נראה לי שאתה קצת מבולבל
קודם כל, אם הייתי פסימי הייתי אומר: "איזה באסה! בריטני ספירס הזו תישאר עוד כמה שנים! כמה אפשר לסבול אותה?" אני אופטימי, כי אני יודע שבקצב שכוכבניות פופ מתחלפות היום והדרישה של קהל היעד לכוכבים צעירים יותר, לא נשאר לבריטני הרבה זמן מסך. גם אני לא אוהב טראנסים והאוסים אבל משום מה אני מעדיף את זה מאשר לרקוד לקצב שירים מהמצעד האירופי, אבל כל אחד והטעם שלו. נראה לי שאתה מפספס פה את הנקודה העיקרית שאני מנסה להעביר לך, שהיא: העולם אוהב מה שמציעים לו ומה שהוא הכי רואה בטלוויזיה. ברור לכולנו שהפופ שולט בטלוויזיה, לכן מן הסתם, תופעת העדר לא תפסח פה ורוב האוכלוסיה ילמד לאהוב את מה שמביאים לו ולא ייצא באקט של מרדנות, לכן הפופ שולט במצעדים. דרך אגב, מקור השם פופ הוא במילה popular, population כלומר מראש יוצרים את המוסיקה הזו כדי שתתאים לקהל הרחב ותפנה למכנה הנמוך ביותר, וזו הסיבה העיקרית שזה הסגנון הדומיננטי בדיסקוטקים. עוד הערה לגבי הדיסקוטקים: אולי לא טרחת לבדוק, אבל יש בהרבה מועדונים יותר מרחבה אחת, ולרוב החלוקה הסגנונית של הרחבות היא שברחבה אחת יש את מוסיקת המועדונים ובשעות מאוחרות יותר טראנסים והאוסים וברחבה השניה יש מוסיקת רוק בשילוב עם קלאסיקות, בעיקר משנות השמונים. העובדה שיוצרים רחבות מיוחדות לרוק ובכלל למוסיקה לא עכשווית מעידה בעצמה שיש אוכלוסיה נכבדת של אנשים שאוהבים רוק ומוסיקת שנות השמונים והם לאו דווקא פריקים וכאלה ששייכים לשוליים המוסיקליים של האוכלוסיה. מקווה שסוף סוף הבנת את מה שאני מנסה להעביר לך מתחילת השתתפותי בפורום הזה.
