אני יכול להבין את מי שאינו משרת
במילואים, למרות שאיני חושב שיש להשתמט. אני יכול להבין משום שכאשר המערכת אטומה, החל מראש הממשלה, דרך שר הביטחון, מעסיקים ועד אחרון האזרחים, למצוקותיהם של חיילי המילואים. כאשר יש כל-כך מעט משרתים ועוד משלמים על כך מחיר כבד (ואני אפילו לא מדבר על החיים), כלכלי, אישי, משפחתי, אקדמי ותעסוקתי, אז כן, אני יכול להבין את מי שבוחר להצטרף לרוב המוחלט שלא נפגע בכל מערכות חייו ואינו משרת במילואים.
במילואים, למרות שאיני חושב שיש להשתמט. אני יכול להבין משום שכאשר המערכת אטומה, החל מראש הממשלה, דרך שר הביטחון, מעסיקים ועד אחרון האזרחים, למצוקותיהם של חיילי המילואים. כאשר יש כל-כך מעט משרתים ועוד משלמים על כך מחיר כבד (ואני אפילו לא מדבר על החיים), כלכלי, אישי, משפחתי, אקדמי ותעסוקתי, אז כן, אני יכול להבין את מי שבוחר להצטרף לרוב המוחלט שלא נפגע בכל מערכות חייו ואינו משרת במילואים.
) לא ירדתי לסוף דעתך...הדעות שלי מוצקות תודה לאל. הבעיה היא לגבי היישום שלהם בשטח. מצד אחד קשה לי לקבל השתמטות, אני חושב שיש לנו מדינה אחת, שאנחנו המכשול האחרון בפני הערבים מסביבנו. מצד שני, כואב לי שרק אני וקומץ חברים הם המכשול האחרון, כואב לי שאנחנו לא מתוגמלים, שקוראים לנו פרייארים, שאנחנו נפגעים מהמדינה כלכלית, שהמשפחות שלנו נשארות מאחור כשהמשפחות של החברים שלי לא מרגישות בעול הזה... אז כן, אני נקרע! בחרתי להשפיע, לנסות ולהילחם, מצפה מכולם להמשיך לעשות זאת ולא להרים ידיים עד לאותו קו אדום... לא רוצה לחשוב מה יקרה אם המלחמה שלנו במערכת לא תיצלח...ממש לא!