אני כאן
כל הצינורות, הצפצוף התמידי,החד גוני , החלוקים הירוקים ועמודי האינפויוזה, כל אלו קפצו עליי כשפתחתי את דלת המחלקה שלך. לקח לי זמן לאתר אותך, למען האמת, עברתי את כל החולים בחדר לפני שהגעתי אלייך. ראיתי את עיניו המפוחמות של נער תימני כחוש והבטתי בזקן מקומט שנאבק על כל נשימה ונשימה ,הסרתי מבט במהירות מאדם בלי גפיים ונתקלתי בפנים מוכרות. בפניך . וכמו טובעת פילסתי דרך להגיע אלייך אלא שאתה לא הגשת לי שום הצלה. שיקרי היית. באתי להניח את כובד משאי אך שקעת למצולות בהשאירך אותי מפרפרת חסרת כוח. אתה כל-כך מולי אך עינך אינם ממוקדות `` הנה אני ,אני כאן- אהוב שלי ,יקר...``- אך מבטך אינו מגיב למלותיי הגוועות . ``למה לא הגעתי?``- כי האיש הזקן שלידך רועד וצורח עכשיו ``דיי כבר , דיי כבר`` בקול חזק ונוראי . כי הנער בעיניו המפוחמות ממלא בשחור את לבי. נכון, זה לא מספיק. אני נרתעת עכשיו מפניך, אל, אל תאשים אותי לרגישותי. נכון, אני מכה על חטא, למענך הייתי צריכה לבוא קודם . אבל בשביל מה? כדי לראותך מוטל כאן שפתייך אינם נעות ועינייך לא מביטות. הבט בי. ראה אני כאן לפניך, בושה ונכלמה. תמיד כעסת על שאיני מודה בשגיאותיי , על הגאווה הטיפשית שבי , אבל בנינו אהבת אותי על כך. על עקשנותי הילדותית. אף אחד לא יסתדר אתך- אמרת לי. נו הנה . אני משתנה . אני שונה. טעיתי . הייתי צריכה לבוא. הנה –אפילו דמעות אני מזילה למענך. דמעה אחת אניח על לחייך שארגיש שגם אתה עצוב עליי ,על עצמך. אני כאן אני מחכה . יושבת לידך לא מביטה לצדדים. מתעלמת מהצפצופים המנקרים בראשי החודרים לכל מחשבה, מתעלמת מצעקות הזקן שלידך, דיי, דיי, דיי, צעקות מסמררות כאלו , שבאות מעומק הייסורים והכאב אתה שומע אותו? אתה שומע אותי? זה לא מצמרר אותך? כי אני כולי אחוזת רעדה ,נו, ואפה החיבוק והנוחם שלך. מפחיד לי כאן. אפילו אתך. אולי בגללך. כי מכל הזרים כאן עיניך הכי מרוחקות. הגש לי את ידך אם אתה מבין, עזוב, הזז אצבע, אני מביטה, בבקשה הנה הזז אצבע אם אתה אוהב אותי. בבקשה הזז אותה. בבקשה. מכונית ארורה. הרי אתה נהג טוב ומוכשר , אפילו המורה לנהיגה שלנו אמר כך. כשהייתי בטסט השלישי שלי הוא הגיש אותך לראשון ואמר לך שתעבור – ועברת. כי באמת אתה טוב. אתה יודע את זה. אמרת לכולם. השווצת ולקחת אותי לכל מקום ברכב של ההורים. נו, זה כבר אומר לך משהו? אתה צמא? איך אני אדע, רגע, חכה כאן, אני אלך לקנות לך שתייה , אוכל. מה זה? הם חושבים שמים זה מספיק ? הגבר שלי יקבל את השתייה שהוא אוהב! כמו שבמסיבה הזו כשלא מצאנו מיץ אפרסק – הלכת שתי רחובות וקנית לי. אז הנה , יש כאן מכונה אני הולכת. אתה לא צריך להודות לי, רק תזיז את האצבע או משהו. זה קולה נכון- קולה אתה הכי אוהב. תראה איזו שקיעה מהממת. אדום, אדום לגמרי , אני תרה אחרי מבטך. אתה נראה כצופה אל השקיעה . עינך משקפות את גווני הארגמן שבשמיים שערך החום הופך אדמוני. הוריך היו כאן לפני שעה וחצי. הם הורידו את השמיכה והביטו בגופך. אני הייתי כאן, באמת, רק מאחורה. כשאני אתך אתה כולך מכוסה לגמרי . מספיק לי לקרוא את הכתוב על לוח מיטתך כדי לכסות אותך עד צווארך וליהנות מפרצופך המושלם. רק כמה שריטות ומכות יבשות. אני מחליקה אצבעותיי על רקתך –אתה מרגיש? זה מזכיר לך את תחילת השבוע? חם המצח שלך, לוהט, ופיך מתחיל לנוע. כן, אני שומעת, אני כאן. הנה לחש באוזניי, אתקרב למענך. אני לא מבינה. אני לא מבינה אותך. אפילו תצעק –אני אצעק אתך ,תכאב שאוכל להכיל את כאבך אבל אל תדבר בהברות לא ברורות, אל תמציא שפה משלך. אתה זר לי, זר ורחוק. בוא תתקרב. אם היית רואה אותי ממזמן היית כועס. שאישן ככה לידך,- על כיסא ואתה על המיטה. היית מפנה לי מקום. לא בעצם, היית קם והיינו מתחלפים . אתה היית שומר עליי ואני הייתי ישנה. אתה- אתה אפילו לא ישן. רק בוהה וחושב. מתאים לך לייסר את עצמך. `` איך לא ראיתי אותה מהצד``, `` למה נסעתי ככה`` `` ולמה ככה``. אבל אתה יודע שזה לא אשמתך, אני ראיתי ,חיכיתי לך. הרי באת לאסוף אותי. והתקשטתי לכבודך , אתה יודע, דן? אני מתקשטת בשבילך כל פעם אפילו שאתה חבר שלי כבר שנה וחצי. כל פעם מנסה להפתיע אותך, כדי שהגומה בלחי הימנית שלך תהיה עוד יותר עמוקה. אז לבשתי את השמלה הירוקה עם התחרה . הספקת לראות אותי? אספתי את השער למעלה ושחררתי כמה שוונצים שיראה טבעי . תראה מה אתה גורם לי לעשות- אני מגלה לך את הסודות שלי – דברים של בנות. גלה לי , מה אתה חושב? אפה אתה? נרדמתי והאחות העירה אותי . דווקא נחמדה. היא העירה אותי ושלחה אותי החוצה. עכשיו שאני כאן , איני יכולה לעזוב. כי אני יודעת שכעסת שלא הגעתי וגם כי אני רוצה שכשתזיז את האצבע אני אהיה כאן, לידך. כשעצ
כל הצינורות, הצפצוף התמידי,החד גוני , החלוקים הירוקים ועמודי האינפויוזה, כל אלו קפצו עליי כשפתחתי את דלת המחלקה שלך. לקח לי זמן לאתר אותך, למען האמת, עברתי את כל החולים בחדר לפני שהגעתי אלייך. ראיתי את עיניו המפוחמות של נער תימני כחוש והבטתי בזקן מקומט שנאבק על כל נשימה ונשימה ,הסרתי מבט במהירות מאדם בלי גפיים ונתקלתי בפנים מוכרות. בפניך . וכמו טובעת פילסתי דרך להגיע אלייך אלא שאתה לא הגשת לי שום הצלה. שיקרי היית. באתי להניח את כובד משאי אך שקעת למצולות בהשאירך אותי מפרפרת חסרת כוח. אתה כל-כך מולי אך עינך אינם ממוקדות `` הנה אני ,אני כאן- אהוב שלי ,יקר...``- אך מבטך אינו מגיב למלותיי הגוועות . ``למה לא הגעתי?``- כי האיש הזקן שלידך רועד וצורח עכשיו ``דיי כבר , דיי כבר`` בקול חזק ונוראי . כי הנער בעיניו המפוחמות ממלא בשחור את לבי. נכון, זה לא מספיק. אני נרתעת עכשיו מפניך, אל, אל תאשים אותי לרגישותי. נכון, אני מכה על חטא, למענך הייתי צריכה לבוא קודם . אבל בשביל מה? כדי לראותך מוטל כאן שפתייך אינם נעות ועינייך לא מביטות. הבט בי. ראה אני כאן לפניך, בושה ונכלמה. תמיד כעסת על שאיני מודה בשגיאותיי , על הגאווה הטיפשית שבי , אבל בנינו אהבת אותי על כך. על עקשנותי הילדותית. אף אחד לא יסתדר אתך- אמרת לי. נו הנה . אני משתנה . אני שונה. טעיתי . הייתי צריכה לבוא. הנה –אפילו דמעות אני מזילה למענך. דמעה אחת אניח על לחייך שארגיש שגם אתה עצוב עליי ,על עצמך. אני כאן אני מחכה . יושבת לידך לא מביטה לצדדים. מתעלמת מהצפצופים המנקרים בראשי החודרים לכל מחשבה, מתעלמת מצעקות הזקן שלידך, דיי, דיי, דיי, צעקות מסמררות כאלו , שבאות מעומק הייסורים והכאב אתה שומע אותו? אתה שומע אותי? זה לא מצמרר אותך? כי אני כולי אחוזת רעדה ,נו, ואפה החיבוק והנוחם שלך. מפחיד לי כאן. אפילו אתך. אולי בגללך. כי מכל הזרים כאן עיניך הכי מרוחקות. הגש לי את ידך אם אתה מבין, עזוב, הזז אצבע, אני מביטה, בבקשה הנה הזז אצבע אם אתה אוהב אותי. בבקשה הזז אותה. בבקשה. מכונית ארורה. הרי אתה נהג טוב ומוכשר , אפילו המורה לנהיגה שלנו אמר כך. כשהייתי בטסט השלישי שלי הוא הגיש אותך לראשון ואמר לך שתעבור – ועברת. כי באמת אתה טוב. אתה יודע את זה. אמרת לכולם. השווצת ולקחת אותי לכל מקום ברכב של ההורים. נו, זה כבר אומר לך משהו? אתה צמא? איך אני אדע, רגע, חכה כאן, אני אלך לקנות לך שתייה , אוכל. מה זה? הם חושבים שמים זה מספיק ? הגבר שלי יקבל את השתייה שהוא אוהב! כמו שבמסיבה הזו כשלא מצאנו מיץ אפרסק – הלכת שתי רחובות וקנית לי. אז הנה , יש כאן מכונה אני הולכת. אתה לא צריך להודות לי, רק תזיז את האצבע או משהו. זה קולה נכון- קולה אתה הכי אוהב. תראה איזו שקיעה מהממת. אדום, אדום לגמרי , אני תרה אחרי מבטך. אתה נראה כצופה אל השקיעה . עינך משקפות את גווני הארגמן שבשמיים שערך החום הופך אדמוני. הוריך היו כאן לפני שעה וחצי. הם הורידו את השמיכה והביטו בגופך. אני הייתי כאן, באמת, רק מאחורה. כשאני אתך אתה כולך מכוסה לגמרי . מספיק לי לקרוא את הכתוב על לוח מיטתך כדי לכסות אותך עד צווארך וליהנות מפרצופך המושלם. רק כמה שריטות ומכות יבשות. אני מחליקה אצבעותיי על רקתך –אתה מרגיש? זה מזכיר לך את תחילת השבוע? חם המצח שלך, לוהט, ופיך מתחיל לנוע. כן, אני שומעת, אני כאן. הנה לחש באוזניי, אתקרב למענך. אני לא מבינה. אני לא מבינה אותך. אפילו תצעק –אני אצעק אתך ,תכאב שאוכל להכיל את כאבך אבל אל תדבר בהברות לא ברורות, אל תמציא שפה משלך. אתה זר לי, זר ורחוק. בוא תתקרב. אם היית רואה אותי ממזמן היית כועס. שאישן ככה לידך,- על כיסא ואתה על המיטה. היית מפנה לי מקום. לא בעצם, היית קם והיינו מתחלפים . אתה היית שומר עליי ואני הייתי ישנה. אתה- אתה אפילו לא ישן. רק בוהה וחושב. מתאים לך לייסר את עצמך. `` איך לא ראיתי אותה מהצד``, `` למה נסעתי ככה`` `` ולמה ככה``. אבל אתה יודע שזה לא אשמתך, אני ראיתי ,חיכיתי לך. הרי באת לאסוף אותי. והתקשטתי לכבודך , אתה יודע, דן? אני מתקשטת בשבילך כל פעם אפילו שאתה חבר שלי כבר שנה וחצי. כל פעם מנסה להפתיע אותך, כדי שהגומה בלחי הימנית שלך תהיה עוד יותר עמוקה. אז לבשתי את השמלה הירוקה עם התחרה . הספקת לראות אותי? אספתי את השער למעלה ושחררתי כמה שוונצים שיראה טבעי . תראה מה אתה גורם לי לעשות- אני מגלה לך את הסודות שלי – דברים של בנות. גלה לי , מה אתה חושב? אפה אתה? נרדמתי והאחות העירה אותי . דווקא נחמדה. היא העירה אותי ושלחה אותי החוצה. עכשיו שאני כאן , איני יכולה לעזוב. כי אני יודעת שכעסת שלא הגעתי וגם כי אני רוצה שכשתזיז את האצבע אני אהיה כאן, לידך. כשעצ