לא מאוהבת במורה שבה. (אגב, היא כבר מ ז מ ן לא המורה שלי, ואם את עוקבת אחרי ההתרחשויות, כדאי שתהיי מעודכנת בעניין הנ"ל.) אלא מאוהבת באדם שהיא, מאוהבת בה, בפראן. והאהבה העצומה הזאת,
בואי נאהב גם בגשם, עם טיפות של אהבה, בין השלוליות, כשהעננים נצבעים בגוונים יפים כל כך, כשהקשת מקיפה אותנו ברכות, על רקע פטריות אדומות, עם רוח מלטפת, כשריחות צלולים של חורף, גועשים בתוך האף. בואי. בואי רק נאהב.
אני, לא אוהבת גשם ולא חורף, אך השיר שלך, כאילו מבקש שאוהב ולאו דווקא את החורף. אמרת נאיבי, אמרת אהבה, וזה בעצם הכל. כשאוהבים, הכל נאיבי, ובכל זאת הכל לא. (אולי קצת בהשפעת המחלה המקוננת בי) מורן.