אני מבינה את זה שהדוקטור משתנה. אני אפילו מקבלת את זה. הרי הסדרה בנויה כך שהדוקטור עובר התחדשות כל כמה זמן, ובהתחדשות האופי שלו גם משתנה. אבל לא לחלוטין! לא הגיוני שדברים שהיו טבועים בו כ"כ חזק יעלמו פתאום! לא מדובר פה על אהבה למאכל מסוים (כפי שמתואר בפרק הראשון של העונה החמישית) או בתכונות אופי מסוימות שאינן מאוד משמעותיות. מדובר במשהו משמעותי מאוד, שהוא חלק אינטגרלי מהדוקטור, ושבשביל הצופים בסדרה החדשה- זה הדוקטור! זה מה שהוא בשבילנו! בעיניי זה לא בסדר לשנות אותו בצורה כ"כ קיצונית. שינויים מסויימים אני מוכנה לקבל, אבל יש דברים שהם כ"כ טבועים בדוקטור שלהעלים אותם זה ממש זלזול בצופים. מה גם שאני יודעת שהשינוי הזה נובע מהשינוי בכותב הראשי, ולא מתוך רצון לשנות את הדמות של הדוקטור. ראסל ראה את הדוקטור בצורה שונה מהצורה בה מופאט רואה את הדוקטור. בשביל ראסל, כנראה, עניין הפציפיזם היה מאוד חשוב, ולכן הוא הבליט אותו מאוד והכניס אותו בכל הזדמנות, הוא הזכיר לנו כל הזמן (גם בדברים קטנים וגם בדברים גדולים) שזה חלק מהדוקטור, והוא מעולם לא פספס ונתן לדוקטור להביע חוסר-פציפיזם באיזשהו אופן, חוץ מכאשר זה היה נחוץ (הדוקטור כן יפגע במישהו כאשר הוא חייב, אבל רק כאשר הוא חייב)- למעשה הוא הפך את זה לחלק בלתי נפרד מהדוקטור. בשביל מופאט, כנראה, זה לא חשוב, אבל הוא לא יכול לתת לדוקטור לרוצץ גולגלות או לעשות דברים קיצוניים מאוד (ואולי הוא גם לא רוצה), אז הוא משאיר אותו פציפיסט באיזשהו אופן, אבל לא מקדיש לזה הרבה מחשבה. לכן יוצא שהדוקטור לפעמים פוגע ביצורים ולא אכפת לו- כי לדוקטור של מופאט זה לא אכפת. אם מדי פעם יש הבלחות של פציפיזם זה כי הוא לא יכול להעלים את זה לחלוטין (לכן הדוקטור עדיין נגד נשק). אז הוא לא העלים את זה לחלוטין, אבל הוא כן כמעט העלים את זה לחלוטין, כי גם אם מדי פעם הדוקטור אומר שהוא לא מוכן להשתמש בנשק, או "אהבתי אותך לפני שאמרת טילים", כל עוד הוא כן פוגע ביצורים כמעט בלי לעשות חשבון, ועניין הפציפיזם כבר לא חלק משמעותי מהאופי שלו- מדובר בשינוי גדול וקיצוני מדי, וההתנהגות שלו היום לא מסתדרת בכלל עם הדוקטור שאנחנו מכירים.
ואני לא מדברת עכשיו על עניין סלומון- אם יש לזה הצדקה כלשהי שאני אגלה בהמשך (אל תגלי לי
), אז אני מוכנה להתעלם מזה כרגע (מקווה שהסיבה תספק אותי).
אבל קרו יותר מדי דברים שהראו שינוי קיצוני בדמות של הדוקטור ובעניין הזה, שהיה חלק כ"כ משמעותי ממנו.
מה שאני רוצה להגיד, בעצם, זה שאין לי שום ספק שהדוקטור משתנה. אבל יש שינויים מסוימים שהם מוגזמים. זאת בכל זאת סדרת טלוויזיה, ואנחנו בכל זאת קהל שעוקב אחרי התכנית, ובתור קהל כזה אנחנו לא רוצים לראות את הדוקטור שלנו משתנה ב- 180 מעלות. אני בעד גיוון, באמת; אבל יש דברים שלשנות אותם זה לשנות חלק מהמהות של הדוקטור, וזה כבר מוגזם.
הסדרה הישנה לא משנה כרגע-
אני רואה את הדוקטור, כבר מהעונה הראשונה, כאדם (כלומר, חייזר) שנגד שימוש בנשק ונגד נלחמות, כתוצאה ממלחמת הזמן בה השתתף (והיווה חלק פעיל מאוד). מההתחלה אפשר היה לראות את ההשפעה של המלחמה עליו, ואני לא חושבת שזה משהו שיכול להימחק פתאום. גם אם לפני המלחמה הוא היה מאוד אלים, כל זה לא משנה אם המלחמה שינתה אותו. כי אני כן מאמינה שאנשים משתנים, אבל עם זאת אני מבינה ששינויים גדולים באים כתוצאה מאירועים גדולים. אז כן, אני מאמינה שהדוקטור השתנה מאוד אחרי המלחמה והפך להיות פציפיסט, אבל לא, אני לא מאמינה שהפציפיזם הזה נעלם כמעט לחלוטין בלי שום אירוע שיסביר את זה.
זה דבר שהראו לנו כבר מהפרק הראשון-
הדוקטור מדבר עם הקיא המוזר ששלט על הפלסטיק לפני שהוא פוגע בו. הוא לא יפגע בו סתם ככה, רק אם הוא לא יותיר לו ברירה.
הדוקטור, אם כך, מתנהג בצורה כזו מהרגע שהסדרה החדשה התחילה. הם לא יכולים להעלים את זה ככה פתאום. הוא לא יכולים לשנות את הדמות שאנחנו מכירים מהרגע הראשון בצורה כ"כ קיצונית. כאמור, זה חלק אינטגרלי מהדמות של הדוקטור והעלמתו מעצבנת מאוד.
אז הסיפור עם סלומון מוצדק, בסדר, אבל מאז תחילת העונה החמישית כ"כ הרבה פעמים הוא פגע ביצורים ולא ממש היה לו אכפת. זו לא הפעם הראשונה שזה מציק לי, אבל אני חושבת שזה היה הקש ששבר את גב הגמל.
הסיילנס הם דוגמא מעולה למקרה כזה- וזה אכן מאוד הפריע לי. לא הבנתי איך הדוקטור מוכן לבצע רצח-עם בצורה כזאת. הוא אפילו לא נתן להם צ'אנס אחרון! והדוקטור תמיד נותן צ'אנס אחרון! אם זה היה המוצא האחרון- אז זה בסדר, וגם 9 ו- 10 עשו את זה לפניו. אבל הוא אפילו לא ניסה למצוא דרכים אחרות לפתור את המצב!
אני חושבת שזה השינוי שהכי צורם לי בדמות של הדוקטור,
אבל לזה מצטרף גם השוני ביחס של הדוקטור למוות של המלווים שלו, או של אנשים אחרים שנמצאים בסביבה. (כל כך הרבה פעמים רורי מת, ואף פעם הוא לא נראה כאילו זה ממש מעניין אותו!) בעבר הוא היה כואב מוות של כל אדם, שלא לדבר על המלווים שלו...
ובנוסף לכך, הדוקטור ה- 11 נראה לי משום מה פחות חכם מקודמיו. כלומר, כן, הוא עדיין מאוד מאוד מאוד חכם, הרבה יותר מכל אדם אחר, כמובן. אבל ביחס לקודמיו... ככה אני מרגישה לפעמים (לא תמיד, לפעמים).
כל אלה הם שינויים משמעותיים מאוד בדמות של הדוקטור, שלדעתי שום התחדשות לא אמורה לגרום להם.
הסדרה מראה לנו שהדוקטור אמנם משתנה- לא רק מבחינה חיצונית, אלא גם מבחינה פנימית- אבל הזכרונות והידע שלו נשארים איתו, וכך גם תכונות אופי מסוימות שהן מאוד חלק ממנו. לא יכול להיות שפתאום יצא דוקטור שמתנהג כמו המאסטר, נכון? לכן תמוה בעיניי שדברים משמעותיים כ"כ באופי שלו משתנים או נעלמים. בעיקר כשמדובר בדברים שחלקם מושפעים מעברו (או לפחות כך נראה), והרי הזכרונות נשארים...
שלא תביני לא נכון. אני עדיין מאוד אוהבת את מופאט וחושבת שהוא גאון ושהוא מוכשר בצורה לא רגילה, אבל העניין הזה מכעיס אותי, והייתי שמחה אם הוא היה מטפל בזה בצורה אחרת.
אני מבינה שהוא רואה את הדוקטור בצורה שונה, אבל הוא צריך לזכור שאנחנו לא, ושאי אפשר לקחת מאיתנו את הדוקטור שאנחנו מכירים ואוהבים.
חוץ מעניין סלומון, הפרק היה ממש טוב ונהניתי ממנו מאוד. הוא לא היה גאוני ולא היה מתוחכם, לא היה כאן סיפור אדיר ולא דברים מיוחדים יותר מדי, אבל הוא היה כיפי, עשוי טוב, קליל ומעניין.
אהבתי את ריבוי המלווים, והם היו ממש טובים. איימי הייתה מעולה, רורי נהדר כתמיד, אבא של רורי משעשע מאוד, וגם רידל והמלכה היו מצוינים.
מה שכן, הפתרון הפריע לי- כל מה שצריך זה שני אנשים שקשורים גנטית? באמת? כל הבלאגן, כל הלחץ, הכל- וזה מה שצריך? כשמההתחלה נמצאים על החללית אב ובן? פתרון ממש פשוט וטיפשי, באופן קצת מעצבן (ואני ממש ממש לא מהמתלוננים- אז אם זה הציק לי זה אומר משהו
).
ומאוד הפריע לי שהדוקטור לא שם לב לזה. כלומר, באמת, אתה הדוקטור! אתה אומר שצריך שני אנשים קשורים גנטית, ומולך עומדים שני אנשים כאלה, אבל אתה לא שם לב?!
חוץ מזה- הפרק באמת היה ממש טוב בעיניי. הרובוטים היו אדירים ומשעשעים ביותר. הם הזכירו לי דמויות של דיסני
(רק שהם משוכללים הרבה יותר, כמובן)
האסיילום- הפרק הראשון, כן?
הוא היה מעולה! בהתחלה הוא לא ממש זרם לי, ובנוסף ראיתי אותו כשהייתי חולה, מה שבוודאי לא הוסיף לחוויות הצפייה, אבל בשלב מסוים הוא נעשה מצוין ומעניין ונהניתי ממנו מאוד.
הסיפור היה מאוד מעניין- אבל, שוב, מאוד לא ברור לי איך הדוקטור היה מוכן לפוצץ את כל הכוכב הזה, בלי לנסות למצוא פתרון אחר לפני (אם הוא לא היה מוצא פתרון, אז אני מבינה. אבל הוא אפילו לא חיפש! מיד אמר שעליהם לפוצץ את הכוכב). ולא אכפת לי שאלה הדאלקס, אויביו הגדולים ביותר- זה ממש לא משנה- זה, שוב, מאוד לא אופייני לדוקטור. וזה הפריע לי.
הבחורת-דאלק הייתה ממש מגניבה! אהבתי אותה. העציב אותי שהיא הייתה דאלק בסופו של דבר
בכלל, בני האדם שהיו בעצם דאלקס היו מלחיצים. כל בן אדם יכול להיות דאלק, ועד שהעין לא יוצאת- אף אחד לא יודע על זה... מפחיד. ועם זאת מעניין ומקורי.
איימי ורורי היו ממש מתוקים! רורי ריגש אותי כשאמר שהוא אוהב אותה יותר מאשר היא אותו, כאילו זה מובן מאליו (ולי בתור צופה זה באמת נראה ככה). אהבתי שאיימי אמרה לו שזה לא נכון, והם היו חמודים להפליא.
הסוף היה אדיר! דוקטור הו?! אני מניחה שהשאלה הזו תלווה אותנו עכשיו במשך זמן מה, עד שהדוקטור יגיע למקום ההוא שאסור לו להגיע אליו (ששכחתי מה שמו
) (אסור להם לענות עליה ולספר לנו מה השם של הדוקטור, לעולם לעולם לעולם!). היה מגניב שהדאלקס בסוף לא ידעו מי הוא. מעניין מה יהיה איתם בהמשך, עכשיו כשאין להם מושג מי זה הדוקטור.
בקיצור- פרק מצוין עם סיפור מעולה. אהבתי מאוד.
אגב, אולי נראה שאני ממורמרת על הסדרה, אבל זה ממש ממש לא נכון- אמנם הדברים שציינתי למעלה מציקים לי, אבל אני עדיין מאוד נהנית מה
(חוץ מאלו שאמרו "מה, הגיע לו" אבל הסברת יפה מאוד למה זאת לא תשובה לגיטימית - זה לא עומד בקנה אחד עם המוסר של הדוקטור)
