well...
עם טעם ועל ריח... לראבר סול אין (בזה אני מסכימה) את האיכויות המצוינות של הסמל פפר: פסיכדלי או לא פסיכדלי, הוא פשוט פחות חזק. ואין לו את הסדר והארגון המיוחד של אבי רואד, שזה כמובן אחד הדברים שמייחדים את האלבום (אני מדברת כמובן על צד ב' של האלבום, השירים הקצרים שמתחברים). אבל הוא *כן* אלבום מעולה. יש בו כמה שירים מאוד מיוחדים כמו NORWEGEN WOOD, שהוא אגב השיר הראשון (שאינו הודי...) עם שימוש בסיטאר. יש בו את NOWHERE MAN שאם אינני טועה הוא השיר הראשון של הביטלס שאינו עוסק באהבה בצורה זו או אחרת. יש בו כמה שירים ידועים פחות אך מעולים לא פחות כמו WAIT, RUN FOR YOUR LIFE. יש בו את IN MY LIFE המקסים (והמאוס טיפטיפה). שני שירים מוצלחים מאוד לדעתי של האריסון: IF I NEEDED SOMEONE ו-THINK FOR YOURSELF. הוא מכיל את MICHELLE, שהוא לטעמי אחד משירי האהבה היותר טובים של הארבעה. כיסיתי הרבה מהשירים אז אני אסיים בזאת, למרות שניתן להרחיב עוד הרבה. תשמע אותו עוד כמה פעמים, תחשוב על זה... ואז נדבר.