אני יודעת ש...

[יעל לא רוקדת שעצוב]

אני יודעת ש...

כבר מלא זמן לא כתבתי פה, זה היה כי לא היה לי מה להגיד, אבל אני קוראת את מה שכותבים ואני לא חושבת שאני יכולה לעזור ממש, אז אני לא מגיבה... בקשר לסיבה שאני כותבת בגללה. אבא שלי!! אבא שלי ואני מסתדרים מצוין-שלא כמו אימי ואני שלא עובר יום בלי שאנחנו רבות, הבעיה אצל אבא שלי שיש לו התפרצויות זעם כאלה, שאני לא יכולה להסביר!! רגע אחד אנחנו יושבים בסלון בשקט, ואני מתלוננת על אח שלי (שתמיד כשאני ישנה אומר שאני לא בבית...-אז ההורים שלי אמרו שאולי החברות שלי לא באמת מתקשרות, אז אמרתי להם שאולי יש לי חברות שקרניות ואני כבר רצה להחליף אותן(קצת בכעס...)) אז הוא פשוט צועק עלי- לכי מפה, עופי מהסלון. בלי שום סיבה מוגדרת!! זה לא קורה הרבה אבל לפחות פעם בשבוע, זה פוגע ומעליב מאוד שרגע אחד הוא יכול לשחק איתי ולצחוק איתי וברגע השני הוא מעוצבן יותר מאיש הגשם ביום שרב (לא משנה...) ברגעים אלה אנחנו ``ברוגז`` כי אנחנו פשוט לא מדברים-אבל זה קרה לפני חצ שעה בערך... אבל אני לא מתכננת לדבר איתו לפחות היום ומחר, שיבין את הרמז!! נ.ב- אני לא מצליחה לשנות שם!!!!!!!!!!!!!!!! אני עושה את כל הדברים שצריך והוא לא משתנה!!!! help!!!! תודה. יעל(למי שלא יודע, בת 13)

 

[יעל לא רוקדת שעצוב]

חלק ב`-המשך...

טוב, אחרי זה אבא שלי החליט ששום דבר לא קרה, הוא לא צריך לבקש סליחה, לא אבטיחים ולא מלונים!!!! בקיצור הוא התחיל לדבר ועשיתי את עצמי לא שומעת או חושבת שהוא מדבר לאמא שלי, אבל אז נכנסתי לחדר שלהם לקחת משהו והוא התחיל לדבר איתי ולא עניתי..(כמובן...-זה חלק מחוקי ה``ברוגז``) והוא התעצבן, חזרתי לאמא שלי לסדר את העבודת שורשים באלבום והוא אומר: תפסיקו לעשות את העבודה עד שהיא לא מדברת איתי- והלך.. אמא-שהייתה דיי בצד שלי עשתה את עצמה לא שומעת אז הוא בא עוד פעם ואמר:, ``אם את עושה איתה את העבודה אין לך מה לדבר איתי(לאמא שלי..) אז אמא שלי התעצבנה עליו והפסיקה לעשות את העבודה איתי.. אז צעקתי עליו שהוא תינוק מגודל ושאפילו אני בכיתה א` לא הייתי אומרת ש-``את בצד שלה ולא שלי, אני לא מדברת איתך יותר`` והלכתי לחדר, בנתיםם אנחנו לא מדברים... אני לא ממש יודעת למה אני כותבת לכם כי אני לא ממש מחפשת פיתרון פשוט בא לי לספר למישהו- ואם יש לכם פיתרון אז עוד יותר טוב-(ושהפיתרון לא יכלול יעוץ אצל פיכולוג בבקשה..) תודה, יעל

 

[limorz]

את מקסימה-זהו.

תנסי לדבר איתו כשהוא רגוע ותסבירי לו מה את מרגישה.אולי יעזור.

 

[lmerav]

יעלי...

שלום יעלי, כבר כתבתי לך פעם ואני זוכרת שזה גם היה בקשר להורייך. שתדעי לך שכל פעם שאני קוראת את סיפורייך אני נזכרת בילדותי. היום אני בת 24 ואמא לתינוק מקסים , אבל זוכרת הכל כאילו זה קרה ממש לפני שבוע. אז תביני מתוקה , אז קודם כל את חייבת להבין טוב טוב שההורים שלך מאוד אוהבים אותך !!! אין כאן שום ספק!! ודבר שני אביך נשמע כמו כל אבא גאה שלא מכבודו להודות שטעה, ואין מה לעשות הרבה עם המצב הזה. אני זוכרת שלא דיברתי עם אבא שלי 3 שבועות כי אבא שלי היה גאה מדי לבוא אלי ולומר ``סליחה.`` אחרי 3 שבועות הוא בכה לאמא שלי והשלמנו. אבל זה לא פתרון בכלל להיות ברוגז. אני חושבת שמישהו צריך לידע אותו שגם הורים טועים. הורים לא מקבלים שום הדרכה לפני שהם הופכים הורים, ולכן גם עושים המון טעויות ואולי גם חושבים שזה מביך לומר ``סליחה``. אני לא אתבייש לומר סליחה אם אני טועה בכל הקשור לבני, כי למדתי מהטעויות של אבא שלי. אחרי הבוגז שהיינו 3 שבועות כבר הבנתי שאבא מתביש להודות בטעות ואני זו שבאתי לאבא ואמרתי לו ``אבא אתה יכול לומר לי סליחה, אתה טעית הפעם .אתה יודע זו לא בושה להודות בטעות .זה אומץ`` הוא נשאר המום ומופתע וטען שאני צודקת ואכן ביקש סליחה. אבל צריך גם אומץ רב לומר זאת. בכל אופן אל תקחי קשה כלכך את המריבה הזו הכל עובר. והכל שוכחים עם הגיל. שלך מירב {ואני תמיד פה.}