מכירה את המצב הזה מקרוב
הייתי במצב הזה במ.א, הרגשתי כל כך אבודה, אבל המשכתי פשוט כי "כבר עברה שנה" ואחר כך "כבר עברו שנתיים" וכו וכו - עד שבסוף כבר עברו 7 שנים - והיה לי חבל לעזוב עכשיו.... ו.... בסוף המשכתי עם המנחה גם לדוקטורט. ואצלנו יש משבר עוד יותר גדול, כי כבר הגענו לשלב מסוים של משבר אמון - שאני לא תמיד מרגישה שאפשר להעביר חומרים שלי לקריאתו כי חוששת שמא ייעשה בהם שימוש ... כמו שכבר אמרה ללס - ההחלטה אם להישאר או ללכת - היא לא פשוטה. מכיון שהתחלת רק לפני חצי שנה - זה הזמן הנכון להחליט אם ללכת אוא לא. עוד לא עבר זמן רב מדיי, וגם אם תעזבי ותלכי לאוני' אחרת ולמנחה אחר/ת זה עוד לא "בזבוז" של זמן רב .. אבל - השיקול צריך להיות ברמה של הסתכלות קדימה משני כיוונים: 1. האם את חושבת שאת אוהבת את הנושא של המחקר שלך ושלא תרצי לוותר עליו (אני למשל החלטתי להישאר בתוך הכל למרות הכל כי אני מאוד מאוד אוהבת את הנושא שלי ואיני גם מוצאת שהוא חושוב באמת ברמה המחקרית). 2. האם את חושבת שהפער ביניכן יכול לגדול והאי תקשורת עלולה להוביל לשלב של פגיעה בעבודה שלך - כלומר - שהיא תוביל אותך לכיוונים שאת לא רוצה להגיע אליהם או מתעניינת בהם או שהיא תשבש לך את המחקר או שתגרום לך להאטה בקצב ההתקדמות, למשל. דבר חשוב נוסף הוא לעשות מחקר מקדים לגבי - מי עוד עוסק בתחום שאותו את אמורה לחקור באוניברסיטאות אחרות בארץ. העניין הוא שלא תמיד זהקל לקום וללכת. לא תמיד יש עוד מנחים שעוסקים בתחום הנחקר, לא לתמיד יש מי שמומחה מספיק, אם כב ריש מי שמומחה- את הרי צריכה לעבור אוני' ואת צריכה המלצות - וממי תבקשי המלצות? מן המנחה שלך, ואם היחסים לא משהו, ובמיוחד אם את עוזבת את ההנחיה של ה- עד כמה פשוט זה יהיה לבקש המלצה? מצד שני - בגלל סיבות טכניות כאלה אין סיבה לעשות מחקר שאת לא תיהני ממנו ומהאינטראקציות עם עמיתים שלך ובמיוחד - מאלה עם המנחה. אז אם את מרגישה שאת ממש לא יכולה לתקשר איתה - אולי באמת שווה לשקול מעבר בקיצור מה שאני אומרת הוא - שצריך לעשות כאן ממש שיקול מושכל מאוד, עם ראייה לעתיד - של לאן הדברים עלולים/עשויים להתפתח. אני אפילו בשלב מסוים נקטתי בגישת ה"טבלה" של "פלוסים ומינוסים" וניסיתי לכמת את המרכיבים, כך שאוכל להכריע. בינתיים למרות הכל אני נשארת בסיטואציה. אף שהיא נעישת לי קשה מיום ליום, כי ברור שזה לא יכול להיות טוב יותר, ואצלי- זה היה ברור מלכתחילה, והאמת - שזה נהיה עוד יותר גרוע מרגע לרגע... אבל - בכל פעם שאני עומדת להישבר אומתבאסת - או שאני כותבת כאן, או מדברת עם דוקטורנטית אחרת שעוברת את מסע הייסורים הזה, ואני אומרת לעצמי שוב ושוב - שידעתי מראש אני נכנסת לזה, ושהתוצאה תהי הלי שווה את המאמץ. אז.. אני מקווה שקצת עזרתי בהצלחה בכל החלטה.
