אני כבר לא יודעת לאן אני שייכת

[*שלהבת*]

אני כבר לא יודעת לאן אני שייכת../images/Emo53.gif

אני לאמא של בת החולה במחלה כרונית. בנוסף עברה התעללות מינית, וכעת גם היתה בתוך פיגוע התאבדות. והיא בטראומה, מטופלת על ידי פסיכולוגית ופסיכיאטרית, מקבלת תרופות והמצב ממש מייאש אותה. היא מאיימת בהתאבדות. אני מרגישה שאני גם צריכה תמיכה, אבל בנסיון עבר כאשר ניסיתי לקבל טיפול פסיכולוגי, לא התחברתי לפסיכולוגית והפסקתי אחרי פגישה או שתיים. הרגשתי שמיציתי את הנושא. למזלי יש לי חברות שאני יכולה לדבר איתן כמעט חופשי. אבל עדיין אני עם מועקה ומרגישה צורך לפרוק. אשמח לקבל תגובות.

 

[סהר-תמיכה]

שלום שלהבת...

ואכן..כאן אפשר לפרוק.. את כל מה שכואב וקשה.. וכאן יש מי שמקשיב.. אנחנו מאד מבינים את הצורך שלך בתמיכה. נשמע שלביתך מאד קשה וההשפעה של זה עלייך ברורה מאד..המועקה.. אנחנו כאן כדי להקשיב לך ואת באמת יכולה לספר לנו כל מה שרק תרצי.. ברוכה הבאה למשפחת סהר..

 

[*שלהבת*]

תודה על התגובה

התגובה כמובן גרמה לי התרגשות. נעים שיש עם מי לדבר בכל שעה. ולכן אמשיך את הפריקה ואת בקשת העצה: אתמול בתי היתה אצל הפסיכיאטרית והפסיכיאטרית התקשרה אלי בנוכחות בתי ובקשה להעלים ממנה תרופות פיכיאטריות כי היא חוששת שבתי תנסה להתאבד עם בליעד כדורים. כאשר בתי חזרה מהפסיכיאטרית היא אמרה לי בצניות כי אפשר להתאבד בדרכים אחרות ומפני שהיא גדולה היא גם יכולה לעזוב את הבית. דיברתי היום עם הפסיכיאטרית והיא טוענת שמבחינתה מספיק להעלים כדורים. למרות שכבר בעבר בתי עשתה איזה נסיון עם סכין גילוח בכפות הידיים. ולטענתה אם אני לא שקטה אני יכולה ללכת לקבל חוות דעת נוספת. הבעיה היא שלקבל חוות דעת נוספת רק עצמי זה לא יעזור אלא אם בתי תרצה לבוא, אבל היא לא תרצה. היא טוענת שהיא תעשה מה שטוב עבורה. מה עושים במקרה כזה. האם לשבת ולחכות? תודה. שלהבת.

 

[שם ים]

שלהבת, שלום לך..

קודם כל, ניפלא לה על אמא תומכת שכמוך. בימים טרופים אלו..אמא זה מצרך יקר המציאות, ועוד תומכת.. .. אולי כדאי שתפגישי את ביתך עם הפורום הזה. וישנם גם פורומים נוספים המתמקדים בהתעללות מינית. בכלל, נראה שביתך נחלה המון כאב בחייה. כדאי אולי למצוא דרך עבורה, בה תוכל לפרוק את הכאב. מאוד מקווה שיהיה לה אופטימי יותר בחייה. מגיעה לה. מגיע גם לך, בוודאי לא קל לך עם כל המטען הזה על גבך, מקווה שתיזכרי גם להעניק לך קצת נחת. בכלל, מקווה שישתפר קצת אצלכם.. שולחת לך המון המון תקווה וחיבוק. שם ים.

 

[*שלהבת*]

שם ים יקרה - תודה על תגובתך

הלוואי ובתי היתה מוכנה להיכנס לפורומים. אפילו הצעתי לה מחשב וקו נפרד כדי שלא נצטרך להתחלק בשעות. היא טוענת שהיא לא צריכה תמיכה כי יש לה מספיק עם מי לדבר. פה ושם אני מדפיסה איזו הודעה כדי שתקרא. אבל זה לא גורם לה להיכנס בעצמה. הדבר שאני הכי רוצה בחיים זה לראות אותה שמחה, בריאה, לומדת, מתפקדת. כרגע היא רב הזמן רובצת במיטה או מול הטלויזיה עם כל התרופות הממסטלות אותה ועם כאבה. אני מאמינה שעם הזמן ועם הטיפולים שהיא עוברת היא תרגיש יותר טוב ותוכל ללמוד משהו שמעניין אותה. היא היתה תלמידה מצטיינת, יש לה המון עומק מחשבתי. חבל שהיא רואה את הכל שחור/אדום. מוות/דם. מקווה לטוב ומאמינה שיהיה טוב. ושוב תודה. שלהבת.

 

[שם ים]

שלהבת, בוקר טוב לך..

אני ממש מבינה את הקושי שלך.. מודהמת ומקנאה באהבתך לביתך. .. כן, כשקשה נוטים לשכוח את היכולות והמקסימות שלנו. לביתך יש את היכולות האינטלקטואליות, ובד בבד יש את הכאב, הכאב שלא מרפה, אותו כאב שמסתיר מפניה את היכולות שלה. .. אך יש דרכים להתמודד עם זה, והחיבוק שלך הוא הכי חשוב.. התמיכה שאת מעניקה לה, גם אם נראה שהיא לא רואה אותה כרגע מבעד לדמעות.. .. שלהבת, אולי כדאי שרק תחבקי כרגע, והזמן והטיפול שהיא חווה, יביאו את כל השאר..כגון לימודים ומיקצוע? .. קצת חסרת אונים למול מצוקתך.. שולחת לך חיבוק עבורך, כדי שלא תישכחי שגם את לא לבד.. (((((((((*שלהבת*))))))))).. שבוע טוב, שם ים.

 

[*שלהבת*]

שם ים - את מקסימה

אני לא יודעת עלייך כלום. רק יודעת שאת יודעת לתמוך ולתמוך. אני מאוד מקווה שטוב לך בחיים, עד כמה שאפשר. אני תמיד נוהגת להגיד שלא נולדנו לגן של שושנים וכל אחד יש לו את החבילה שלו. לפעמים החבילה קשה וכבדה, לפעמים יש איזון בין הנחת בחיים ובין הכאב ואז יותר קל. הראתי לבתי את ההתכתבות כאן. אולי יש דברים שקשה לי להעביר אליה אבל כשהיא קוראת היא מבינה גם את הקושי שלי לראות אותה במצב כזה. מקווה שיהיה לכולנו רק טוב תמיד.

 

[שם ים]

תודה, גם את..

ואני מקווה שישתפר אצלך.. שם ים..