Shlomo2016
New member
אני חייב התייעצות
אני לא יודע מאיפה להתחיל הייתי מאז שנולדתי ועד לגיל 6 בערך תחת התעללות הורה אושפזתי בגללו בבית החולים. לאחר מכן אבי נעדר (עדיין 10 שנים) חייתי בפנימיות במשך כ 9 שנים ב ארבעה שנים ראשונות גם במשפחות אומנות. לרוב הייתי מסוגר בתוך עצמי. אף פעם לא הייתי מעוניין למצוא חברים בגלל מה שעברתי. עדיין אני לא הכי מקבל יחס "חם" ואפילו עכשיו תמיד זורקים לי משפטים לא הכי נחמדים לא "בכוונת תחילה" אבל כשאני אומר להם שזה מעצבן או פוגע הם מוצאים את כל הדרכים להוציא אותי אשם בסופו של דבר. לא ממזמן חטפתי מכה בעין שיצרה לי שטף דם. (זה בערך הגיע לי) נכנסתי לניתוח לפני חודשיים בעין שמאל. אף פעם לא מאמינים לי כי טוענים שאני תמיד משקר. אפילו אחרי שהיועץ מבית הספר הודה שהוא מצטער זה לא הספיק להם. קיבלתי פתור מצה"ל עקב מצב רפואי ופסיכיאטרי.. בגלל חוסר שהייה ליד אנשים אין לי תקשורת בכלל. שלא לדבר על בנות. ואמא שלי עם המשפטים שלה כמו שעדיף שהייתי נשאר בפנימייה (בתכלס אפשר קצת להבין אותה). אני לא יכול לכתוב הכל כאן כי אין לי ממש זמן כרגע אבל לא סיימתי אפילו לא חצי. הכל מקרה הדבר היחידי שמשאיר אותי למעלה זה חוש ההומור ה"מופרז" שלי והיכולת שלי להישאר צוחק גם אם מבפנים אני ממש לא. זה כבר לא משנה לי לדבר על זה אבל לא עם המשפחה כי הם אף פעם לא מקשיבים ואני יכול להבין אותם גם כי אני לא הכי "צודק" בעולם למעשה הרבה דברים קרו דווקא בגללי ולא בגללם
אני לא יודע מאיפה להתחיל הייתי מאז שנולדתי ועד לגיל 6 בערך תחת התעללות הורה אושפזתי בגללו בבית החולים. לאחר מכן אבי נעדר (עדיין 10 שנים) חייתי בפנימיות במשך כ 9 שנים ב ארבעה שנים ראשונות גם במשפחות אומנות. לרוב הייתי מסוגר בתוך עצמי. אף פעם לא הייתי מעוניין למצוא חברים בגלל מה שעברתי. עדיין אני לא הכי מקבל יחס "חם" ואפילו עכשיו תמיד זורקים לי משפטים לא הכי נחמדים לא "בכוונת תחילה" אבל כשאני אומר להם שזה מעצבן או פוגע הם מוצאים את כל הדרכים להוציא אותי אשם בסופו של דבר. לא ממזמן חטפתי מכה בעין שיצרה לי שטף דם. (זה בערך הגיע לי) נכנסתי לניתוח לפני חודשיים בעין שמאל. אף פעם לא מאמינים לי כי טוענים שאני תמיד משקר. אפילו אחרי שהיועץ מבית הספר הודה שהוא מצטער זה לא הספיק להם. קיבלתי פתור מצה"ל עקב מצב רפואי ופסיכיאטרי.. בגלל חוסר שהייה ליד אנשים אין לי תקשורת בכלל. שלא לדבר על בנות. ואמא שלי עם המשפטים שלה כמו שעדיף שהייתי נשאר בפנימייה (בתכלס אפשר קצת להבין אותה). אני לא יכול לכתוב הכל כאן כי אין לי ממש זמן כרגע אבל לא סיימתי אפילו לא חצי. הכל מקרה הדבר היחידי שמשאיר אותי למעלה זה חוש ההומור ה"מופרז" שלי והיכולת שלי להישאר צוחק גם אם מבפנים אני ממש לא. זה כבר לא משנה לי לדבר על זה אבל לא עם המשפחה כי הם אף פעם לא מקשיבים ואני יכול להבין אותם גם כי אני לא הכי "צודק" בעולם למעשה הרבה דברים קרו דווקא בגללי ולא בגללם