אני יודעת שאתם בטח כל כך מיציתם כבר את הנושא|

[ella xoxo]

אני יודעת שאתם בטח כל כך מיציתם כבר את הנושא|

אבל לפניי שבוע ראיתי את הסרט, ונכון, מאוד קשה לדחוס את כל התוכן של הספר לסרט של שעתיים,
אבל! לא היה שם שום דבר מרגש! לא היה מתח, פחד, רומנטיקה או עצב! הקטע המרגש היחיד שהיה
זה בהתחלה, כשאחותה נבחרה, והכמה שניות שלפני.
גם בכלל לא היה אפשר להסתכל על המסך! הצילום היה מזעזע, ואין לי בעיה עם תמונה שזזה כל הזמן,
אבל חצי מהזמן לא היה בכלל זום על אף עצם בתמונה ופשוט גוש של טישטוש! הלכו לי העיניים על הסצנה
הראשונה.
כשיצאתי מהסרט, הרגשתי שיצאתי מסרט ילדים נחמד. נחמד! אני מבינה שקהל הצופים נע בין ילדים לנוער
בעיקרו, אבל מלך האריות ריגש אותי יותר מהסרט הזה...
כששמעתי ששיר הנושא הוא safe and sound, חשבתי שיעשו איזה קטע מרגש כמו בדימדומים (דקה 1:20 בסירטון)
(ממש לא מתה על הסרטי דימדומים האלה אבל אפילו בהם נהנתי יותר) כשהבלה הזאת שכבה על הריצפה והאדוארד
הזה היה צריך לשתות לה את הדם או משהו...ושמו את השיר let me sign שרוברט עצמו שר, וזה היה קטע נחמד.
חשבתי שיעשו משהו דומה עם השיר הזה והמוות של רו. אבל לא עשו כלום. כלום

ממש התפדחתי כשיצאתי מהסרט, כי סחבתי לשם ידידים שלי שהם ממש לא בקטע של הדברים האלה, אבל ממש, והבטחתי
להם שזה לא עוד איזה דימדומים. יצאנו מהסרט, וכל הדרך חזרה לדירה הייתה שתיקה. מזל שלא לקחתי לשם
את חבר שלי.. או כל אחד אחר שמכבד אותי

 

[pennylane11]

אם עוד מסמנים את זה...

מי אם לא אני בכלל לא אהב את הסרט הזה. באמת שלא נהניתי, אובייקטיבית לחלוטין.
זה נכון שהצילום היה מזעזע (AKA "אני הולכת לראות משחקי הרעב!" "קחי אקמול, את תצטרכי את זה") ושבשיר נושא המרכזי השתמשו בכתוביות (סירייסלי, לאן נעלם הסאונדטרק?

) אבל אני לא חושבת שזה היה עד כדי כך נורא.
ג'ניפר היא ליהוק מעולה לתפקיד, במיוחד בסצנת I volenteer as tribute, בסצנות המעטות עם גייל ליאם עשה את העבודה טוב מאוד וגם ג'וש מתאים לתפקיד, ככה שהקאסט דווקא טוב. אני מודה שיש סצנות שהרסו בעיניי, לדוגמת המערה שהיה מאוד

בעיניי בסרט, ואפילו שלא אהבתי גם בספר, שם היה קטע. בכלל לדעתי מישהו עשה קצת הרצה מהירה מדי של המשחקים ופספסו שם את הפואנטה העיקרית.
היו הרבה דברים שיכלו להיות טובים יותר בעיניי, אבל אני לא חושבת שזה עד כדי כך נורא. אחרי הכל, זאת הפצה ענקית לפאנדום וכמות האנשים שיצאה מהסרט ואמרה "אני הולך לקרוא את הטרילוגיה" בעיניי שווה את הבאז הענק מסביב לסרט הזה.

 

[ella xoxo]

אה הוא היה בכתוביות?

בסוף הסרט כל מה שעיניין אותי זה איפה השירותים! הפסקות קולנוע ז"ל

ולא אמרתי שהכל רע! פשוט התייחסתי לדברים שהפריעו לי..
כולי הבנה, אבל עדיין קשה להתעלם מהעובדה שזה מתסכל

 

[N o R i K o]

קודם כל, ברוכה הבאה

ועכשיו - השאלה הנשאלת היא - קראת את הספרים? כי יכול להיות שהרבה קטעים של חוסר-עניין נבעו מחוסר הידיעה שלך.
ואולי דווקא ההפך, בגלל שקראת את הספרים את מרגישה שהסרט לא מותח ולא מעניין, כי ידעת מה הולך לקרות, ונכון, הבמאי לא גרם לסרט להיות מספיק מותח ומספיק מטורף. אבל אני חושבת שלומר שהסרט לא מרגש בכלל זה קצת מוקצן, בהתחשב בכך שאת כן אמורה לקוות שקטניס תצא מהמשחקים, את כן אמורה לתמוך בה, להלחץ מהרגעים שבהם היא בסכנה וכאלה... נכון, בגלל שהספר גורם לך להתחבר אישית לקטניס ולרגשות שלה הספר הרבה יותר מותח ומרתק, אבל אני חושבת שגם הסרט די בסדר, וכל מי שהלכתי לצפות איתו שלא קרא את הספר דווקא אמר שזה נראה ממש טוב, ושמתחשק לו לקרוא.
לא משנה מה אמרת לידידים שלך, 'לא עוד דמדומים' זה בטוח. מדובר פה בשני דברים שונים, ואם דמדומים פחות קלע לידידים שלך בגלל שהוא מכוון בעיקר לבנות, אז לזכות משחקי הרעב יאמר שהוא הרבה יותר פתוח. אם דמדומים זה בעיקר מתח ורומנטיקה, כאן יש לך גם אקשן, אלימות ופוליטיקה, כשהרומנטיקה היא ממש ממש לא העיקר.
שלא תביני אותי לא נכון, אני אישית לא התלהבתי מי יודע מה מהסרט. אבל זה כי הוא מאוד מאוד שונה מהספר, וכי כל החלקים שאהבתי בספר צומצמו או נגנזו לחלוטין. אבל אני חושבת שכסרט, בלי קשר לספר, הוא סרט טוב. להאשים אותו שזה אחד הסרטים המשעממים שהיית בהם? פשש, הרווחת, אני כבר נתקלתי בסרטים הרבה יותר נוראיים...
חוץ מזה, זה סרט של הסקת מסקנות. הרבה דברים פה לא מראים לך ומצפים שתחשבי לבד. כמו למשל, על כמה מזעזע כל מה שהולך בקפיטול. שסנקה אומר לבחורה בחדר הבקרה- "לוסיה, תכיני את התותח" כי כל כך פשוט ומגוחך להרוג ילדה בת 16. שהיימיץ' מסתכל על ילד חוגג יומולדת, והוא מקבל במתנה חרב כדי שהוא יוכל בצחוק להרוג את אחותו, כי זה מה שמראים בטלוויזיה. המטרה היא שתחשבי לעצמך "פאק, איזה עולם דפוק". אין פה האכלה בכפית של דמות שחושבת לעצמה "זה נורא ואיום מה שהולך שם". אם גם את וגם הידידים שלך לא העברתם אפילו פעם אחת את המחשבות האלו בסרט... כנראה שזה באמת לא בשבילכם

ד"א - מלך האריות זה ה-סרט!!11 הוא מרגש הרבה יותר ממשחקי הרעב, מדמדומים ומכל סרט יפה שהוא בעולם.

 

[ella xoxo]

תראי..

קראתי את הספרים, והכל בסרט היה ברור. זה לא סרט מתוחכם או מסובך בשום צורה, והכל
מועבר בצורה מאוד ישירה. אבל לא על זה דיברתי...אי אפשר רק לחשוב בסרט...לדעתי סרט מסוג
כזה, שכולו הוליוודי ואין לו יותר מידיי עומק, צריך לפחות לגרום לך להרגיש משהו...בסדר, אז אני
יכולה לחשוב וואט דה פאק?! בקטע שאני קולטת מה זה משחקי הרעב (במקרה שלא קראתי את
הספרים) אבל זה הכל בראש! לא הרגשתי כלום. ואני בד"כ נורא רגשנית בסרטים. אפילו סרטים
אמריקאים הוליוודיים.. והצופה לא "אמור" לשום דבר. אם הסרט היה גורם לי להרגיש יותר, זה היה
קורה לבד....
ולא אמרתי שזה אחד הסרטים המשעממים שהייתי בהם. אני פשוט לא סובלת בד"כ סרטים צפויים
עם עלילה משתפכת ודמויות שטוחות, אז אני לא הולכת לראות הרבה קומדיות הרומנטיות התעשייתיות
וכל הדברים האלה כי זה ממש נורא...אבל לסרט הזה כן הלכתי, פשוט כי קראתי את הספר. והוא
איכזב אותי יותר מאיזה קומדיה רומנטית נוסח ג'ניפר אניסטון. וזה מה שביאס אותי...
אני אוהבת לצאת מאולם קולנוע ולחשוב, "וואלה, הרגשתי משהו", לא משנה על מה העלילה בכלל. אבל
פה, שיצאתי מהסרט, כל מה שהרגשתי היה שאני חייבת להשתין..

 

[ella xoxo]

חחח וברור שהסרט לא בשבילם

אחד בסיסט בלהקה אלטרנטיבית, והשני מעשן דברים ורוקד ביער עם סטיקלייטים...אם הם היו "בקטע של סרטים כאלה", סביר להניח שהם לא היו ידידים שלי, כי לי אישית זה נשמע מזה מוזר

 

[N o R i K o]

אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות מההודעה

הזאת

זה שהחברים שלך נופלים על ההגדרות האלה מונע מהם לקרוא ספרות טובה? ממתי יש "טיפוסים" מסוימים שקוראים ספרים מסוימים? אני מכירה כל כך הרבה אנשים שקראו משחקי הרעב, בין אם זה מישהי ששירתה איתי שבקושי קוראת והחליטה שהיא נותנת לזה צ'אנס לבין אנשים שיש להם הסטוריה ארוכה עם פנטזיה ומד"ב, בין אם בנדוד שלי שהוא גיטריסט בלהקה בעצמו, חברה שלי שהיא צלמת עד אני עצמי שאני דווקא ריאלית לגמרי...
בקיצור אני ממש חולקת עלייך. אני יכולה להבין אם היית אומרת לי "הסרט לא בשבילם כי הם מעדיפים קומדיות". אבל "הסרט לא בשבילם כי הוא בסיסט בלהקה והשני על סמים" זה דבר די שטחי לומר, עמך הסליחה

 

[ella xoxo]

קודם כל, דיברתי על הסרט, לא הספר

וזאת לא בדיוק "ספרות טובה" לדעתי..מבדרת ולפעמים גם מרתקת, כן...אבל אני לא חושבת שתמצאי יותר מידיי אנשים שישימו את זה תחת הכותרת הזאת

וזה בכלל לא קשור לכלום! למה שנער מתבגר בן 19 ילך לסרטים שזה לא משנה מה הם מכילים, שייכו אותם לקבוצה הזאת של הסרטים שהאחיות הקטנות שלהם רואות...אני לא יודעת איך להסביר את זה........זה פשוט, אני נהנית מהעלילה, של הספרים וגם הסרט היה ממש נחמד בפני עצמו והכל, אבל אני לא במקום של לקחת את זה כל כך ברצינות...יש דברים בעליי הרבה יותר משקל, בתחום הספרות והסרטים...וזה נמצא אצלי בשכבה די חיצונית
כי הסרט הוא בעיקרו גורף קופות...ולמרות שהמשחק טוב והאקשן נבנה, מרגישים את זה...

אז אני לא מבינה איך לומר שהסרט יותר שטחי מעמוק, זה דבר שטחי להגיד..הסרט הרגיש לי יותר כמו סרט ילדים טוב, אבל לא היה בו משהו בוגר במיוחד...ואני לא מדברת עכשיו על הספר, הסרט

 

[ella xoxo]

*ששייכו

 

[N o R i K o]

אף פעם לא אמרתי שהסרט שטחי

להפך, אמרתי שבסרט יש עומק שמצריך מהצופים חשיבה מעבר, ואני חולקת עלייך וחושבת שיש בו משהו מאוד בוגר. שמצריך ממש לחשוב מעבר על מה שנכון ומה שלא נכון, כי הסרט גורר אותך לחשוב כמו הקפיטול, לצפות שקטניס תתלבש יפה, לצחוק בראיונות שלה, להריע לה כמנצחת... אבל האם זה מה שבאמת נכון? תחשבי על זה

וHG בעיניי זו ספרות טובה. אף פעם לא אמרתי שהכי טובה. ברור שיש טובים יותר. יש סרטים טובים שזכו באוסקרים והם מדהימים, בדיוק סיימתי לצפות בהר ברוקבק והדמעות עדיין מתייבשות לי על הלחיים... ויש סרטים כמו "ג'אמפ 21" שראיתי לפני יומיים בקולנוע, ואני יכולה לומר לך שזה סרט טוב! ברור שלא הסרט הכי טוב שציפיתי בו! אבל סרט טוב

אבל HG בא ופותח לך מימד חשיבה. הוא עושה משהו שהרבה ספרים אחרים לא עושים. גם הארי פוטר זו סדרת ספרים שאי אפשר להגדיר לפי האיכות בתור הספרות המצויינת ביותר שקראתי, וזו עדיין אחת הסדרות הכי סוחפות בעולם. כי היא באה לומר לך משהו.
אם את לא חושבת, ובוחרת לשים את זה ב"שכבה החיצונית"... זו כבר בעיה שלך. אני חושבת שכל ספר שאת צריכה לקרוא צריך להעביר לך משהו. אם זה לא מעביר לך אז למה לטרוח לקרוא?

אם את לא מסיקה את המסקנות שהסופר רצה שתסיקי... כמו שאמרתי, בעיה שלך.
הכל עניין של תפיסה. חבל, עם תפיסה של "את זה אני לא משייכת לז'אנרים שאני מתעמקת בהם" תפספסי הרבה דברים עם המון רבדים.

 

[ella xoxo]

חחח אוף זה לא קשווור

זה פשוט מגיע לשם לבד. אני לא שמה שום דבר בשום מקום

לדעתי, ספרים כמו הארי פוטר, משחקי הרעב וכו'..הם בעיקר רעיונות.
רעיונות יצירתיים כל כך, שלאורך כל העלילה את חושבת לעצמך,
"די! בחיים לא הייתי חושבת על כזה דבר!" והם גורמים לי אישית לחשוב
בעיקר במימד הזה...הם מסקרנים ויש בהם מתח, עלילתי ורומנטי, וכמו
בחיים, גם החלטות וקשרים גורליים..וכמובן שאבסורד ואירוניה. וברור
שהם מרגשים, ולעיתים גם מאוד ממכרים.

אבל יש ספרים או אפילו קטעי קריאה, או חלקים מסרטים, שאני קוראת אותם
ואני מרגישה שהכל נקרע ונשרף לי בפנים, וקשה לי לצאת מהם זמן מה.
כאלה שכל פעם שאני נזכרת בהם אני מתמלאת ברגשות הכי אמיתיים וכנים,
כי, אוף, זה כל כך נכון, לגביי עצמי, לגביי השכן שלי, או אמא שלי, או האנשים שגרים
שם, מעבר להר....


ספרי הרפתקאות ומדע בדיוני רבים מכילים עלילה שבה קיימות דמויות שמסביבן
הסיטואציות פרועות, לטוב ולרע, והשינוי או ההתפתחות או ההסתגלות שחלה בהם
לאור המצבים אכן גורמת למחשבה והזדהות.


אבל|סגדש|, יש ספרים שבהן הדמות יכולה להיות לאורך כל הספר באותו הרחוב, באותו היום עושה
את אותם הדברים, שאינם מרתקים או מרגשים במיוחד...אך הדברים שקורים לה בפנים, התהליך
שהיא עוברת, בהשפעות חיצונית מועטות, לפעמים יכול לגעת, ולהכאיב, הרבה יותר...

והספר הזה, וספרים דומים לו, נוגעים בי, אבל לא עד כדיי כך בפנים..באותו רגע אני לגמריי
נבלעת בספר, אבל ההשפעה שלו אחרי שבועיים תהיה פחותה ברמה משמעותית ביותר,
ותהיה ליותר מעין תחביב...
שכן יש קטעים של קריאה או הסרטה שלא מרפים

סתם דוגמא! כאילו ניסיתי להסביר על מה לעזאזל אני מדברת אבל לא ניראה לי שאני יכולה להסביר את עצמי,
כי אנחנו פשוט בעלות דעות וטעם שונה, והשקפות שונות בנושא הזה

 

[ella xoxo]

פחחח הדגשווות

 

[N o R i K o]

מי אמר שאנחנו בעלות טעם שונה?

את יודעת מה הספר האהוב עליי?
"שומרת אחותי", ג'ודי פיקו.
זה ספר על נערה בת 13 ואחותה שחולה בסרטן. אני לא מדברת על הזוועה ההוליוודית שעשו לזה בקולנוע, חלילה, אני מדברת על הספר, שמרכיב לנו את התמונה מנקודות המבט של כל הדמויות בספר, חוץ מהאחות החולה. וזה ספר באמת מדהים.
ואחד הספרים הנוספים האהובים עליי הוא "משאלה אחת ימינה", אשכול נבו. ספר תוצרת הארץ על ארבעה גברים בסביבות ה-30 שלהם, כל אחד מהם ב"שלב" אחר בחיים.
כל אחד מהספרים האלה יושב בגדר "פרוזה", אבל מבחינתי הספרים האלה הם פנטזיה לכל דבר. כשהייתי בת 13 אמנם הייתה לי חברה שהייתה חולה בסרטן, אבל זו חלילה לא הייתה אחותי. אני אף פעם לא אהיה גבר בן 30... נראה לי.

אבל מה שהופך את הספרים האלה למדהימים מבחינתי היא היכולת שלי להזדהות עם הדמויות האלו בכל זאת. להבין את הכאב שלהן. ואת האושר שלהן. וזוכרת שאמרתי שאתמול ראיתי הר-ברוקבק? אז גם גבר גיי בשנות ה-70 אני לא אהיה. אבל אני מבינה את הסיטואציה של אהבה בלתי אפשרית וזה מה שגרם לי לייבב כמו תינוקת אתמול מול המסך.
דווקא כשהייתי בת 15 קראתי ספר על ילדה בת 15 שהולכת לפנימייה, והייתי פנימיסטית בעצמי. לספר קוראים "במרחק נגיעה", ואני אפילו לא זוכרת מי הסופרת שלו כי זה היה ספר נוראי. כי הלקח היחיד שלמדתי ממנו היה "אם נולדת לחיים חרא אז החיים שלך ימשיכו להיות חרא".

מבחינתי ספר טוב יושב על ההגדרה הזו אם יש בו משהו שאני לוקחת איתי הלאה. ואת בעצמך אומרת את זה, כשהספר נוגע לך "עמוק בפנים".
אז אני מודה, לא בכיתי במשחקי הרעב, ואף פעם לא חשבתי שהסיטואציות שקטניס עוברת הן "וואו", אבל הסיפור כולו נגע לי בפנים. למה? פשוט כי עצרתי שניה לחשוב. כי לקחתי איתי דברים ממנו הלאה.
אני לא כופה עלייך לאהוב את הסדרה עכשיו. ממש לא. אני פשוט אומרת שלהגדיר גם אותה, וגם את הסרט, כשטחי, זה לא נכון. כי הם לא. כי עם כל הכבוד, לספרים ולסרטים האלה יש הרבה הרבה יותר לומר מאשר לדברים אחרים שאנשים הגדירו כ"ספרות טובה".
והארי פוטר מבחינתך זה סתם "רעיון יצירתי"? הנה מאמר מעניין מפורום הארי פוטר-
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=160&MessageId=104990105
סתם לגרום לך לחשוב פעמיים...

 

[ella xoxo]

אני מבינה מה את אומרת

את מאוד ברורה, כבר מההודעה הראשונה.
אבל לא כל כך הצלחתי להסביר אז לא ככ הבנת למה אני מתכוונת...לא לקחתי את זה לכיוונים האלה בכלל ולא דיברתי על הרובד הזה
וגם לא השתמשתי במילה "סתם" רעיון יצירתי זה בכלל לא סתם

 

[ella xoxo]

והתכוונתי

שאמרת שזה דבר שטחי להגיד..אז אמרתי שכל מה שאמרתי (

) היה שהסרט הרגיש לי יותר שטחי מעמוק..יותר ענייני מאשר מהותי...ו...כאלה

 

[pennylane11]

רק אומרת,

אני אהבתי הארי פוטר בכלל לא בגלל המסר שלה או משהו, אלא בגלל הפרפרים שהיו לי בבטן כשהוא אמר UP והמטאטא עלה ליד שלו. בתור ילדה שיושבת וקוראת את זה, By far זה גרם לי להתאהב בסדרה.

 

[N o R i K o]

אני לא זוכרת מה גרם לי לאהוב הארי פוטר

כי זה היה לפני 13 שנה. אבל התאהבתי.