אני חייב עזרה...מה אפשר לעשות במצבי?!
הסיפור שלי הוא כזה: התגייסתי לפני חודש וסיימתי טירונות 02. הפרופיל שלי הוא 64 רפואי. רציתי מאוד לפני הגיוס להתמיין ולהתגייס לחיל המודיעין. וזאת עדיין השאיפה שלי. אני יודע בוודאות שיש לי נתונים גבוהים- לפני הגיוס שלחו לי הצעה לעתודה ואפילו לאחד המסלולים היוקרתיים של העתודה. בנוסף, גם שלחו לי למלא את השאלון באינטרנט של שחקים וחבצלות. כך שאי אפשר להגיד שאין לי נתונים טובים. לצערי, בתקופה הקריטית, שבה חשוב היה להפציץ את איתור חמ"ן בפקסים ובבקשות, עשיתי את טעות חיי ולא שלחתי את הפקסים בזמן. להגנתי יאמר שהייתי עמוק בתוך תסבוכות אחרות באותה תקופה, והראש שלי לא היה פנוי. אז בלי שהרגשתי עברו כמה חודשים, הגענו לחודש מרץ, וכשכולם התחילו לקבל מנילות והיו עמוק בתוך המיונים- אני לא הבנתי למה אני לא מקבל כלום, ולמה הצבא לא נמצא איתי בקשר. כשהתקשרתי לחמ"ן כבר התברר שהמיונים היו לקראת סיום, וגם ככה היו להם יותר מדי אנשים, כך שלא הייתה לי כבר אפשרות להתמיין. אני עד היום מצטער על הטעות הזאת. אין שעה ביממה שאני לא חושב על זה, אין יום שאין לי מחשבות אובדניות בגלל זה. בסופו של דבר, אני מרגיש שבגלל טימטום ודחיינות- הפסדתי את הזדמנות חיי להגשים את החלום שלי להיות במודיעין, לעסוק בחומר מסווג ומרתק, לעבוד עם אנשים איכותיים ולהכיר חברים, להתקדם בצבא ואולי אפילו לעשות קריירה צבאית. את כל זה הפסדתי, כנראה באשמתי (על החלק של הצבא באשמה אפרט מיד). ובא לי למות בגלל זה. אז כמו שאמרתי- בחודש מרץ התחלתי לפנות לכל גורם אפשרי בצבא בפקסים ובטלפונים, ואז גם התברר לי שאולי גם אם הייתי שולח פקסים זה לא היה עוזר- כי סווגתי כבוגר מגמה מקצועית!, כלומר כאחד שלמד אלקטרוניקה בתיכון (למרות שלא למדתי אלקטרוניקה, אלא מקצוע מדעי, וניסיתי להסביר להם את זה!), ולכן ייעדו אותי מראש רק לתפקידי אלקטרוניקה, שאותם ממילא לא רציתי. מאז חודש מרץ ועד הגיוס נאבקתי לביטול הסטטוס שלי כבוגר מקצועי- ללא הצלחה. וכך התגייסתי בצער רב למערך הטכני של חיל אוויר- מקום מזוויע: מקצוע שלא מעניין אותי, אנשים תת-רמה שבאו מהזבל ושאני מעדיף למות בעינויים מאשר להיות חבר שלהם, יחס חרא ותנאים חרא- ואת זה מספר לי כל מי שהיה שם (את האנשים כבר הספקתי לפגוש....). תהיו בטוחים: אין שום מצב שאני נשאר שם. אני לא בן אדם של פשרות. או שאני אהיה בתפקיד יוקרתי במודיעין עם אנשים איכותיים, או שאני מעדיף לא להיות בצבא. ולא לחיות. אין שום סיכוי שהצבא יתייג אותי כפועל שחור, כאדם סוג ב', במשך 3 שנים, ואני אוכל את זה כמו איזה אפס. מבחינתי מה שקרה לי זה אסון וטרגדיה, ואם אני לא אכפר על זה.....טוב, אז אני מניח שבעוד כמה שנים אני כבר לא אהיה קיים. רק אל תזמינו משטרה או משהו!!!! אני לא מתכוון לעשות לעצמי כלום בשנים הקרובות של השירות הצבאי!!! זאת כרגע רק בגדר אופציה לעתיד! השאלות שלי הן כאלה: 1) האם יש אפשרות להחזיר את הזמן אחורה ולהתברג למיונים של מודיעין? 2) איך נפטרים מרגשות האשם האלה?! אני יודע שאני דפוק ואני מפגר ואני זבל, אבל אפילו רוצחים ואנסים משחררים בשלב כלשהו של חייהם- אז האם גם לי יש כפרה? 3) אולי באמת שווה לי לשים קץ לחיי? 4) איך אני בכל זאת מתקבל לחיל מודיעין? האם יש אפשרות להתמיין גם מתוך הצבא? 5) אם אני מסרב להתפנות לקורס בטכני (מה שכנראה הולך לקרות), האם אני עלול להישלח לכלא, ואז הצבא אולי לא ירצה אותי במודיעין? תודה שהקדשתם לי מזמכם. אני מקווה שימצא פתרון לבעיה שלי.
הסיפור שלי הוא כזה: התגייסתי לפני חודש וסיימתי טירונות 02. הפרופיל שלי הוא 64 רפואי. רציתי מאוד לפני הגיוס להתמיין ולהתגייס לחיל המודיעין. וזאת עדיין השאיפה שלי. אני יודע בוודאות שיש לי נתונים גבוהים- לפני הגיוס שלחו לי הצעה לעתודה ואפילו לאחד המסלולים היוקרתיים של העתודה. בנוסף, גם שלחו לי למלא את השאלון באינטרנט של שחקים וחבצלות. כך שאי אפשר להגיד שאין לי נתונים טובים. לצערי, בתקופה הקריטית, שבה חשוב היה להפציץ את איתור חמ"ן בפקסים ובבקשות, עשיתי את טעות חיי ולא שלחתי את הפקסים בזמן. להגנתי יאמר שהייתי עמוק בתוך תסבוכות אחרות באותה תקופה, והראש שלי לא היה פנוי. אז בלי שהרגשתי עברו כמה חודשים, הגענו לחודש מרץ, וכשכולם התחילו לקבל מנילות והיו עמוק בתוך המיונים- אני לא הבנתי למה אני לא מקבל כלום, ולמה הצבא לא נמצא איתי בקשר. כשהתקשרתי לחמ"ן כבר התברר שהמיונים היו לקראת סיום, וגם ככה היו להם יותר מדי אנשים, כך שלא הייתה לי כבר אפשרות להתמיין. אני עד היום מצטער על הטעות הזאת. אין שעה ביממה שאני לא חושב על זה, אין יום שאין לי מחשבות אובדניות בגלל זה. בסופו של דבר, אני מרגיש שבגלל טימטום ודחיינות- הפסדתי את הזדמנות חיי להגשים את החלום שלי להיות במודיעין, לעסוק בחומר מסווג ומרתק, לעבוד עם אנשים איכותיים ולהכיר חברים, להתקדם בצבא ואולי אפילו לעשות קריירה צבאית. את כל זה הפסדתי, כנראה באשמתי (על החלק של הצבא באשמה אפרט מיד). ובא לי למות בגלל זה. אז כמו שאמרתי- בחודש מרץ התחלתי לפנות לכל גורם אפשרי בצבא בפקסים ובטלפונים, ואז גם התברר לי שאולי גם אם הייתי שולח פקסים זה לא היה עוזר- כי סווגתי כבוגר מגמה מקצועית!, כלומר כאחד שלמד אלקטרוניקה בתיכון (למרות שלא למדתי אלקטרוניקה, אלא מקצוע מדעי, וניסיתי להסביר להם את זה!), ולכן ייעדו אותי מראש רק לתפקידי אלקטרוניקה, שאותם ממילא לא רציתי. מאז חודש מרץ ועד הגיוס נאבקתי לביטול הסטטוס שלי כבוגר מקצועי- ללא הצלחה. וכך התגייסתי בצער רב למערך הטכני של חיל אוויר- מקום מזוויע: מקצוע שלא מעניין אותי, אנשים תת-רמה שבאו מהזבל ושאני מעדיף למות בעינויים מאשר להיות חבר שלהם, יחס חרא ותנאים חרא- ואת זה מספר לי כל מי שהיה שם (את האנשים כבר הספקתי לפגוש....). תהיו בטוחים: אין שום מצב שאני נשאר שם. אני לא בן אדם של פשרות. או שאני אהיה בתפקיד יוקרתי במודיעין עם אנשים איכותיים, או שאני מעדיף לא להיות בצבא. ולא לחיות. אין שום סיכוי שהצבא יתייג אותי כפועל שחור, כאדם סוג ב', במשך 3 שנים, ואני אוכל את זה כמו איזה אפס. מבחינתי מה שקרה לי זה אסון וטרגדיה, ואם אני לא אכפר על זה.....טוב, אז אני מניח שבעוד כמה שנים אני כבר לא אהיה קיים. רק אל תזמינו משטרה או משהו!!!! אני לא מתכוון לעשות לעצמי כלום בשנים הקרובות של השירות הצבאי!!! זאת כרגע רק בגדר אופציה לעתיד! השאלות שלי הן כאלה: 1) האם יש אפשרות להחזיר את הזמן אחורה ולהתברג למיונים של מודיעין? 2) איך נפטרים מרגשות האשם האלה?! אני יודע שאני דפוק ואני מפגר ואני זבל, אבל אפילו רוצחים ואנסים משחררים בשלב כלשהו של חייהם- אז האם גם לי יש כפרה? 3) אולי באמת שווה לי לשים קץ לחיי? 4) איך אני בכל זאת מתקבל לחיל מודיעין? האם יש אפשרות להתמיין גם מתוך הצבא? 5) אם אני מסרב להתפנות לקורס בטכני (מה שכנראה הולך לקרות), האם אני עלול להישלח לכלא, ואז הצבא אולי לא ירצה אותי במודיעין? תודה שהקדשתם לי מזמכם. אני מקווה שימצא פתרון לבעיה שלי.
