אני כאן.
את משלחות חיפוש הנעדרים תשאירו לבני סלע
אני בינתיים כאן, גם אם קצת פחות ... האמת שדי איכסה לי. אתמול היינו באירוע בצהרים באחד האולמות בעיר - חגיגת ברית מאוחרת לאלירן הקטן, שנולד לחברה שלי (זוכרים אותה, מההודעות הקודמות?). ניר החכם שלי אכל רק לחמניות ולא נגע בשום דבר אחר. הזוגי, רונקי-תינוקי ואני (שהגענו מורעבים) זללנו מכל טוב (?) והתוצאה = שלושת הזללנים בילו את השבת בקלקול קיבה, ריצות לשירותים והקאות תכופות וניר שמח וטוב לב, צוחק על כולנו בריא ומאושר. בקיצור הסופ"ש היה זוועה
הכי ריחמתי על רון. הוא היה ממש מסכן. עכשיו הוא נרדם סוף סוף. חוץ מזה, די איכסה לי בעבודה. זה נהיה גרוע מיום ליום. אני מרגישה שאני חוטפת שם "סטירות לחי" שלא מגיעות לי. זה שוחק אותי, מוריד לי את המוטיבציה וגורם לי להיות ראש קטן קטן ואני שונאת את עצמי על זה כי זה לא מתאים לי. אני לא כזאת! כל האווירה שם הורידה לי את מצב הרוח בכללי. אני בולעת שם צפרדעים וחורקת שיניים רק בגלל שאני צריכה את הכסף. יש לנו עכשיו ים הוצאות בגלל איזשהו טיפול שאנחנו מתחילים עם ניר ואני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר על המשכורת גם אם היא באמת לא גבוהה. בעלי, מצידו, לוחץ שנעבור למרכז הארץ ולמרות שאני מסכימה איתו ששם יהיו לשנינו אפשרויות תעסוקה רבות יותר. ולמרות שהוא צודק כשהוא אומר שהמחיה בחיפה פשוט שוחטת (יקר פחד!!!) קשה לי לעזוב את ההורים (שלי ושלו) הם לא נעשים צעירים ובריאים יותר ואני גם פוחדת מהמחשבה מה זה יעשה לניר. עד שהגענו ליציבות רגשית איתו - אחרי המשבר של לידת האח והמלחמה אח"כ, מעבר דירה לא נראה לי הצעד הנבון ביותר בעולם כשזה נוגע אליו. דווקא בגלל אופי מקום העבודה שלי, אני יודעת שכל הדברים האלה הם שטויות ושאני צריכה להודות לאל שאנחנו כולנו בריאים
כי יש, באמת, צרות הרבה יותר גדולות אבל תבינו שמצב הרוח שלי די ירוד בזמן האחרון ולא תמיד יש לי חשק להיכנס לפורומים ולמחשב. אז זהו! פרקתי. תודה שהקשבתם. איש חכם אמר לי לפני כמה ימים שאסור להגיד שהכל בסדר, תמיד צריך להיות משהו אחד לא כל כך בסדר כדי שיהיה לנו אתגר לקום בשבילו בבוקר ... נראה שיש לי די הרבה אתגרים כאלה עכשיו ... שבוע נפלא לכולכם
את משלחות חיפוש הנעדרים תשאירו לבני סלע
