ולא להמר?

לבטים
לאחר קריאת הכתבה היו לי רגשות מעורבים, מצד אחד אושר ושמחה על כך שיש לי את בנותי המקסימות ובאמת התמזל מזלנו שאלו לא היו הריונות מרובי עוברים (6 ו - 4 עוברים הוחזרו) ושהן נולדו בזמן ובריאות ואני מודה עליהן בכל יום, ומצד שני אני מרגישה את החלום/צורך/תקווה (תקראו לזה איך שאתן רוצות) שלי מתמסמסת לאיטה, הטיפולים האחרונים לא הצליחו, סטטיסטית הגיל משחק נגדי, הריון לא יושג אצלנו ללא מיקרומניפולציה. הכתבה עוררה כמובן כל מיני פחדים קדומים שתמיד נדחקו למגירה ריקה ובטח ימשיכו לצוץ בזמן הקרוב אבל מסקנה חד משמעית אין לי (ואני לא יודעת אם אי פעם תהיה). הילה של שירה ומאיה

 

[רחל של ענבל]

עוד לא קראתי את התגובות,

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך
בעקבות קריאת הכתבה בידיעות אחרונות בסוף השבוע, כל השדים המוצפנים אצלי עמוק בפנים, התעוררו.אני יודעת שבפורום השכן דנו בזה כבר, באריכות, אך אני רוצה להעלות כאן פאן אחר, ולשתף אתכן בפחדים שלי. הכתבה המעצבנת דנה בסיכויים הרבים יותר למומים בקרב ילדים שנולדו מהפריית מבחנה. אני מסננת כאן את כל מה שקשור לנושא פגים, מכיוון שהיום מחזירים הרבה פחות עוברים, ובמיוחד לנו שכבר יש לנו ילדים, הדגש על כך גדול יותר ולכן הסיכוי להריון מרובה עוברים אצלנו , הוא קטן יותר. אבל !!! מה שמציק לי ביותר הוא כל מה שנכתב לגבי מיקרומניפולציה ! תמיד חשבתי בתוך תוכי שזו אכן התערבות במיון הטבעי ותמיד היו לי חששות ומחשבות על כך שממש מכריחים זרעון אחד להכנס פנימה, ומי יודע איך הזרעון הזה באמת.לבעלי יש בעית זרע חמורה שמתבטאת במורפולוגיה לא תקינה, שכנראה קשורה לבעיה גנטית כלשהיא (פגם בכרומוזום Y), ואם יהיה לנו בן, יתכן (רק יתכן) שגם הוא יסבול מאותה בעיה. והתהיות שלי הן לגבי העובדה שאנחנו ממשיכים לנסות ולהביא לעולם ילד שלישי, ולא מסתפקים בשתי בנותינו הבריאות לחלוטין. האם זהו משחק והימור בגורל? מה יהיה אם הילד השלישי לא יהיה בריא לחלוטין?האם זה בסדר מצידנו להמשיך? יש לי כל כך הרבה חששות, שאני מנסה לדכא,והכתבה הזו עוררה אותם מחדש. בעלי נוקט בגישה היותר פאתליסטית, ומאמין שיהיה טוב, וגם אם יוולד לנו בן שיהיו לו בעיות פריון בעתיד, זה לא מטריד אותו, כי הוא אומר שיש ויהיו פתרונות ובודאי שעוד יתר טובים מאלו שיש היום. האם גם לכן יש התלבטויות וחששות כאלה? האם גם אתן תוהות לפעמים למה לא להסתפק בילדים הבריאים שכבר יש לנו, ולא להמר?

עוד לא קראתי את התגובות,
אבל האצבעות שלי כבר רצות על המקלדת כי נגעת בנקודה הכי הכי רגישה. למי שלא מכירה אותי מהמעבר שלי בכל הפורומים ומכל הסיפורים שלי שם, אספר את הסיפור שלנו: בעיית זרע חמורה, הריון אחרי מספר IVF עם איקסי. בבדיקת מי שפיר של ענבל התגלתה טרנסלוקציה מאוזנת. המשמעות של הדבר היא, שאחד הכרומוזומים "זז" ו"התלבש" על כרומוזום אחר. כלומר במקום שיהיו 2 זוגות יש אחד בודד ואחד שהוא שלישיה. הקריוטיפ שלה הוא 45xx במקום 46xx. מכיוון שאין עודף או חוסר של חומר גנטי, זה נקרא מאוזן והמשמעות היא שהפנוטיפ נורמלי, כלומר היא ילדה נורמלית לחלוטין. כל זה אנחנו יודעים לאחר חקירות נוספות וגילוי, כי לאבא שלה יש את אותה הטרנסלוקציה (לא אלאה אתכם בכל מה שעבר עלינו עד שהגיעו למסקנה הזו - וגם עד שהיא לא נולדה לא ידענו האם באמת היא תהיה נורמלית, אבל הסבירות היתה מאד גבוהה). המשמעות בעתיד: גם עבורנו וגם עבור ענבל, יש סיכוי של 15% לעובר עם טריזומיה 13 שזו מחלה קשה בהרבה מתסמונת דאון. בנוסף, כל מיני צירופים אחרים של כרומוזומים ה"מוזרים" נותנים פגמים כרומוזומלים שלא שורדים את ההריון וזה מתבטא בהפלות. אז אנחנו קיבלנו מכתב מיועץ גנטי שממליץ על מי שפיר או סיסי שליה בכל הריון. אז לגבי החששות שלך - האם יש יותר ממשי מהמקרה שלי? נכון, אצלנו זה לאו דווקא בגלל הICSI, אלא בגלל שזה נרכש מהאבא, אבל מי יודע? אולי בלי ICSI העוברים ה"פגומים" בכלל לא היו נוצרים? אף אחד לא יודע לענות על כך. אבל האם יש לי דרך אחרת לעשות ילדים? לא

אז אני צריכה לחיות עם זה. לבחור להחזיר מעט עוברים כדי למנוע סיבוכים "מיותרים" (מה גם שילדתי בשבוע 35 ללא סיבה ברורה, אז אני פוחדת מהריון מרובה - עד מתי אצליח להחזיק אותו?), וכן לעשות בדיקות כרומוזומליות, להדגיש טוב טוב את הנושא הזה בסקירות, להיות עם האצבע על הדופק וכן להכין את עצמי נפשית שאולי (הלוואי ולא) אצטרך לעבור הפסקת הריון יזומה או לחוות הפלה טבעית. זו הדרך, מה שנקרא "זה מה יש" ועם זה צריך לחיות. לבדוק כמה שיותר, להתנתק כמה שאפשר מרגשות ולדעת שאולי בשביל 3 ילדים צריך יותר משלושה הריונות (טוב, אפשר לפעמים 2 ילדים בהריון אחד

) לא יודעת אם אני מרגיעה מישהו, אבל לפחות כך אני מרגיעה את עצמי. רחל

 

[קייצית]

אני חושבת בזמן האחרון יש

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך
בעקבות קריאת הכתבה בידיעות אחרונות בסוף השבוע, כל השדים המוצפנים אצלי עמוק בפנים, התעוררו.אני יודעת שבפורום השכן דנו בזה כבר, באריכות, אך אני רוצה להעלות כאן פאן אחר, ולשתף אתכן בפחדים שלי. הכתבה המעצבנת דנה בסיכויים הרבים יותר למומים בקרב ילדים שנולדו מהפריית מבחנה. אני מסננת כאן את כל מה שקשור לנושא פגים, מכיוון שהיום מחזירים הרבה פחות עוברים, ובמיוחד לנו שכבר יש לנו ילדים, הדגש על כך גדול יותר ולכן הסיכוי להריון מרובה עוברים אצלנו , הוא קטן יותר. אבל !!! מה שמציק לי ביותר הוא כל מה שנכתב לגבי מיקרומניפולציה ! תמיד חשבתי בתוך תוכי שזו אכן התערבות במיון הטבעי ותמיד היו לי חששות ומחשבות על כך שממש מכריחים זרעון אחד להכנס פנימה, ומי יודע איך הזרעון הזה באמת.לבעלי יש בעית זרע חמורה שמתבטאת במורפולוגיה לא תקינה, שכנראה קשורה לבעיה גנטית כלשהיא (פגם בכרומוזום Y), ואם יהיה לנו בן, יתכן (רק יתכן) שגם הוא יסבול מאותה בעיה. והתהיות שלי הן לגבי העובדה שאנחנו ממשיכים לנסות ולהביא לעולם ילד שלישי, ולא מסתפקים בשתי בנותינו הבריאות לחלוטין. האם זהו משחק והימור בגורל? מה יהיה אם הילד השלישי לא יהיה בריא לחלוטין?האם זה בסדר מצידנו להמשיך? יש לי כל כך הרבה חששות, שאני מנסה לדכא,והכתבה הזו עוררה אותם מחדש. בעלי נוקט בגישה היותר פאתליסטית, ומאמין שיהיה טוב, וגם אם יוולד לנו בן שיהיו לו בעיות פריון בעתיד, זה לא מטריד אותו, כי הוא אומר שיש ויהיו פתרונות ובודאי שעוד יתר טובים מאלו שיש היום. האם גם לכן יש התלבטויות וחששות כאלה? האם גם אתן תוהות לפעמים למה לא להסתפק בילדים הבריאים שכבר יש לנו, ולא להמר?

אני חושבת בזמן האחרון יש
איזו מתקפת IVF בעיתונות ובכל מקום (על משקל "מתקפת ביי-בליידס"). כמו כל דבר במדינתנו הקטנה הכל נעשה בהגזמה. לדעתי הנהירה ל- IVF היא גם מוגזמת, וכמו שכתוב אחוזים גדולים יכולים להצליח גם בלי. האירונייה היא שחשבתי שאצליח גם אני בקלות בלי, ורק בטיפול IVF גילו שאין לנו כמעט סיכוי בלי איקסי. כשנודע לי על כך מייד רצתי ועשיתי חיפוש באינטרנט ומצאתי את הסיכונים והסיכויים, במאמרים רבים שפורסמו בעולם. וקיבלתי החלטה מושכלת, נכון הרופאים לא הסבירו לי כלום, אבל ממתי הם מסבירים ?(במיוחד במרכז בו הייתי), אפילו לא ציפיתי לזאת מהם, את האנפורמציה שלי אני שואבת מהאינטרנט, ובשנה האחורנה מהפורומים. הרבה פעמים אנחנו לא יודעות כי אנחנו בוחרות לא לדעת, וזה גם לגיטימי, כי איזו ברירה יש לנו למעשה ? וזאת השאלה האם יש לנו באמת ברירה ? האם יש לנו מרחב בחירה ? אלה הם שאלות סופר אישיות אפילו אינטימיות שכל אחד צריך לשאול את עצמו בכנות אפילו אם היא מכאיבה. קייצית

 

[ששי33]

התיחסות לכתבה

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך
בעקבות קריאת הכתבה בידיעות אחרונות בסוף השבוע, כל השדים המוצפנים אצלי עמוק בפנים, התעוררו.אני יודעת שבפורום השכן דנו בזה כבר, באריכות, אך אני רוצה להעלות כאן פאן אחר, ולשתף אתכן בפחדים שלי. הכתבה המעצבנת דנה בסיכויים הרבים יותר למומים בקרב ילדים שנולדו מהפריית מבחנה. אני מסננת כאן את כל מה שקשור לנושא פגים, מכיוון שהיום מחזירים הרבה פחות עוברים, ובמיוחד לנו שכבר יש לנו ילדים, הדגש על כך גדול יותר ולכן הסיכוי להריון מרובה עוברים אצלנו , הוא קטן יותר. אבל !!! מה שמציק לי ביותר הוא כל מה שנכתב לגבי מיקרומניפולציה ! תמיד חשבתי בתוך תוכי שזו אכן התערבות במיון הטבעי ותמיד היו לי חששות ומחשבות על כך שממש מכריחים זרעון אחד להכנס פנימה, ומי יודע איך הזרעון הזה באמת.לבעלי יש בעית זרע חמורה שמתבטאת במורפולוגיה לא תקינה, שכנראה קשורה לבעיה גנטית כלשהיא (פגם בכרומוזום Y), ואם יהיה לנו בן, יתכן (רק יתכן) שגם הוא יסבול מאותה בעיה. והתהיות שלי הן לגבי העובדה שאנחנו ממשיכים לנסות ולהביא לעולם ילד שלישי, ולא מסתפקים בשתי בנותינו הבריאות לחלוטין. האם זהו משחק והימור בגורל? מה יהיה אם הילד השלישי לא יהיה בריא לחלוטין?האם זה בסדר מצידנו להמשיך? יש לי כל כך הרבה חששות, שאני מנסה לדכא,והכתבה הזו עוררה אותם מחדש. בעלי נוקט בגישה היותר פאתליסטית, ומאמין שיהיה טוב, וגם אם יוולד לנו בן שיהיו לו בעיות פריון בעתיד, זה לא מטריד אותו, כי הוא אומר שיש ויהיו פתרונות ובודאי שעוד יתר טובים מאלו שיש היום. האם גם לכן יש התלבטויות וחששות כאלה? האם גם אתן תוהות לפעמים למה לא להסתפק בילדים הבריאים שכבר יש לנו, ולא להמר?

התיחסות לכתבה
אני אישית לא קראתי את הכתבה בידיעות, אבל קראתי את הכתבה בשבוע שעבר במעריב.ושם דיברו סיכון פי 2 למומים מולדים וכו'.התיעצתי עם מנהלת הגנטית ברמבם,שאיתה אני בקשר רצוף,ולטענתה אין על מה לדאוג. בקשר למחשבות שעולות בעקבות הכתבות,אז גם אצלנו זה עולה בכל פעם מחדש לאחר כישלון זה או אחר של הפריית מבחנה,או לאחר הריונות לא תקינים, אחרי שמבטיחים לנו שיש סיכוי של 50% הצלחה בכל הריון.אבל לא ניקח את הסיכון הזה, למרות שגם ב-ivf ישנם סיכונים. אני למדתי דבר אחד,במקרה הזה ללכת עם האינטואיציה האישית שלנו ושל הבעלים שלנו,ולא להקשיב לסביבה (לעיתים גם לא להורים שלנו,שכמובן שהם דואגים לנו),אך לא תמיד יש להם את המידע ואת הרצון העמוק שלנו לעוד ילד.

 

[מישמיש7]

גם אצלינו

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך
בעקבות קריאת הכתבה בידיעות אחרונות בסוף השבוע, כל השדים המוצפנים אצלי עמוק בפנים, התעוררו.אני יודעת שבפורום השכן דנו בזה כבר, באריכות, אך אני רוצה להעלות כאן פאן אחר, ולשתף אתכן בפחדים שלי. הכתבה המעצבנת דנה בסיכויים הרבים יותר למומים בקרב ילדים שנולדו מהפריית מבחנה. אני מסננת כאן את כל מה שקשור לנושא פגים, מכיוון שהיום מחזירים הרבה פחות עוברים, ובמיוחד לנו שכבר יש לנו ילדים, הדגש על כך גדול יותר ולכן הסיכוי להריון מרובה עוברים אצלנו , הוא קטן יותר. אבל !!! מה שמציק לי ביותר הוא כל מה שנכתב לגבי מיקרומניפולציה ! תמיד חשבתי בתוך תוכי שזו אכן התערבות במיון הטבעי ותמיד היו לי חששות ומחשבות על כך שממש מכריחים זרעון אחד להכנס פנימה, ומי יודע איך הזרעון הזה באמת.לבעלי יש בעית זרע חמורה שמתבטאת במורפולוגיה לא תקינה, שכנראה קשורה לבעיה גנטית כלשהיא (פגם בכרומוזום Y), ואם יהיה לנו בן, יתכן (רק יתכן) שגם הוא יסבול מאותה בעיה. והתהיות שלי הן לגבי העובדה שאנחנו ממשיכים לנסות ולהביא לעולם ילד שלישי, ולא מסתפקים בשתי בנותינו הבריאות לחלוטין. האם זהו משחק והימור בגורל? מה יהיה אם הילד השלישי לא יהיה בריא לחלוטין?האם זה בסדר מצידנו להמשיך? יש לי כל כך הרבה חששות, שאני מנסה לדכא,והכתבה הזו עוררה אותם מחדש. בעלי נוקט בגישה היותר פאתליסטית, ומאמין שיהיה טוב, וגם אם יוולד לנו בן שיהיו לו בעיות פריון בעתיד, זה לא מטריד אותו, כי הוא אומר שיש ויהיו פתרונות ובודאי שעוד יתר טובים מאלו שיש היום. האם גם לכן יש התלבטויות וחששות כאלה? האם גם אתן תוהות לפעמים למה לא להסתפק בילדים הבריאים שכבר יש לנו, ולא להמר?

גם אצלינו
הדרך היחידה להרות היא באיקסי, עקב בעיית זרע ! כפי שכתבה רחל - זוהי הדרך היחידה ואין ברירה אחרת !!!! בכתבה לא התייחסו לאותם זוגות שעוברים IVF כיוון שאין דרך אחרת להיכנס להריון.הם כתבו כאילו זו לא בעייה לעבור IVF והמון זוגות "נוהרים" לטיפולים לאחר זמן קצר של נסיונות. הם אכן הצליחו להפחיד אותנו ואת כל מי שצריך לעבור את כל הטיפולים, כיוון שאנו מהזוגות שזה הפתרון היחיד עבורינו

אמנם התהליך עצמו הוא "התערבות" בדרך הטבע, אבל זה לא ימנע מאיתנו לנסות להרות שוב. נכון שעכשיו, העניין יותר מלחיץ ואנו מודעים יותר לסכנות ולסיבוכים, אבל חייבים לחשוב חיובי ולעבור את כל הבדיקות האפשריות במהלך ההריון. לנו קרה אסון בהריון הקודם (בשבוע 38), לאחר ICSI, וזה מדרבן אותי להמשיך הלאה ולא לוותר עד שאנו נגשים את חלומינו ונביא ילד נוסף לעולם אח/אחות לילדתינו.

 

[אמאשל נתנאל]

אנו מתחבטים בשאלה הזו הרבה זמן

גם אצלינו
הדרך היחידה להרות היא באיקסי, עקב בעיית זרע ! כפי שכתבה רחל - זוהי הדרך היחידה ואין ברירה אחרת !!!! בכתבה לא התייחסו לאותם זוגות שעוברים IVF כיוון שאין דרך אחרת להיכנס להריון.הם כתבו כאילו זו לא בעייה לעבור IVF והמון זוגות "נוהרים" לטיפולים לאחר זמן קצר של נסיונות. הם אכן הצליחו להפחיד אותנו ואת כל מי שצריך לעבור את כל הטיפולים, כיוון שאנו מהזוגות שזה הפתרון היחיד עבורינו

אמנם התהליך עצמו הוא "התערבות" בדרך הטבע, אבל זה לא ימנע מאיתנו לנסות להרות שוב. נכון שעכשיו, העניין יותר מלחיץ ואנו מודעים יותר לסכנות ולסיבוכים, אבל חייבים לחשוב חיובי ולעבור את כל הבדיקות האפשריות במהלך ההריון. לנו קרה אסון בהריון הקודם (בשבוע 38), לאחר ICSI, וזה מדרבן אותי להמשיך הלאה ולא לוותר עד שאנו נגשים את חלומינו ונביא ילד נוסף לעולם אח/אחות לילדתינו.

אנו מתחבטים בשאלה הזו הרבה זמן
אנו ממחלקת הזרע אולם בעברי יש גם הריונות ספונטניים מאחד מהם בא נתנאל בשאר ההריונות הסתיימו בשבוע 13 או 14 בגלל עוברים פגועים אולם בכל ההריונות מהפריה לא עברתי את שבוע 7 בהצלחה תמיד אבל תמיד סביב שבוע 7 זה נופל (3 הריונות כאלו עד כה) בגלל זה אני גם מאוד מתלבטת לגבי המשך הטיפולים דבר נוסף זה שאצלי שואבים בערך 5 עד 6 ביציות ומחזירים את כל העוברים שנוצרים כשפה נכנס הפקטור של הגיל שהוא מאוד משמעותי כך שאצלי הסכנה להריון מרובה עוברים היא מוחשית בכולופן כרגע אני לא מתחילה טיפול חדש משום שאני בעיצומם של השיפוצים בבית אני מחליפה מטבח ואני מתרוצצת המון והטיפול ממש לא יהיה במקום כרגע אז נראה מה יהיה

 

[העין ה 3]

גם לילדים מהריון ספונטני יש סיכונים

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך
בעקבות קריאת הכתבה בידיעות אחרונות בסוף השבוע, כל השדים המוצפנים אצלי עמוק בפנים, התעוררו.אני יודעת שבפורום השכן דנו בזה כבר, באריכות, אך אני רוצה להעלות כאן פאן אחר, ולשתף אתכן בפחדים שלי. הכתבה המעצבנת דנה בסיכויים הרבים יותר למומים בקרב ילדים שנולדו מהפריית מבחנה. אני מסננת כאן את כל מה שקשור לנושא פגים, מכיוון שהיום מחזירים הרבה פחות עוברים, ובמיוחד לנו שכבר יש לנו ילדים, הדגש על כך גדול יותר ולכן הסיכוי להריון מרובה עוברים אצלנו , הוא קטן יותר. אבל !!! מה שמציק לי ביותר הוא כל מה שנכתב לגבי מיקרומניפולציה ! תמיד חשבתי בתוך תוכי שזו אכן התערבות במיון הטבעי ותמיד היו לי חששות ומחשבות על כך שממש מכריחים זרעון אחד להכנס פנימה, ומי יודע איך הזרעון הזה באמת.לבעלי יש בעית זרע חמורה שמתבטאת במורפולוגיה לא תקינה, שכנראה קשורה לבעיה גנטית כלשהיא (פגם בכרומוזום Y), ואם יהיה לנו בן, יתכן (רק יתכן) שגם הוא יסבול מאותה בעיה. והתהיות שלי הן לגבי העובדה שאנחנו ממשיכים לנסות ולהביא לעולם ילד שלישי, ולא מסתפקים בשתי בנותינו הבריאות לחלוטין. האם זהו משחק והימור בגורל? מה יהיה אם הילד השלישי לא יהיה בריא לחלוטין?האם זה בסדר מצידנו להמשיך? יש לי כל כך הרבה חששות, שאני מנסה לדכא,והכתבה הזו עוררה אותם מחדש. בעלי נוקט בגישה היותר פאתליסטית, ומאמין שיהיה טוב, וגם אם יוולד לנו בן שיהיו לו בעיות פריון בעתיד, זה לא מטריד אותו, כי הוא אומר שיש ויהיו פתרונות ובודאי שעוד יתר טובים מאלו שיש היום. האם גם לכן יש התלבטויות וחששות כאלה? האם גם אתן תוהות לפעמים למה לא להסתפק בילדים הבריאים שכבר יש לנו, ולא להמר?

גם לילדים מהריון ספונטני יש סיכונים
לדעתי הכל שטויות. סיכונים תמיד היו ותמיד יהיו, וכל מה שצריך זה להתפלל ולקוות שאצלנו לא יקרה כלום. אם מדברים על מחלות גנטיות, שהסיכוי של ילדי IVF הוא פי 6 מילדים "רגילים", אז זה אומר משהו על מקרה בודד? גם הסיכוי ללדת בן או בת בכל הריון הוא 50:50, ובכל זאת יש משפחות עם 6 בנים או 6 בנות. חוץ מזה, איפה שאר הסיכונים? בלי קשר להריון ולידה, יש (לא עלינו

) ילדים שחוצים את הכביש ונשארים בכסא גלגלים לכל החיים, אז בגלל זה לא נביא ילדים בכלל? ואיפה אלה שנהרגים בגיל 17-18? הרי כולנו בסופו של דבר מביאים ילדים מטעמים אגואיסטיים, ולא למענם. אז כמו שאמרתי - להתפלל ולקוות שאצלנו זה לא יקרה!!! ורדה בתקוה שכולנו נהיה בהריון בקרוב עם תינוקות בריאים שיאריכו ימים.

 

[יעל של רעות]

גם אותי זה הפחיד../images/Emo2.gif

גם לילדים מהריון ספונטני יש סיכונים
לדעתי הכל שטויות. סיכונים תמיד היו ותמיד יהיו, וכל מה שצריך זה להתפלל ולקוות שאצלנו לא יקרה כלום. אם מדברים על מחלות גנטיות, שהסיכוי של ילדי IVF הוא פי 6 מילדים "רגילים", אז זה אומר משהו על מקרה בודד? גם הסיכוי ללדת בן או בת בכל הריון הוא 50:50, ובכל זאת יש משפחות עם 6 בנים או 6 בנות. חוץ מזה, איפה שאר הסיכונים? בלי קשר להריון ולידה, יש (לא עלינו

) ילדים שחוצים את הכביש ונשארים בכסא גלגלים לכל החיים, אז בגלל זה לא נביא ילדים בכלל? ואיפה אלה שנהרגים בגיל 17-18? הרי כולנו בסופו של דבר מביאים ילדים מטעמים אגואיסטיים, ולא למענם. אז כמו שאמרתי - להתפלל ולקוות שאצלנו זה לא יקרה!!! ורדה בתקוה שכולנו נהיה בהריון בקרוב עם תינוקות בריאים שיאריכו ימים.

גם אותי זה הפחיד

אני לפני IVF ראשון אחרי הרבה נסיונות טבעיים, ואח"כ עזרים טקטיים כמו איקקלומין ו-IUI. אחרי שנה וחצי של נסיונות להביא אח/ות לרעות, ובגלל גילי המתקדם (37) היגעתי למסקנה שזה כנראה לא יקרה לבד. אומרים לי כל הזמן - תרגעי וזה יקרה. אבל אני לא יכולה להרגע כשזה מה שאני רוצה ולא מצליחה להשיג. קשה לי לחשוב שאני אשאר עם ילדה אחת בלבד, מקסימה ככל שתהיה, כשיש לי בלב מקום לעוד 3. עכשיו - רגע לפני IVF - הייתי צריכה לקרוא את זה??? לא מספיק המתח אם יהיה בטא שלילי או חיובי, גם אם זה יצליח אני צריכה להיות במתח (יותר מהריון רגיל?) האם יש כאן מישהי/מישהו בפורום הזה או השכן או אתן מכירות מישהי אישית שזה קרה חו"ח להם? שיש להם ילד עם מום כלשהו? עד כמה זה באמת אמיתי או שסתם מנסים להפחיד אותנו?

 

[רחל של ענבל]

יעל,

גם אותי זה הפחיד

אני לפני IVF ראשון אחרי הרבה נסיונות טבעיים, ואח"כ עזרים טקטיים כמו איקקלומין ו-IUI. אחרי שנה וחצי של נסיונות להביא אח/ות לרעות, ובגלל גילי המתקדם (37) היגעתי למסקנה שזה כנראה לא יקרה לבד. אומרים לי כל הזמן - תרגעי וזה יקרה. אבל אני לא יכולה להרגע כשזה מה שאני רוצה ולא מצליחה להשיג. קשה לי לחשוב שאני אשאר עם ילדה אחת בלבד, מקסימה ככל שתהיה, כשיש לי בלב מקום לעוד 3. עכשיו - רגע לפני IVF - הייתי צריכה לקרוא את זה??? לא מספיק המתח אם יהיה בטא שלילי או חיובי, גם אם זה יצליח אני צריכה להיות במתח (יותר מהריון רגיל?) האם יש כאן מישהי/מישהו בפורום הזה או השכן או אתן מכירות מישהי אישית שזה קרה חו"ח להם? שיש להם ילד עם מום כלשהו? עד כמה זה באמת אמיתי או שסתם מנסים להפחיד אותנו?

יעל,
כפי שסיפרתי על עצמי אנחנו גילינו בעיה כרומוזומלית אצל ענבל אבל היא ילדה נורמלית לחלוטין. אבל במקרה הזה, זו בעיה שלא קשורה לIVF והשאלה היחידה היא האם IVF מעלה את הסיכוי שהבעיה תועבר כפי שהועברה מבעלי לענבל. לשאלתך, אני מכירה מספר אנשים שנאלצו להפסיק את ההריון בגלל מומים שהתגלו בUS. וכולם הרו באופן טבעי. לעומת זאת, אני מכירה הרבה אנשים שהרו בעזרת IVF, ואף אחד מהם לא גילה בUS מומים קשים אצל העוברים שלהם. כנראה שמעבר לסטטיסטיקות יש ענין של מזל. ורדה תארה את זה יפה. כל החיים שלנו מדברים על מזל. צריך מזל שחו"ח לא יקרה כלום לילדים שלנו גם אחרי שהם נולדים, נורמלים, בריאים וחמודים. הדרך שלנו להרות היא דרך IVF. אז חבל להעסיק את עצמנו במר גורלנו. הדרך היא לעשות טיפולים, להכנס להריון, לעשות בדיקות עם יד על הדופק ובמידה והכל בסדר ללדת ילדים מקסימים ואח"כ לשכוח את כל התלאות. רחל

 

[העין ה 3]

גם עידן נולד עם מום קטן

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך
בעקבות קריאת הכתבה בידיעות אחרונות בסוף השבוע, כל השדים המוצפנים אצלי עמוק בפנים, התעוררו.אני יודעת שבפורום השכן דנו בזה כבר, באריכות, אך אני רוצה להעלות כאן פאן אחר, ולשתף אתכן בפחדים שלי. הכתבה המעצבנת דנה בסיכויים הרבים יותר למומים בקרב ילדים שנולדו מהפריית מבחנה. אני מסננת כאן את כל מה שקשור לנושא פגים, מכיוון שהיום מחזירים הרבה פחות עוברים, ובמיוחד לנו שכבר יש לנו ילדים, הדגש על כך גדול יותר ולכן הסיכוי להריון מרובה עוברים אצלנו , הוא קטן יותר. אבל !!! מה שמציק לי ביותר הוא כל מה שנכתב לגבי מיקרומניפולציה ! תמיד חשבתי בתוך תוכי שזו אכן התערבות במיון הטבעי ותמיד היו לי חששות ומחשבות על כך שממש מכריחים זרעון אחד להכנס פנימה, ומי יודע איך הזרעון הזה באמת.לבעלי יש בעית זרע חמורה שמתבטאת במורפולוגיה לא תקינה, שכנראה קשורה לבעיה גנטית כלשהיא (פגם בכרומוזום Y), ואם יהיה לנו בן, יתכן (רק יתכן) שגם הוא יסבול מאותה בעיה. והתהיות שלי הן לגבי העובדה שאנחנו ממשיכים לנסות ולהביא לעולם ילד שלישי, ולא מסתפקים בשתי בנותינו הבריאות לחלוטין. האם זהו משחק והימור בגורל? מה יהיה אם הילד השלישי לא יהיה בריא לחלוטין?האם זה בסדר מצידנו להמשיך? יש לי כל כך הרבה חששות, שאני מנסה לדכא,והכתבה הזו עוררה אותם מחדש. בעלי נוקט בגישה היותר פאתליסטית, ומאמין שיהיה טוב, וגם אם יוולד לנו בן שיהיו לו בעיות פריון בעתיד, זה לא מטריד אותו, כי הוא אומר שיש ויהיו פתרונות ובודאי שעוד יתר טובים מאלו שיש היום. האם גם לכן יש התלבטויות וחששות כאלה? האם גם אתן תוהות לפעמים למה לא להסתפק בילדים הבריאים שכבר יש לנו, ולא להמר?

גם עידן נולד עם מום קטן
עד היום לא סיפרתי, כי זה היה ונגמר. עידן נולד עם 6 אצבעות ביד ימין. בגיל שנה הוא עבר ניתוח וכמעט לא רואים סימן. הרופאים אומרים שזה גנטי, אבל לנו לא ידוע על מקרה דומה במשפחה. יתכן שהיה לאחד הסבים מהצד שלי או של בעלי, ואף אחד לא ידע על זה. הרבה פעמים תהיתי אם זה לא קשור ל-ICSI. אבל, בכל מקרה, אם הגורל שלנו ללדת ילדים עם 6 אצבעות או לא ללדת בכלל, אין צורך לפרט מה תהיה הבחירה שלנו... ורדה

 

[אםל2]

מודה, נלחצתי, אבל ממשיכים....

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך
בעקבות קריאת הכתבה בידיעות אחרונות בסוף השבוע, כל השדים המוצפנים אצלי עמוק בפנים, התעוררו.אני יודעת שבפורום השכן דנו בזה כבר, באריכות, אך אני רוצה להעלות כאן פאן אחר, ולשתף אתכן בפחדים שלי. הכתבה המעצבנת דנה בסיכויים הרבים יותר למומים בקרב ילדים שנולדו מהפריית מבחנה. אני מסננת כאן את כל מה שקשור לנושא פגים, מכיוון שהיום מחזירים הרבה פחות עוברים, ובמיוחד לנו שכבר יש לנו ילדים, הדגש על כך גדול יותר ולכן הסיכוי להריון מרובה עוברים אצלנו , הוא קטן יותר. אבל !!! מה שמציק לי ביותר הוא כל מה שנכתב לגבי מיקרומניפולציה ! תמיד חשבתי בתוך תוכי שזו אכן התערבות במיון הטבעי ותמיד היו לי חששות ומחשבות על כך שממש מכריחים זרעון אחד להכנס פנימה, ומי יודע איך הזרעון הזה באמת.לבעלי יש בעית זרע חמורה שמתבטאת במורפולוגיה לא תקינה, שכנראה קשורה לבעיה גנטית כלשהיא (פגם בכרומוזום Y), ואם יהיה לנו בן, יתכן (רק יתכן) שגם הוא יסבול מאותה בעיה. והתהיות שלי הן לגבי העובדה שאנחנו ממשיכים לנסות ולהביא לעולם ילד שלישי, ולא מסתפקים בשתי בנותינו הבריאות לחלוטין. האם זהו משחק והימור בגורל? מה יהיה אם הילד השלישי לא יהיה בריא לחלוטין?האם זה בסדר מצידנו להמשיך? יש לי כל כך הרבה חששות, שאני מנסה לדכא,והכתבה הזו עוררה אותם מחדש. בעלי נוקט בגישה היותר פאתליסטית, ומאמין שיהיה טוב, וגם אם יוולד לנו בן שיהיו לו בעיות פריון בעתיד, זה לא מטריד אותו, כי הוא אומר שיש ויהיו פתרונות ובודאי שעוד יתר טובים מאלו שיש היום. האם גם לכן יש התלבטויות וחששות כאלה? האם גם אתן תוהות לפעמים למה לא להסתפק בילדים הבריאים שכבר יש לנו, ולא להמר?

מודה, נלחצתי, אבל ממשיכים....
גם לפני קריאת הכתבה עברו בי מחשבות וחששות בקשר למומים ושאר בעיות, בעיקר מפאת גילי (37) וגם בגלל הפרוצדורות הכרוכות ב IVF (וה ICSI בפרט) וההשלכות הלא-ברורות שלהן. לזוג ללא ילדים, שהפרייה חוץ גופית היא הדרך היחידה עבורם להרות, אין ברירה אלא להתעלם מהסיכונים (ולעבור את כל הבדיקות לפני ואחרי הכניסה להריון). אך מה עם זוג כמונו, הורים לשני ילדים, האין זו משום התגרות בגורל לנסות ולהביא באופן זה ילד נוסף ? אין תשובה חד משמעית לכך, וכל זוג יחליט לפי ראות עיניו. אנחנו משתדלים לשמור על קור רוח, להתעודד מתגובות כגון זו של פרופ' זיידמן (ראו בפורום רופאים של נענע) להמשיך, ולקוות שהכל יהיה בסדר....

 

[לימי5]

בפורום השכן יש תגובה של פרופ'

אני חייבת לעלות את הנושא לדיון-ארוך
בעקבות קריאת הכתבה בידיעות אחרונות בסוף השבוע, כל השדים המוצפנים אצלי עמוק בפנים, התעוררו.אני יודעת שבפורום השכן דנו בזה כבר, באריכות, אך אני רוצה להעלות כאן פאן אחר, ולשתף אתכן בפחדים שלי. הכתבה המעצבנת דנה בסיכויים הרבים יותר למומים בקרב ילדים שנולדו מהפריית מבחנה. אני מסננת כאן את כל מה שקשור לנושא פגים, מכיוון שהיום מחזירים הרבה פחות עוברים, ובמיוחד לנו שכבר יש לנו ילדים, הדגש על כך גדול יותר ולכן הסיכוי להריון מרובה עוברים אצלנו , הוא קטן יותר. אבל !!! מה שמציק לי ביותר הוא כל מה שנכתב לגבי מיקרומניפולציה ! תמיד חשבתי בתוך תוכי שזו אכן התערבות במיון הטבעי ותמיד היו לי חששות ומחשבות על כך שממש מכריחים זרעון אחד להכנס פנימה, ומי יודע איך הזרעון הזה באמת.לבעלי יש בעית זרע חמורה שמתבטאת במורפולוגיה לא תקינה, שכנראה קשורה לבעיה גנטית כלשהיא (פגם בכרומוזום Y), ואם יהיה לנו בן, יתכן (רק יתכן) שגם הוא יסבול מאותה בעיה. והתהיות שלי הן לגבי העובדה שאנחנו ממשיכים לנסות ולהביא לעולם ילד שלישי, ולא מסתפקים בשתי בנותינו הבריאות לחלוטין. האם זהו משחק והימור בגורל? מה יהיה אם הילד השלישי לא יהיה בריא לחלוטין?האם זה בסדר מצידנו להמשיך? יש לי כל כך הרבה חששות, שאני מנסה לדכא,והכתבה הזו עוררה אותם מחדש. בעלי נוקט בגישה היותר פאתליסטית, ומאמין שיהיה טוב, וגם אם יוולד לנו בן שיהיו לו בעיות פריון בעתיד, זה לא מטריד אותו, כי הוא אומר שיש ויהיו פתרונות ובודאי שעוד יתר טובים מאלו שיש היום. האם גם לכן יש התלבטויות וחששות כאלה? האם גם אתן תוהות לפעמים למה לא להסתפק בילדים הבריאים שכבר יש לנו, ולא להמר?

בפורום השכן יש תגובה של פרופ'
רונאל , מנהל היחידה באסף הרופא, מישהי צרפה אתמול את דבריו ואמרה שהוא כתב לעיתון. דבריו מרגיעים בהחלט