מחייך למרות הכול
New member
אני יודע שזה ארוך אבל אשמח אם תישתדלו
הוא התעורר באמצע שדה ירוק, הוא הסתכל מסביבו מאחוריו השתרע השדה למרחק רב. מרחוק הוא ראה עצים גבוהים,השמש עמדה גבוה מעל העצים שבאופק. האור היה חזק אך נעים לעניים, היה בו מין איכות נקיה בהירה כזאת. הצבעים נראו חזקים השמיים היו בצבע של תכלת, ענני נוצה עדינים ריחפו בגובה. מלפניו הוא ראה שביל עפר שניראה כאילו צועדים עליו מאות רגליים ביום. הכול ניראה לו זר אך עם זאת גם מוכר באופן מסוים. פתאום הוא שמע רעש של צעדים על הדרך שלפניו, מימינו הופיעו טור של נמלים הולכים בסך. בראשם צעדה נמלה שנראתה כ מפקדת. הנמלים התקרבו אליו, והוא ראה שהטור ארוך היו שם אולי מאות נמלים. הם הלכו על רגליהם האחוריות וכול נמלה החזיקה מקל שבקצהו הייתה קשורה מפה אדומה. המפה הייתה קשורה מארבע קצותיה וניראה שהכילה בתוכה דבר מה. מחשבה עברה בראשו הם נראים כאילו הם יוצאים לפיקניק ענק. הוא צפה בנמלים בעניים משתאות משהו לא הסתדר לו. ואז פתאום זה הכה בו, כמו ברק בתוך ראשו. הנמלים האלה היו ענקיות.הם היו בגודל שלו והמפקד התנשא מעל כולם. והם עמדו, הוא מעולם לא ראה דבר כזה ראשו כמו סירב לקבל את מה שעיינו רואות. פתאום הכול החשיך, כאילו מישהו לחץ על מתג ענק והנמיך את אור השמש. ורעש חזק נשמע, כמו נהמה של אופנוע ענק או איזו חיה אפלה. הרעש היה חזק, וניראה כאילו הוא מתקרב, האדמה התחילה לרטוט מתחת לרגליו. הנמלים החלו לצעוק ו להיבהל להתפזר לרוץ לכול הכיוונים. הטור המופתי והמסודר שהיה מקודם נשבר. והוא ראה פחד עמוק בענייהם של הנמלים, מפקד הנמלים ניסה להשליט סדר. וקרא לכול הנמלים להתקרב אליו, גופו של מפקד הנמלים כמו זהר בחושך. קרנה מימנו מין הילה של סמכות של כוח. הנמלים הקרובות אליו כמו היו רגועות יותר, בטוחות יותר. אבל הפחד לא עזב להם את העניים. במאמץ רב הצליח מפקד הנמלים לארגן את רוב הנמלים. וכול הזמן הרעש הולך ומתחזק ומתקרב, והרעד הולך ומתחזק. אפילו האוויר החל לרטוט מול עיינו. וכאשר הרעש והרעד היה כבר כמעט בלתי נסבל, זה הגיע. בהתחלה הוא ראה, רק סוסים המון סוסים. קצף לבן יוצא מפיהם, ודם זב מגבותיהם. והם רצים במהירות לא הגיונית. קשורים בזוגות אולי מאה סוסים אולי יותר. וכולם היו קשורים לכרכרה גדולה. במושב העגלון ישב יצור, שניראה כמו חצי עז וחצי בן אדם. היו לו עניים אדומות רושפות אש. והוא החזיק במושכות ובמגלב ארוך מאוד. בקצה רצועות המגלב, הוא ראה מסמרים קטנים. הסוסים דרסו את מעט הנמלים שעוד עמדו על השביל, מפילים אותם ורומסים אותם ברגליהם. צעקות הכאב של הנמלים היו מחרידות, הקול שלהם היה דק וגבוה ואפשר היה לשמוע אותו אפילו מעל לקול הכרכרה הנורא. כאשר הכרכרה עברה על פניו, הוא ראה בחלון דמות לבושה שחור. ולרגע אחד הפנים הסתובבו אליו, וענייהם נפגשו. הוא ראה פנים לבנות מאוד כ פני מת כמעט, ועניים שחורות כפחם. הוא ראה בעניים האלה, רוע תהומי בלבד. הוא חש בהלה עצומה בחזהו, ורגליו בקושי החזיקו אותו. ואז, הרגע עבר, והכרכרה המשיכה בדרכה. הרעש הלך ושכך, וכך גם הרעד הנורא. אור השמש חזר להאיר כמקודם, אך הפעם הוא האיר על שדה קרב. נמלים פצועות שכבו על השביל, רועדות ובוכות. נושמות את נשימותיהם האחרונות. הנמלים האחרות, פינו אותם מהשביל אל השדה בו הוא עמד. ואז מפקד הנמלים הרים את ראשו. יוני ראה דמעה קטנה בעינו. פתאום הוא שם לב שמפקד הנמלים מסתכל איליו, ומתחיל לצעוד לכיוונו. יוני נסוג צעד אחד אחורה, ומפקד הנמלים הרים את ידו. לסמן לו שאיין בכוונתו לפגוע בו. הוא פנה אליו בדברים, ואמר יוני אתה חייב לעזור לנו. יותר מאשר יוני התפלא שהנמלה יודעת לדבר, הוא לא הבין כיצד הוא יודע את שמו. המפקד התקרב אליו שמי הוא כרכום, ואני מפקדה של קבוצת הנמלים הזאת.הוא הושיט את ידו, יוני בהה בה בהלם ואז התעשת ולחץ את ידו. יוני לא היה מסוגל לדבר, פיו היה יבש ולשונו כמו איבדה את חיותה. בתוך ראשו צעקו להם אלף שאלות שדרשו מענה. מפקד הנמלים הוריד מעל כתפו נאד עור, שהשמיע קול רשרוש נעים. שהעיד על כך שיש בו נוזל. הוא הציע אותו ליוני, יוני לקח את הנאד מידו. על הפתח היתה קשורה פיסת בד גס, בקשר מסובך. ולמרבה הפתעתו, הוא הצליח לפתוח את הקשר בלי בעיה. כאילו הכיר אותו תמיד. הוא לגם מהנוזל לגימה קטנה, היה לו טעם מתקתק. והוא מיד הרגיש אייך הוא זורם בגופו, מניס את הפחד ומשכיח את האימה. הוא שתה עוד קצת. וקשר מחדש את פיסת הבד, באותה קלות בה שיחרר אותה מקודם. ואז הוא פנה לכרכום מי אתם ואיפה אני נמצא, מי היה בכרכרה, ואייך ידעת את שמי. כרכום הסתכל עליו. ואמר עכשיו זה הזמן שלך לחזור חזרה, זה עוד לא הזמן המתאים לשאלות. לאן לחזור, אבל ליפני שהוא הספיק לסיים את המשפט, הוא מצא את עצמו יושב במיטתו. חושך בבית, הוא יכל לשמוע את נשימות הוריו הישנים בחדר הסמוך. האם זה היה מציאות או חלום טעם המשקה עדיין עמד בפיו והכול שם ניראה כול כך מציאותי. הוא נירדם שנית כאשר במוחו מתרוצצת המחשבה. .
הוא התעורר באמצע שדה ירוק, הוא הסתכל מסביבו מאחוריו השתרע השדה למרחק רב. מרחוק הוא ראה עצים גבוהים,השמש עמדה גבוה מעל העצים שבאופק. האור היה חזק אך נעים לעניים, היה בו מין איכות נקיה בהירה כזאת. הצבעים נראו חזקים השמיים היו בצבע של תכלת, ענני נוצה עדינים ריחפו בגובה. מלפניו הוא ראה שביל עפר שניראה כאילו צועדים עליו מאות רגליים ביום. הכול ניראה לו זר אך עם זאת גם מוכר באופן מסוים. פתאום הוא שמע רעש של צעדים על הדרך שלפניו, מימינו הופיעו טור של נמלים הולכים בסך. בראשם צעדה נמלה שנראתה כ מפקדת. הנמלים התקרבו אליו, והוא ראה שהטור ארוך היו שם אולי מאות נמלים. הם הלכו על רגליהם האחוריות וכול נמלה החזיקה מקל שבקצהו הייתה קשורה מפה אדומה. המפה הייתה קשורה מארבע קצותיה וניראה שהכילה בתוכה דבר מה. מחשבה עברה בראשו הם נראים כאילו הם יוצאים לפיקניק ענק. הוא צפה בנמלים בעניים משתאות משהו לא הסתדר לו. ואז פתאום זה הכה בו, כמו ברק בתוך ראשו. הנמלים האלה היו ענקיות.הם היו בגודל שלו והמפקד התנשא מעל כולם. והם עמדו, הוא מעולם לא ראה דבר כזה ראשו כמו סירב לקבל את מה שעיינו רואות. פתאום הכול החשיך, כאילו מישהו לחץ על מתג ענק והנמיך את אור השמש. ורעש חזק נשמע, כמו נהמה של אופנוע ענק או איזו חיה אפלה. הרעש היה חזק, וניראה כאילו הוא מתקרב, האדמה התחילה לרטוט מתחת לרגליו. הנמלים החלו לצעוק ו להיבהל להתפזר לרוץ לכול הכיוונים. הטור המופתי והמסודר שהיה מקודם נשבר. והוא ראה פחד עמוק בענייהם של הנמלים, מפקד הנמלים ניסה להשליט סדר. וקרא לכול הנמלים להתקרב אליו, גופו של מפקד הנמלים כמו זהר בחושך. קרנה מימנו מין הילה של סמכות של כוח. הנמלים הקרובות אליו כמו היו רגועות יותר, בטוחות יותר. אבל הפחד לא עזב להם את העניים. במאמץ רב הצליח מפקד הנמלים לארגן את רוב הנמלים. וכול הזמן הרעש הולך ומתחזק ומתקרב, והרעד הולך ומתחזק. אפילו האוויר החל לרטוט מול עיינו. וכאשר הרעש והרעד היה כבר כמעט בלתי נסבל, זה הגיע. בהתחלה הוא ראה, רק סוסים המון סוסים. קצף לבן יוצא מפיהם, ודם זב מגבותיהם. והם רצים במהירות לא הגיונית. קשורים בזוגות אולי מאה סוסים אולי יותר. וכולם היו קשורים לכרכרה גדולה. במושב העגלון ישב יצור, שניראה כמו חצי עז וחצי בן אדם. היו לו עניים אדומות רושפות אש. והוא החזיק במושכות ובמגלב ארוך מאוד. בקצה רצועות המגלב, הוא ראה מסמרים קטנים. הסוסים דרסו את מעט הנמלים שעוד עמדו על השביל, מפילים אותם ורומסים אותם ברגליהם. צעקות הכאב של הנמלים היו מחרידות, הקול שלהם היה דק וגבוה ואפשר היה לשמוע אותו אפילו מעל לקול הכרכרה הנורא. כאשר הכרכרה עברה על פניו, הוא ראה בחלון דמות לבושה שחור. ולרגע אחד הפנים הסתובבו אליו, וענייהם נפגשו. הוא ראה פנים לבנות מאוד כ פני מת כמעט, ועניים שחורות כפחם. הוא ראה בעניים האלה, רוע תהומי בלבד. הוא חש בהלה עצומה בחזהו, ורגליו בקושי החזיקו אותו. ואז, הרגע עבר, והכרכרה המשיכה בדרכה. הרעש הלך ושכך, וכך גם הרעד הנורא. אור השמש חזר להאיר כמקודם, אך הפעם הוא האיר על שדה קרב. נמלים פצועות שכבו על השביל, רועדות ובוכות. נושמות את נשימותיהם האחרונות. הנמלים האחרות, פינו אותם מהשביל אל השדה בו הוא עמד. ואז מפקד הנמלים הרים את ראשו. יוני ראה דמעה קטנה בעינו. פתאום הוא שם לב שמפקד הנמלים מסתכל איליו, ומתחיל לצעוד לכיוונו. יוני נסוג צעד אחד אחורה, ומפקד הנמלים הרים את ידו. לסמן לו שאיין בכוונתו לפגוע בו. הוא פנה אליו בדברים, ואמר יוני אתה חייב לעזור לנו. יותר מאשר יוני התפלא שהנמלה יודעת לדבר, הוא לא הבין כיצד הוא יודע את שמו. המפקד התקרב אליו שמי הוא כרכום, ואני מפקדה של קבוצת הנמלים הזאת.הוא הושיט את ידו, יוני בהה בה בהלם ואז התעשת ולחץ את ידו. יוני לא היה מסוגל לדבר, פיו היה יבש ולשונו כמו איבדה את חיותה. בתוך ראשו צעקו להם אלף שאלות שדרשו מענה. מפקד הנמלים הוריד מעל כתפו נאד עור, שהשמיע קול רשרוש נעים. שהעיד על כך שיש בו נוזל. הוא הציע אותו ליוני, יוני לקח את הנאד מידו. על הפתח היתה קשורה פיסת בד גס, בקשר מסובך. ולמרבה הפתעתו, הוא הצליח לפתוח את הקשר בלי בעיה. כאילו הכיר אותו תמיד. הוא לגם מהנוזל לגימה קטנה, היה לו טעם מתקתק. והוא מיד הרגיש אייך הוא זורם בגופו, מניס את הפחד ומשכיח את האימה. הוא שתה עוד קצת. וקשר מחדש את פיסת הבד, באותה קלות בה שיחרר אותה מקודם. ואז הוא פנה לכרכום מי אתם ואיפה אני נמצא, מי היה בכרכרה, ואייך ידעת את שמי. כרכום הסתכל עליו. ואמר עכשיו זה הזמן שלך לחזור חזרה, זה עוד לא הזמן המתאים לשאלות. לאן לחזור, אבל ליפני שהוא הספיק לסיים את המשפט, הוא מצא את עצמו יושב במיטתו. חושך בבית, הוא יכל לשמוע את נשימות הוריו הישנים בחדר הסמוך. האם זה היה מציאות או חלום טעם המשקה עדיין עמד בפיו והכול שם ניראה כול כך מציאותי. הוא נירדם שנית כאשר במוחו מתרוצצת המחשבה. .
