הדברים הקטנים הם בעצם לא כ"כ קטנים
אני חושב שעם כל הכאב והקושי בלגדל ילד עם פיגור, הרבה הורים כמוני ובני משפחה אחרים מרגישים שהדבר גם תרם/תורם להם בהסתכלות על העולם ועל החיים: דברים שהם לכאורה פשוטים ובנאליים משנים פרופורציות לחלוטין, ודברים רבים מפסיקים להיות מובנים מאליהם ומקבלים משמעות. אני זוכר שכאשר בני השני, "הרגיל", מחא בפעם הראשונה כפיים, אשתי פרצה בבכי של אושר וקראה "הבן שלי מוחא כפיים!!", כי אחיו הבכור לא מחא כפיים ובעצם אינו מוחא כפיים בצורה רגילה עד היום, בגיל 32... הוא גם איננו מדבר כלל, אבל כשהיתה אחותו בגיל הגן, והוא היה אז כבר נער מתבגר, הביאה בגאווה את חברותיה הביתה כדי שתשמענה קול חדש כלשהו שהוא משמיע... הן כמובן לא הבינו בדיוק מה היא רוצה מחייהן, אבל היא, כאחותו, הבינה שיש כאן הישג אדיר... עמיקם
אני חושב שעם כל הכאב והקושי בלגדל ילד עם פיגור, הרבה הורים כמוני ובני משפחה אחרים מרגישים שהדבר גם תרם/תורם להם בהסתכלות על העולם ועל החיים: דברים שהם לכאורה פשוטים ובנאליים משנים פרופורציות לחלוטין, ודברים רבים מפסיקים להיות מובנים מאליהם ומקבלים משמעות. אני זוכר שכאשר בני השני, "הרגיל", מחא בפעם הראשונה כפיים, אשתי פרצה בבכי של אושר וקראה "הבן שלי מוחא כפיים!!", כי אחיו הבכור לא מחא כפיים ובעצם אינו מוחא כפיים בצורה רגילה עד היום, בגיל 32... הוא גם איננו מדבר כלל, אבל כשהיתה אחותו בגיל הגן, והוא היה אז כבר נער מתבגר, הביאה בגאווה את חברותיה הביתה כדי שתשמענה קול חדש כלשהו שהוא משמיע... הן כמובן לא הבינו בדיוק מה היא רוצה מחייהן, אבל היא, כאחותו, הבינה שיש כאן הישג אדיר... עמיקם
