not myself anymore
New member
אני כבר לא יודע מה לעשות
לפני שאני אתחיל לכתוב אני יודע שאני עלול לכתוב פה דברים מאוד מדאיגים אני יודע שאני הייתי מאוד דואג אילו הייתי קורא מישהו כותב דברים כאלו , אז כדי שתרגעו אני מבטיח פה שאין לי כל כוונה אי פעם לפגוע בעצמי או לעשות דברים שאני אתחרט עליהם אח"כ ועוד דבר, בבקשה אל תגיבו בחיבוק או כל דבר בסגנון, זה לא עושה לי טוב.... עכשיו אחרי ההקדמה נתחיל: אני לא יודע מה לעשות יותר,מצבי הרוח שלי משתנים בקצב מטורף שניה אחת אני מאושר כל כך ושניה אחרת אני מרגיש אבוד כל כך אבוד שאני לא יודע איפה להתחיל לחפש את עצמי יש שניות שהחיים קוסמים לי אך לרוב כל מה שאני רוצה זה למות ואני יודע שאני לא מסוגל לפגוע בעצמי אבל אני כבר ממש מיואש מהחיים האלו אין באמת סיבה להמשיך לחיות ובכל זאת משום מה אני ממשיך עוד יום הגעתי למצב שאני חי מתוך הרגל.... ברגעים קשים באמת אני לפעמים מתפלל לאלוהים שיגאל אותי מהקיום הזה כשגיליתי ששלחו אותי להתנתקות קפצה לי לראש המחשבה הנוראה הזו שאולי אלוהים מקשיב לי..... אני לא מפחד יותר לא מפחד למות ועוד יותר, לא מפחד לחיות אני יודע שעכשיו עולות במוח שלכם השאלה הניצחית- למה? , איך הגעתי למצב הזה? אין לי תשובה.... כלומר יש לי אבל היא לא לפרסום בכורח האינרציה אני אקום מחר בבוקר לעוד יום כמו כל קודמיו מכורח האינרציה אני אמשיך לחיות מכורח הקיום אני אמשיך לסבול האמת אני לא יודע למה אני כותב את זה כאן אני לא יודע אם או איך בכלל תוכלו לעזור לי כנראה אני צריך לפרוק את מה שעובר לי בראש ואתם היחידים שאני יכול להפיל את זה עליהם תרגישו חופשי להתעלם זה מה שרוב האנשים בחיים שלי בוחרים לעשות
תומר נ.ב. פוסט שכתבתי לפני שעה בבלוג שלי http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=415363
לפני שאני אתחיל לכתוב אני יודע שאני עלול לכתוב פה דברים מאוד מדאיגים אני יודע שאני הייתי מאוד דואג אילו הייתי קורא מישהו כותב דברים כאלו , אז כדי שתרגעו אני מבטיח פה שאין לי כל כוונה אי פעם לפגוע בעצמי או לעשות דברים שאני אתחרט עליהם אח"כ ועוד דבר, בבקשה אל תגיבו בחיבוק או כל דבר בסגנון, זה לא עושה לי טוב.... עכשיו אחרי ההקדמה נתחיל: אני לא יודע מה לעשות יותר,מצבי הרוח שלי משתנים בקצב מטורף שניה אחת אני מאושר כל כך ושניה אחרת אני מרגיש אבוד כל כך אבוד שאני לא יודע איפה להתחיל לחפש את עצמי יש שניות שהחיים קוסמים לי אך לרוב כל מה שאני רוצה זה למות ואני יודע שאני לא מסוגל לפגוע בעצמי אבל אני כבר ממש מיואש מהחיים האלו אין באמת סיבה להמשיך לחיות ובכל זאת משום מה אני ממשיך עוד יום הגעתי למצב שאני חי מתוך הרגל.... ברגעים קשים באמת אני לפעמים מתפלל לאלוהים שיגאל אותי מהקיום הזה כשגיליתי ששלחו אותי להתנתקות קפצה לי לראש המחשבה הנוראה הזו שאולי אלוהים מקשיב לי..... אני לא מפחד יותר לא מפחד למות ועוד יותר, לא מפחד לחיות אני יודע שעכשיו עולות במוח שלכם השאלה הניצחית- למה? , איך הגעתי למצב הזה? אין לי תשובה.... כלומר יש לי אבל היא לא לפרסום בכורח האינרציה אני אקום מחר בבוקר לעוד יום כמו כל קודמיו מכורח האינרציה אני אמשיך לחיות מכורח הקיום אני אמשיך לסבול האמת אני לא יודע למה אני כותב את זה כאן אני לא יודע אם או איך בכלל תוכלו לעזור לי כנראה אני צריך לפרוק את מה שעובר לי בראש ואתם היחידים שאני יכול להפיל את זה עליהם תרגישו חופשי להתעלם זה מה שרוב האנשים בחיים שלי בוחרים לעשות
