AndreaCorr ©
New member
אני יודעת
שיש פה אנשים עם בעיות הרבה יותר גדולות משלי... אז אני ממש אשמח אם האנשים האלה ידלגו על ההודעה הזו, כי אני מרגישה זוועה כשאני מתבכיינת על דברים כאלה. אני לא מבינה איך הגעתי למצב שהמקום היחיד שיש לי לפנות אליו זה פורום תמיכה. איפה כל האנשים שהקיפו אותי? הם עדיין שם אבל כנראה שלא באמת. כל יום אני מגלה עוד משהו ועוד משהו שכתבו/אמרו עליי מאחורי הגב, או אפילו דברים שאומרים לי באופן ישיר, ואני כל כך נפגעת. אני נורא מעמידה פנים כאילו אני לא אבל אני כן, זה פוגע. אני לא מבינה איך אנשים שלא מכירים אותי בכלל יכולים לדבר עליי, אבל יותר מהכל אני לא מבינה איך אנשים שכל כך קרובים לי יכולים לדבר עליי. מקודם קראתי משהו שמישהי כתבה עליי, מישהי שמעולם לא הכירה אותי יותר מהיי וביי, והתחלתי לבכות. איך אפשר להיות כל כך אטום? זה שאת חושבת שאני לא אקרא את זה נותן לך את הזכות לכתוב עליי דברים מרושעים? אני כל כך מנסה לא להתבלט, לא לחפש תשומת לב, לא לעשות דברים פרובוקטיביים, לעזור למי שצריך - לא מתוך צביעות, לא מתוך התחנפות, מתוך כל כך הרבה אמפתיה ואף אחד לא מחזיר לי אמפתיה. היו לי שבועות ממש קשים בזמן האחרון. חברות שלי נעלמו ומשום מה קשרי ידידות שלי עם בנים תמיד מגיעות לזה שהם רוצים אותי, או רוצים משהו מיני ממני. אני רק רוצה מישהו אמיתי אחד, אני רוצה מישהו שיראה את האמת שלי, שיראה את מה שאני בפנים, שיושיט לי יד, שינסה להיות שם בשבילי בכנות. בוירטואל קיימים עשרות כאלה, אבל איפה הם כשאני צריכה באמת? בטח שלא לידי, מחזיקים לי את היד. ההורים שלי מתנכרים אליי. אחים שלי מגיעים לכאן לשעתיים פעם בשבוע. הפסיכולוג שלי זה אדם שמשלמים לו כ ס ף כדי שיקשיב לי. זו ההרגשה הכי מחורבנת שיכולה להיות, משלמים למישהו שיקשיב לי. יופי. אני מרגישה שכל מי שאי פעם אמר לי שהוא אוהב אותי, שיקר. ובלי שום קשר לכל זה, אני פשוט מותשת מלהתמודד. מלהתמודד עם הדימוי העצמי הכל כך נמוך שלי, עם זה שקשה לי לאכול כי אני מפחדת, עם זה שאני חותכת את עצמי כמו ילדה מטומטמת שבורחת באמצעות כאב, עם זה שיש לי סיוטים חוזרים ונשנים על התקפה מינית שעברתי בעבר, עם זה שהחיים שלי ריקים מתוכן, עם זה שאין לי אף אחד. כנראה שאני פשוט בנאדם דפוק. דווקא בגלל שקוראים פה המון אנשים שאני מכירה, חשוב לי להבהיר שזה לא רמז לאף אחד, לא תחינה ולא רצון לתשומת לב מצדכם. הייתי צריכה לפרוק. ואל תדברו איתי על זה באופן פרטי, בבקשה.
שיש פה אנשים עם בעיות הרבה יותר גדולות משלי... אז אני ממש אשמח אם האנשים האלה ידלגו על ההודעה הזו, כי אני מרגישה זוועה כשאני מתבכיינת על דברים כאלה. אני לא מבינה איך הגעתי למצב שהמקום היחיד שיש לי לפנות אליו זה פורום תמיכה. איפה כל האנשים שהקיפו אותי? הם עדיין שם אבל כנראה שלא באמת. כל יום אני מגלה עוד משהו ועוד משהו שכתבו/אמרו עליי מאחורי הגב, או אפילו דברים שאומרים לי באופן ישיר, ואני כל כך נפגעת. אני נורא מעמידה פנים כאילו אני לא אבל אני כן, זה פוגע. אני לא מבינה איך אנשים שלא מכירים אותי בכלל יכולים לדבר עליי, אבל יותר מהכל אני לא מבינה איך אנשים שכל כך קרובים לי יכולים לדבר עליי. מקודם קראתי משהו שמישהי כתבה עליי, מישהי שמעולם לא הכירה אותי יותר מהיי וביי, והתחלתי לבכות. איך אפשר להיות כל כך אטום? זה שאת חושבת שאני לא אקרא את זה נותן לך את הזכות לכתוב עליי דברים מרושעים? אני כל כך מנסה לא להתבלט, לא לחפש תשומת לב, לא לעשות דברים פרובוקטיביים, לעזור למי שצריך - לא מתוך צביעות, לא מתוך התחנפות, מתוך כל כך הרבה אמפתיה ואף אחד לא מחזיר לי אמפתיה. היו לי שבועות ממש קשים בזמן האחרון. חברות שלי נעלמו ומשום מה קשרי ידידות שלי עם בנים תמיד מגיעות לזה שהם רוצים אותי, או רוצים משהו מיני ממני. אני רק רוצה מישהו אמיתי אחד, אני רוצה מישהו שיראה את האמת שלי, שיראה את מה שאני בפנים, שיושיט לי יד, שינסה להיות שם בשבילי בכנות. בוירטואל קיימים עשרות כאלה, אבל איפה הם כשאני צריכה באמת? בטח שלא לידי, מחזיקים לי את היד. ההורים שלי מתנכרים אליי. אחים שלי מגיעים לכאן לשעתיים פעם בשבוע. הפסיכולוג שלי זה אדם שמשלמים לו כ ס ף כדי שיקשיב לי. זו ההרגשה הכי מחורבנת שיכולה להיות, משלמים למישהו שיקשיב לי. יופי. אני מרגישה שכל מי שאי פעם אמר לי שהוא אוהב אותי, שיקר. ובלי שום קשר לכל זה, אני פשוט מותשת מלהתמודד. מלהתמודד עם הדימוי העצמי הכל כך נמוך שלי, עם זה שקשה לי לאכול כי אני מפחדת, עם זה שאני חותכת את עצמי כמו ילדה מטומטמת שבורחת באמצעות כאב, עם זה שיש לי סיוטים חוזרים ונשנים על התקפה מינית שעברתי בעבר, עם זה שהחיים שלי ריקים מתוכן, עם זה שאין לי אף אחד. כנראה שאני פשוט בנאדם דפוק. דווקא בגלל שקוראים פה המון אנשים שאני מכירה, חשוב לי להבהיר שזה לא רמז לאף אחד, לא תחינה ולא רצון לתשומת לב מצדכם. הייתי צריכה לפרוק. ואל תדברו איתי על זה באופן פרטי, בבקשה.
