אני כבר כמה ימים בדיכאון

[ליעד ברונר]

אני כבר כמה ימים בדיכאון

יש לי סיבה טובה להיות בדיכאון
אמא שלי נפטרה מסרטן לפני שלושה חודשים
הזוגיות שלי (3 שנים).. גם היא נגמרה לפני חודשיים..
אני כולה בן 27
כל כך הרבה חרא עברתי בחיים...

ניסיתי להרים את עצמי בכוח
המוח מדחיק לבד.. אני זרמתי עם זה
חזרתי ללמוד.. חזרתי להתאמן..
ופתאום משום מקום.. הכל נהיה שחור
אני נע בין מצב של בכי פנימי לחיצוני..
למרות שאני ממשיך לעשות הכל כרגיל כי אני יודע שאני לא יכול לעצור
ודווקא אני.. הבן אדם הכי חייכן, שמח, אופטימי.. למרות כל מה שעברתי בחיים..
מאז שזה קרה אמרתי לעצמי שאני אתפתח מזה.. ואני אלמד..
שמחתי שקיבלתי הזדמנות להסתכל על החיים מזווית שלא כולם זוכים לראות
שמחתי שאמא שלי לא סובלת יותר (אחרי 3.5 שנים של לחימה במחלה הארורה)
פתאום.. הכל שחור.. העולם מסתובב מסביבי.. שום דבר לא נראה לי הגיוני כרגע... משהו השתחרר...
חברים מנסים לעודד אותי.. אני לא חושב על שום דבר שיכול
אני אפילו לא זוכר מה הייתה המטרה של לכתוב את כל זה...

 

[עתיד ורוד2]

כתבת כדי להוציא את זה מהלב

כדי לשתף, מקווה שזה עזר לך.

מצטערת מאד לשמוע על המשברים שעברת לאחרונה, אין ספק שדברים כאלה ישברו את רוחך, אם זה לא היה קורה היתה סיבה לחשוש.

קח את הזמן שלך להתאבל אני מקווה שעם הזמן סערת הרגשות תירגע ותוכל לחזור לעצמך ולמצוא גם את הדברים הטובים בחייך. בפרט שאתה אומר שיש לך חברים שדואגים לך וזה נפלא, נצל אותם לקבל חיזוקים כשאתה צריך.

שולחת

מרחוק.

 

[אלומת האור]

שולחת לך חיבוק מרחוק

אצלי שני ההורים נפטרו מסרטן לפני הרבה מאוד שנים. אמי נפטרה בידיים שלי. תהיה חזק...

 

[קליופיה]

ליעד יקר -

רוצה לענות לך אבל חייבת לצאת לעבודה.
מבטיחה לכתוב בערב.
בינתיים שולחת

 

[מחבקת עצים סדרתית]

ליעד

קודם כל, אני משתתפת בצערך וכמו שאמרת, אמך אינה סובלת יותר. אני בטוחה שהיא במקום טוב יותר עכשיו.

המצב שלך הגיוני, קשה לאבד מישהו קרוב, ועוד הורה. תן לעצמך את הזמן להתאבל על האובדן, להתפרק. נשמע שחברים שלך מוכנים ורוצים להיות שם בשבילך, למה שלא תישען אליהם? תדבר איתם, תשתף אותם בהרגשה שלך.
אתה יכול להתפתח מזה וללמוד, אבל עברו רק שלושה חודשים וזה עדיין טרי וזה כואב. אתה לא חייב למהר ולהמשיך כאילו הכל בסדר. אתה יכול לעצור, לנוח, להפנים. אני לא חושבת שמישהו מצפה ממך להתנהג כאילו הכל בסדר. לתהליך האבל אין זמן מוגדר ולכל אחד זה לוקח זמן שונה.
אל תאיץ בעצמך. זה בסדר להיות מדוכא

 

[Lady Stark]

ליעד

מצטערת על האובדן הקשה, גם של אמך וגם של הזוגיות. אני נזכרת בחודשים שהיו מיד אחרי מות אמי, והם היו בלתי נסבלים. מלאים בשאלות קיומיות וחוסר היגיון ותחושת כאוס, וגם כל כך עצובים וכבדים.
אבל חשוב שתדע שהתחושות הקשות נרגעות בדרך, את זה אני יכולה להבטיח. לאט לאט תצליח שוב ליהנות מדברים ויותר ויותר תתבהר לך התמונה. התאבלות זה תהליך שחייבים לעבור. ואתה תלמד מזה, גם את זה אני מבטיחה. אבל את מה שתלמד תוכל לראות רק בדיעבד, לא כרגע.

הכי חשוב בתקופות כאלה זה לא להישאר לבד. תדבר על מה שאתה מרגיש, תמצא פורקן. אנחנו פה אם זה יוכל לעזור לך.

תרגיש טוב

 

[קליופיה]

בלת"ק - הי ליעד !

ראשית קבל תנחומי על מותה של אימך. היתמות היא קשה וכואבת ולעולם אינה נעלמת.
הזוגיות שנגמרה - גל עליה ייתכן ואתה חש צורך להתאבל. אז קח לך את הזמן הנחוץ לעכל, להפנים, לכעוס. ואז, אולי, להמשיך קדימה.
כתבת בעצמך: "אני כולה בן 27".
ליעד יקר - אני עד גיל 35 אכלתי הרבה ממה שאתה אכלת

ואז הגלגל עשה חצי סיבוב ואני במקום הרבה הרבה יותר טוב. עדיין מתמודדת מדי יום עם קשיים, אל בדיוק כפי שכתבת: התפתחתי תודות למה שעברתי.
למדתי איך לנווט בין הקשיים. מתי להתכופף ולתת לגל הצונאמי הרגשי לעבור אותי, ולמדתי לחכות עד יעבור זעם.
החיוך, השמחה והאופטימיות, אם הם בתוכך, הם עוד יחזרו.
הכל כל כך טרי אצלך. ובוודאי ששום דבר לא מרגיש לך שיכול לעזור.
לאט, לאט.
אל תנתק קשר עם החברים. ספר להם על הרגשות שלך. שתף אותם בתחושות שלך.
יום יבוא ותרגיש יותר טוב. והלוואי שהיום הזה יגיע בקרוב

וגם -

 

[ליעד ברונר]

תודה..

אני כנראה צריך להתרגל למצב חדש

 

[Lady Stark]

הי שוב

לאובדן, כן. מתרגלים לזה, כמה שזה כואב...
לדיכאון, יש סיכוי מאוד גבוה שמה שאתה חווה עכשיו הוא תהליך אבל. וזה יעבור וייעשה קל יותר עם הזמן.
תרגיש טוב ושבת שלום