אני חייב לשאול - מצטער

[בייגלה עם שומשום]

אני חייב לשאול - מצטער

אני שם לב שכולכם משתמשים פה המון במילים אהובים יקרים.. המון אהבת חינם נשפכת ואני, שהאהבה לא זרה לי, חייב לוודא, מה קורה כשמגיע הדאון? לפי התפיסה שלי אתה בהיי.. אוהבים את כולם. מקבלים כל מה שהעולם זורק עליכם ועוד אוהבים את זה.. לא נגמר לכם הכוח?נאיביות? אתם מבינים.. חייתי ככה לא קצת זמן.. לפני שהסוד והקוואנטים התפוצץ עלינו. אני מאמין ויודע שהחוקיות הזאת נכונה - תפיץ אהבה וזה בדיוק מה שתקבל בחזרה. אבל מאיפה הכוחות לשמור את עצמכ למעלה? מהזוגיות שלכם? מהטנטרה? זה אולי נשמע ציני אבל זה לא. העולם ציני ואני כרגע במצב שבו אני חייב לזרום. אבל אני באמת מחפש תשובה.. מאיפה הכוחות להמשיך ולקיים תפיסה כל כך מנוגדת לכוחות האמיתיים שפועלים עלינו?

 

[אלכס הפיל]

התשובה שלי

לפי מה שאני גיליתי, ושעובד אצלי. האהבה היא כוח לכשעצמה. בלי קשר לנאיביות או לטנטרה (שהיא בעיני עוד דרך לחיות באהבה עם עצמי והעולם). כשהכי צריך אהבה אז אני יוצאת לרחוב ומחייכת לאנשים, תתפלא אבל גם אם הם לא מכירים אותך ולא יודעים למה ועל מה אתה מחייך הם יחייכו אליך בחזרה והם נותנים המון כוח וכיף להמשיך. ואם אני צריכה חיבוקים כי מרגיש לבד, אלך ואחפש חברים או חברים לדרך. הליכת מלאכים או מדיטציה חברתית שבה יש מקום להגיד: אני כועסת, או אני צריכה חיבוק. ולגלות שיש אנשים שמקשיבים ואיכפת להם ממני ולא משנה אם הם מכירים אותי מבחוץ או לא, את הבפנוכו אחד של השני כולנו מכירים כי כולנו אחד, ואם נקשיב פנימה נגלה שאנחנו באמת אוהבים אחד את השני כי אנחנו חלק מאותו דבר. אתה לא יכול לשנוא את הרגל שלך גם אם קשה לך איתה עכשיו. זה לא קלישאות בעיניי המילים הללו ולא נאיביות זה מה שקורה בחיים שלי. יש ימים שלא הכל פשוט אז אני מחפשת את "החלקים שלי" שלהם הימים פשוטים ומחייכת אליהם. וואוו כתבתי המון ורק עכשיו ראיתי, ורק אורחת פה ולא בעלת התשובות. אבל אולי הראייה שלי תראה לך גם. לילה מבורך

גוד

 

[mich37]

אהבת חינם

איש יקר ואהוב , בוקר טוב.

אהבה ושנאה ואדישות ופחד, הם רגשות דומיננטיים בעולמנו.רובנו פה מעדיפים לאהוב ולקבל במקום להילחם.אגב, בכולנו פועלים גם יתר התכונות, לרגע אל תחשוב שאנו מחוסנים ממשברים, או מאגו, בעזרת הפצת האהבה, המשברים פוחתים, הפחד מתמוסס, השנאה נעלמת,ואין אדישות בוקר אוהב לך, חיוך

 

[בן ואפרת]

../images/Emo20.gifומה באמת קורה כשמגיע ה Down../images/Emo35.gif

האהבה, מבוטאת ללא קשר בהכרח למצב הרוח. זו לא נאיביות, אלא עוצמה. זו היכולת להתבונן פנימה ולהיות מסוגל להפריד את מצב הרוח מההווייה. כי הרעיון הוא לא "לאהוב", זה באמת מצריך אנרגיות מאד מסויימות, אלא "להיות באהבה", מה שיכול להתקיים ללא כל קשר למצב הרוח. אז מה באמת קורה כשיש Down? טנטרה מלמדת אותנו לחיות בטוטאליות. לחוות כל חווייה במלואה, כי גם בכעס ובעצב יש הוד והדר, יש יפה ומיוחד, וככל שאדם מסוגל יותר באמיתות ובנאמנות, להיות טוטאלי ברגשות ה"כבדים", לתת להם ביטוי חיצוני (כל עוד לא פוגעים באחר), לחוות אותם במלואם, כך הם הולכים ומתמעטים

זה סוד העוצמה. בחן לעומק ותגלה, שאנשים שחווים כעס, עצב, ודומיהם לעיתים תכופות, אלו בדרך כלל אנשים שקשה להם לבטא רגשות אלו, קשה להם להזדהות עימם, להוציא אותם לאור בדרכים שונות, הם מנסים להילחם בהם, לקבור אותם, להתעלם, לשים מסיכות... ואז בא הקונפליקט... מבין? התפיסה בכלל לא מנוגדת ל"כוחות שפועלים עלינו", אלא ההיפך - היא מקבלת אותם וזורמת איתם, והופכת אותם לארוע חולף כענן בשמיים, במקום לתקוע אותם כיתדות בסלע. מה שבאמת דורש כוחות, זו פעולת הקיבוע, מה שדורש הרבה הרבה פחות כוחות, הוא פעולת הקבלה והזרימה. התמסרות ממקום של עוצמה, לא ממקום של ויתור. אז "הסוד", הוא באמת הסוד, ואפשר לחיות כך תמיד, גם כשקורים דברים קשים חלילה. זה עניין של תובנות עמוקות והרגלי חיים עמוקים. עכשיו,

אתה רוצה

 

[ililrom]

שאלה מצוינת...

זו באמת שאלת השאלות, נכון? איך לא להיכנס לבורות העמוקים האלה שאנחנו מומחים בלהיכנס אליהם, ואם כבר נכנסנו, מכוח ההרגל, לא להיתקע שם ולומר - איזה דביל אני, איך שוב נכנסתי לזה, או - איך עשו לי את זה שוב... אז לא להיתקע אלא למצוא את הדרך החוצה. זו באמת החוכמה הגדולה ביותר ומי שמצליח לעשות זאת שולט בעולמו ובחייו. מה מסמן את הדרך החוצה, או במילים שלך: איך להישאר למעלה? לכל אחד יש משהו אחר. יש מי שהטבע והנוף הפראי עושים לו טוב, מרימים אותו מכל בור שחור, יש מי שרק מוסיקת טראנס מחרישת אוזניים תוציא אותו מהדיכי, ויש מי שתלך ברחוב ותחבק אנשים זרים... כל אחד עם מה שעושה לו את הקיק. תמצא מה עושה לך טוב ו... תעשה הרבה ממנו! (כמובן בתנאי שאינך גורם נזק לעצמך, כי אז הטוב הזה הוא טוב מפוקפק מאד...) ובקשר לאהבה, זו לא קלישאה ולא נאיביות - האהבה היא הכוח הבסיסי ביותר בעולם, היא הכוח שמדביק את האטומים זה לזה, האהבה נמצאת בכל... רק צריך להתחבר ולהרגיש אותה! איך? במדיטציה, בנשימה, בחיבור ליקום, לאמא אדמה, לעצמך... אפילו בלי אנשים אחרים שיחבקו אותך, חבק אתה את עצמך, חבק את האדמה, את השמיים, את האויר שנכנס לריאותיך... הכר תודה על חייך, כי הם חד פעמיים וייחודיים, למרות שאתה נשמה נצחית.... ההה... איך אני מתה על הפרדוקסים של החיים... בקיצקץ - אתה לעולם לא לבד ואתה תמיד מוקף באהבה! אם תפנים את ההכרה הזאת, באמת ובתמים, לא כקלישאה על דף (או מסך), תראה שהכל נעשה הרבה יותר קל.

 

[זמני לנצח]

אין רע ב"דאון"

צריך להנות מתחושת ה"דאון".אהבה אינה מבטלת את תחושת החסר,חוסר ידיעת הדרך. ה"דאון" הוא תנאי לאהבה.

 

[ililrom]

שמע, יש גבול

להנות מתחושת ה"דאון"? לא הגזמת קצת ב- לאהוב הכל בכל מצב בכל זמן בכל תנאי? ברור שאם אתה שונא את עצמך כשאתה בדאון זה לא טוב, צריך לסלוח לעצמנו גם על ההחלקות, להבין שאי אפשר להיות תמיד בהיי, אבל מכאן ועד להנות, אשכרה להנות מזה... הדרך ארוכה. אתה יודע מה, אולי רק במחלקת הסאדו-מאזו יהנו מזה... אני גם לא מקבלת את מה שאמרת שאהבה אינה מבטלת את תחושת החסר, כי זה בדיוק מה שהיא עושה!!! אהבה, לא רק אהבה רומנטית, אלא אהבה לחיים, ליקום, לטבע, האהבה הזאת בהחלט ממלאת את הריק הזה בתוכנו שתמיד מרגיש חסר. ולא, אני לא חושבת שהדאון הוא תנאי לאהבה. מדוע? רק מי שנופל לדכדוך ודיכאון יכול לחוות תחושת אהבה? זה נראה לך הגיוני?

 

[זמני לנצח]

אין גבול

מילות הרגש אינן אוניברסליות.רק בשלמות ,שלמות זוגית,אהבה אפשר להגיע להבנה אחת. את ואני מבינים אחרת,אנחנו לא חווינו חוויה משותפת.ראית המציאות שלנו שונה. תנסי כשאת בדאון לבחון את התחושה בבטן,צנסי לחוות את החוויה.

 

[התחלת הדרך]

ה"דאון" הוא תנאי לאהבה?

אני חושבת שבדיוק להיפך. אמנם לפעמים מצליחים לאהוב גם כשאנחנו לא במצב מושלם, אבל אהבה אמיתית לזולת מגיעה בקלות אחרי שיש אהבה עצמית. אני חושבת שרק מי שיודע לאהוב את עצמו, יודע גם לאהוב אחרים. אני חושבת שמי שנהנה מתחושת ה"דאון" , עוסק ברחמים עצמיים, ורואה את עצמו כמסכון ו"חסר", תוקע את עצמו בפינה הזאת יותר ויותר, במקום לאסוף את עצמו ולצאת למקומות יותר טובים. לא בכל רע יש משהו טוב. לפעמים יש דברים שהם ממש רעים, אז צריך להכיר בזה, להתגבר, ולנסות למצוא את עצמנו יותר ויותר במקומות טובים ואוהבים מאשר במקומות רעים. ואחרון חביב: האהבה היא התרופה הכי טובה (וההוכחה לכך היא ילד שנופל ונפגע - שום דבר לא ירפא אותו וירגיע אותו כמו החיבוק האוהב של אמא)

 

[0 אור 0]

משהו על אהבת חינם וגישה לחיים

האמת שכמי שעוסקת כבר שנים רבות מאד ביוגה, מתחברת לתחומים רוחניים ולרפואה משלימה, אני מודה שאם יש משהו אחד שמעולם לא ממש התחברתי אליו, זה הקטע של האובר דרייב בנושא חיבוקים לכל העולם, וכשאני רואה מישהו שהולך עם בגדים לבנים וחיוך זוהר על פרצופו, אז התגובה הראשונית שלי היא זהירה - כבדהו וחשדהו יותר מאשר נפילה מעריצה לרגליו. יחד עם זה, ודאי תסכים אתי שעדיפה אהבת חינם מאשר שנאת חינם - תסתכל מסביבך, ותראה מי האנשים שכל הזמן חותרים, מרכלים, מפיצים ומנסים להוריד למטה, מצד שני תסתכל על האנשים שמפרגנים ותומכים, ומנסים לחייך גם כשרע ונמצאים שם כשקשה. עם מי מהם אתה מעדיף להיות? בסביבתו של מי נעים לחיות או לעבוד? מי מהם יותר בריא וחי נכון יותר? מדוע אתה מאמין שהשנאה והתככנות שכל כך נפוצים, הינם יותר "כוחות אמיתיים" מאשר התמיכה והאמפתיה של אנשים אחרים שגם הם קיימים בדיוק באותה סביבה? אני אישית בחרתי לפני שנים רבות (עוד בטרם פרץ על ראשנו הניו אייג') ללכת עם הדרך האמיתית שלי: לחיות עם אנשים שאני אוהבת ולהתרחק מאנשים שעושים לי רע, לא להסחף אחרי פוליטיקה מלוכלכת בעבודה, אלא לנסות להשריש את הערכים שלי - נכון, זה לא פשוט, ולפעמים זה גורם כאב לב. אבל כשאתה הולך בדרך הזאת, אתה מגלה עוד אנשים שנמצאים שם אתך, אתה מגלה אנשים שנפתחים אליך והולכים אחריך, וכאשר אתה עושה הבדל עבור מישהו נזכרים בדברי חז"ל "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו" ועוד מילה על אהבה והיי - אני חושבת שהטעות הכי גדולה שאנשים עושים לפעמים היא לבלבל בין תחושת התאהבות לבין אהבה. באהבה אמיתית יש אמנם "שיר קטן בלב" אבל היא ממש לא משהו כזה של היי, ואין אחרי דאון - גם באהבה זוגית, גם באהבה של ילדיך וגם באהבת האדם יש אוסף של רגעים קטנים - חלקם טובים יותר, חלקם טובים פחות וחלקם אפילו קשים - אבל יש משהו יציב מאחורה שהולך ומתפתח ונותן המון אמון ובטחון שמונעים את הדאון. כשיש לך את היציבות הפנימית הזאת, ואת האהבה לעצמך ולעולם, אז אתה גם יכול לתת אהבת חינם ולא להפסיד מהנתינה אלא רק לקבל.

 

[DakaBoaz]

אהבה, קבלה ודחייה...

חברים יקרים ואהובים, אני לא מעוניין להיכנס כאן לדיון פילוסופי, אני פשוט מאמין שיש כאן הזדמנות מצויינת לתרגול ולהתבוננות. השירשור מתייחס למצב בוא אנו "אוהבים" מצב אחד ו"לא אוהבים" מצב אחר... נדמה שאנו מבלבלים בין אהבה לבין קבלה (או משיכה) ודחיה. מהי אהבה? אם אהבה היא הרצון שלנו בדבר ו/או מצב מסוים, אז למה להשתמש במילה "אהבה" ולא המילה "רצון"? אנו רוצים להיות "אפ" ורוצים שלא להיות "דאון"... זו אהבה ושנאה? האם אני יכול לתת אהבה? לקבל אהבה? אם אהבה היא סוג של רצון - איך אפשר לתת או לקבל רצון? אני חושד שיש כאן בלבול לגבי המשמעות של אהבה וזה זמן מצויין בשבילנו לשאול את עצמנו מחדש "מהי אהבה"? אני לא מעוניין לתת כאן תשובות מעולם המחשבה, אני חושד שתשובה במילים תעודד אותנו "לחשוב אהבה" במקום לאהוב. ... חוץ מזה, המסע והגילוי מופלאים לפחות (אם לא יותר) כמו הידיעה. נמסטה, בועז.

 

[בן ואפרת]

האם אהבה היא רצון?

רצון בדבר או מצב, הינו יותר תשוקה מאשר אהבה. אהבה אינה פעולה, וגם אינה רצון. אהבה הינה מצב בו הינך נתון. אחת המדיטציות הפשוטות, אך עמוקות וקסומות, המתוארות בסוטרה מתוך הויג'יאן בהירווה טנטרה, עוסקת בנושא זה. "הבט באהבה בעצם (אובייקט). אל תפנה לעצם אחר. כאן, באמצע העצם -- הברכה." נזירי זן מבצעים מדיטציה זו עם סלע. פשוט, להביט בסלע באהבה, מבלי לרצות לתת או לקבל, ללא אינטרס, ללא תשוקה... פשוט אהבה טהורה. נסו את זה פעם - חווייה מדהימה

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, הערב ישבנו מול המסך והבטנו במבט מלא תשוקה, שלא היתה מביישת אף חרמן צעיר מלא הורמונים, ב BMW X5 - הרכב הבא של אפרת (או-טו-טו...). מה יש? רק לאושו מותר שיהיה צי של רולס רויס?

מיוחד לך, בועז אהובנו, ועוד

אחד, לכולם.

 

[DakaBoaz]

כיף להיות פה...

בן ואפרת יקרים ואהובים, חיבוק חם ואוהב גם לכם...

נמסטה,

בועז.

 

[אלכס הפיל]

../images/Emo39.gifוחיבוק

רק רציתי לשלוח חיבוק ופרחים. ושהאוטו יבוא מהר ונוכל לצאת לטיול סיבובי ביחד.