אני יושבת וצופה במשדר המיוחד

dafgol

New member
אני יושבת וצופה במשדר המיוחד

לזכרו של יצחק רבין ולא מפסיקה לבכות. זוכרת בדיוק איפה ועם מי הייתי בערב הנורא ההוא ובכל השבוע שלאחר מכן, זוכרת הכל ולא רוצה לשכוח , בטח לא לסלוח למנוול שרצח את רבין ורצח קצת את כולנו. והנה היום בר כבר כמעט בן 4, נולד שבע שנים אחרי הרצח הנתעב והמתועב הזה. וכהרגלי בקודש שאלתי אותו איך היה לו היום בגן , עם מי שיחק וכו'....והוא כהרגלו בקודש עונה לי. היססתי לשאול אם דיברו היום על יצחק רבין ז"ל , והחלטתי לא לשאול ( לא יודעת למה החלטתי ככה ) היום אחה"צ הוא הסתכל על נר הזיכרון , כל שנה אני מדליקה נר זיכרון לזכרו של יצחק רבין , הוא הסתכל על הנר די הרבה זמן ואח"כ פנה אלי ושאל אותי " אמא את עצובה כי יצחק רבים מת ? " ( ככה הוא אמר , זו לא שגיאת כתיב שלי) . עניתי לו שכן שאני עצובה , כי יצחק רבין היה איש מאוד חשוב ואיש טוב , ומאוד אהבתי אותו, והיה לי הכבוד להכיר אותו במסגרת שרותי הצבאי .... ולא זוכרת מה עוד אמרתי לו.... ואז הוא המשיך ואמר לי " כן, הוא היה ראש ממשלה והוא צחק הרבה....ואז בא איש רע והרג אותו עם אקדח , והוא מת " אני לא יכולה לתאר לכם את ההתרגשות שחשתי ופשוט חיבקתי אותו והתחלתי לבכות והוא פשוט ליטף אותי חיבק ונישק בחזרה. הוא רק בן 4 אבל הוא כל כך חכם וכל כך רגיש ,וכמובן שאני אובייקטיבית...... וכנראה שהוא מתחיל להיות גדול ולהבין יותר ממה שאני חושבת שהוא מבין ויודע..... אסור לנו לשכוח ואנחנו חייבים ללמד את הנוער ואת הדור החדש את מורשת רבין, לספר מה קרה - אסור לשכוח !!!!!!!! אני מנסה לדמיין מה היה קורה לנו אם רבין היה עדיין בחיים , איך המדינה היתה נראית , אני בטוחה שהרבה יותר טוב , ואני בטוחה שלבר ובני דורו העתיד היה יכול להיות ורוד יותר. הלב כואב והדמעות זולגות , ועברו כבר 11 שנים.... יהיה זכרו ברוך
 
דפנה כמוני כמוך

גם אני בכיתי, במיוחד כשאני זוכרת שאני ונועה (הנכדה של רבין) בדיוק באותו גיל ו - 3 ימים לפני הרצח עוד הייתי מאושרת כי קיבלתי רשיון נהיגה. חודשיים אחרי הרצח התגייסתי וזה לא היה פשוט בכלל, אני זוכרת שממש לא הצלחתי לישון באותו לילה וזה היה מזעזע וכל שנה, כל פעם, מתי שאני חושבת על זה, זה כואב ואני בוכה. גם אני חושבת שאסור לשכוח ואסור לסלוח ואני גם לא מבינה את הטמטום הזה ויסלחו לי כאן כולם של לתת לרוצח המתועב והשפל הזה להתייחד, זה זכות שלא מותרת לו בכלל (לדעתי בכל אופן). יהי זכרו של רבין ז"ל ברוך.
 

S r 35

New member
גם אני מאוד מזדהה

לעולם לא אשכח את אותו לילה ארור! אחותי ואני מאוד רצינו לנסוע לת"א להשתתף בעצרת. ברגע האחרון שכנעו אותנו שלא כדאי, שיהיה בלאגן ופקקים ובקיצור שנעזוב את זה ... אז עזבנו. באותו ערב הייתי מחוץ לבית עם האקס שלי ועוד אנשים שלא קשורים לחיי היום. בילינו. אחד מאיתנו קפץ לקיוסק אחד לקנות משהו והוא חזר משם המום כולו לספר לנו שירו ברבין. אחת מאיתנו אמרה שלפחות זה יהיה מחבל ערבי ולא מישהו מאיתנו כי זה הרבה יותר גרוע. נסענו הביתה בשתיקה מכבידה. כל הדרך הביתה אף אחד מאיתנו לא הוציא מילה מפיו. נכנסתי הביתה - אז עוד גרתי במגדל-העמק אצל ההורים - כרוח סערה. הורי לא ידעו כלום. הדלקתי טלוויזיה בדיוק בשניה שאיתן הבר הודיע את ההודעה העצובה והמצמררת שחרותה, אני מאמינה, בלב כולנו. למחרת הלכתי לעבודה וכמובן שלא תפקדתי שם - אף אחד לא תפקד. כל העולם נראה מקום הרבה יותר עצוב. יצחק רבין היה, בעיני, אחד האנשים היותר מוכשרים מיוחדים וחכמים שהיו כאן. הזיכרון הראשון שלי ממנו הוא דווקא כילדה קטנה, בת חמש, עומדת במרכז של מגדל-העמק עם בגדים יפים יחד עם כל ילדי גן-חובה בעיר ומנפנפת בדגל כי ראש הממשלה הגיע לביקור בעיר. הוא יצא לרגע מהמכונית ונופף לנו לשלום בחזרה. הוא נראה בעיני - עיניים של ילדה בת חמש - כל כך גבוה וחזק ומרשים. עם השנים למדתי להעריך אותו ואת עשייתו. ואז באותו לילה התנפץ הכל. והיום, אחת עשרה שנים אחרי, כולם מתעסקים בשרץ המנוול. במקום לתת לו להירקב בכלא כל העולם מתעסק בטכסי ההתייחדות שלו. הוא תופס זמן תקשורת בכל אמצעי התקשורת האפשריים ובפירוש לא מגיע לו. זה מגעיל! זה מחליא! וזה מאוד מאוד מעציב! השנה יום הזיכרון לרבין נמהל בשמחה הפרטית שלנו (יום נישואי) ובאמת לא חשבתי לשאול את ניר אם דיברו איתם על זה בגן (אני אשאל אותו, עכשיו אני סקרנית). ודפנה - ברי חכם ומדהים. הוא וכל הילדים האחרים שלנו הם העתיד שלנו ועבורם אנחנו צריכים לעשות הכל שדבר כזה לא יקרה שוב.
 

frige

New member
../images/Emo16.gif11 שנה לרצח רבין

גם אני זוכרת את אותו היום בבירור. ישבתי לי מול הטלוויזיה, בעלי לשעבר היה במשמרת לילה בעבודה, כשבערוץ 2 היה סרט אסקימו לימון ובערוץ 1 קורקודיל דנדי. לפתע השידורים הופסקו ואז התחילו ההודעות העצובות, אחת אחרי השניה, הדופק היה מהיר וכל חדשה היתה נוראית יותר מהקודמת. זה היה כמו סיוט אחד גדול. כמה בכיתי. דיברתי עם אמא שלי בטלפון והדמעות זלגו מעצמן. גם הראל יודע מי זה ומה קרה לו. שנה שעברה עוד דיברו איתם ואני הייתי בהלם שילד בן 3 מספר לי איך ירו ביצחק רבין פיו פיו בחזה. איך שהוא ראה תמונה שלו בטלוויזיה ישר הצביע ואמר (כמו בר שלך) הנה יצחק רבים. איך כואב הלב הזכויות שנותנים לרוצח המתועב הזה. המדינה שלנו לא מפסיקה להפתיע באטימותה. הוא ממש ממש לא כמו כל רוצח אחר ותרשו לי לצתת את יורם ארבל: "אתה מראיין אותי ביום שבו רוצח ראש הממשלה מתייחד עם אישתו - כוס אמו" ובאמת סליחה על הביטוי אבל: "כוס אמו". רוצח אכזרי שחוץ מרצח ראש ממשלה סיכן כל כך הרבה ילדים קטנים שהיו בגן של אמא שלו בבית שלהם שכל המזווה שלהם היה מלא בחומרי נפץ שבקלות יכלו לפוצץ את כל הבית עם הילדים שבתוכו. מטורף. שום עונש שבעולם לא היה מתאים לחיה שכזו. לדעתי היו צריכים לירות בו ישר בלי שום היסוס וכך היתה נגמרת פרשת יגאל אמיר וצאצאיו. לצערינו ממשלת ישראל וחוקי המשפט שבא איפשרו לו להביא ילד לעולם, ילד שרק יסבול. לדעתי אין לאפשר לאדם (?) כזה את העונג בלהיות הורה. אני מאלה שמאמינה שכל אחד מגיע לו להיות הורה כי זו התרוממות נפש ולשם כך הגענו לעולם. אבל יש אנשים שממש ממש לא מגיע להם התרוממות נפש שכזו. לא הייתי רוצה להיות במקומם ובסיטואציות כאלה, אבל מתי אנחנו זכינו להתייחדות של 10 שעות עם בני זוגנו בזמן האחרון??? 4 ימים אחרי רצח רבין נפטר סבי הטוב, אבא של אמא שלי, רצח יצחק רבין והמוות של סבא שלי תמיד מתחברים לי ביחד. עצוב, יום עצוב.
 
למעלה