למה ארבע אקורדים זה לא מספיק טוב?
זה לא שיש לי משהו נגד הרביעיה שנתת, אבל אני חושב שזה מוגזם (דוקא בקטע הזה אני רוצה להפריד בין השניים הראשונים לשניים האחרונים בשביל הקטע הזה כי הם לא חופפים מבחינת אופי הכתיבה שלהם, אבל לא ניכנס לזה עכשיו) עכשיו- מאיר, אחרי הכל, היה לפני שהוא היה מוזיקאי כותב מילים. הוא לא היה מתי כספי שבהרבה מאוד מקרים הצליח להעביר לנו מילים נוראיות (לא נדבר על אהוד מנור), ע"י לחן מורכב ומסובך. זה אמנם נשמע מעניין, אבל בסך הכל זה לא מוזיקלי (כן, אני מעז לקרא למתי כספי לא מוזיקלי!), וכנ"ל לגבי שלמה גרוניך. מאיר לא ניסה בשום שלב לעשות את זה, הוא גם לא פונה לאנשים שמחפשים את המורכבות, שרוצים את האקורדים המוקטנים באינפוזיה לתוך הוריד. הוא פנה לאדם הפשוט בתור אדם פשוט, ואמר- יש לי מה להגיד לך, הוספתי כאן לחן שתוכל לשמוע ותאהב אותו, אבל הוא לא יעמיס לך על האוזן, זה משהו שמתי ושלמה לא הצליחו להפנים- מוזיקליות זה לא עד כמה האקורדים שלך נראים כמו בר-קוד, אלא זה לעשות משהו פשוט, שיעניין את האוזן ובאותו זמן לא יפריע לה. את יידוב ורכטר שמתי בצד בגלל שהם דוקא יודעים לברור את השירים הטובים יותר, ולכתוב לחנים שבסופו של דבר מצליחים להישמע פשוטים, והמוכבות שלהם יושבת לך ברקע, ולא דופקת על המוח כדי להזכיר לך שהיא כאן. עכשיו בקשר לעיבוד וההפקה- האם אתה יכול באמת להגיד שההפקה והעיבוד הם לא חלק מההלחנה? אמנם התוים הם אותם תווים, אבל התזמור, ואופי הנגינה הוא חלק חשוב מאוד מאותה הלחנה, אם אתה לא מאמין תודיע, אני אשלח לך שתי גרסאות של אותו שיר, תגיד לי אם זה אותו לחן או לא. עוד משהו אחד אחרון, לקחת את הדוגמא של טרמינל, אז גם אני אכנס אליה- העובדה שבטרמינל יש רק ארבע אקורדים באמת מפריעה לך? הם בונים בסיס מסויים, ונותנים לשיר לזרום בעצמו עליו בלי להיכנס יותר מדי למלודיה כשלא צריך אותה, במיוחד שטרמינל הוא לא שירה, אלא סיפור, ככה שהמלודיה לא צריכה להיות חלק עיקרי בו. יומטוב, גם שייקה
