אני כועסת!!!

[אמא ל חמישה]

אני כועסת!!!../images/Emo46.gif

גיסתי ילדה אתמול בשערי צדק ומה שהיא סיפרה על הלידה ממש זיעזע אותי! לא חשבתי שעדיין יש מיילדות כל כך מיושנות והרסניות. אני לא אספר את כל הסיפור אלא רק את הסוף: כשהמיילדת הרגישה שהיולדת בפתיחה של 8, היא בקשה ממנה לעלות למיטה כדי שהי תוכל "להכין אותה ללידה" כלומר, לחבר אותה למוניטור<!>, לשים את הרגליים בסד וכו'. גיסתי מספרת שאחרי זה נעלם לה פתאום הצורך ללחוץ <ואיך לא?> ופתאום היא הרביצה שאגה ולחצה בכל כוחה. המיילדת לא עיסתה את האזור, או שמה קומפרסים אלא רק לחצה ואיכשהוא התינוק יצא בלי שהיולדת נקרעה. אחרי הלידה המיילדת לקחה את התינוק הצידה וניגשה לטפל בהוצאת השליה תוך משיכתה החוצה. התינוק הובא אל אימו רק אחרי שהשליה יצאה, עטוף ועם כובע. בשלב זה נגמרה <תודה לאל!> המשמרת של המיילדת והיא יצאה ושכחה את התינוק אצל אמא שלו לשעה של בונדינג. כשהגיעה המיילדת שאחריה, כדי להעביר את היולדת למחלקה היא אמרה "אני לא מאמינה, התינוק עוד פה", <כאילו שהוא יתפוצץ עוד שניה...> ולקחה אותו מהר לצינוקיה. אני יודעת שמי שבוחרת ללדת בבית חולים לוקחת את הסיכון הזה, אבל אני חושבת שגם בבית חולים זה צריך להיות אחרת

 

[debby12]

ואיך *גיסתך* הרגישה?

זה נראה לה טבעי ונורמלי? לגבי הוצאת השיליה תוך כדי משיכה בחבל הטבור כאילו מדובר בתחרות משיכת חבל -- גם אני זכיתי לטיפול הגאוני הזה ב"ליס". זה כנראה איזה שוס רציני בעולם מיילדות בית החולים

. אולי יש להם תחרויות משיכת חבל שנתיות כדי להתחזק עבור הדבר האמיתי

 

[אמא ל חמישה]

היו דברים שהפריעו לה

אבל היא היתה פחות מזועזעת ממני והיא גם לא טיפוס שעושה בעיות (גם אני לא, ולכן אני אלד בבית- שם אין לי למי לעשות בעיות...

)

 

[debby12]

"חושבת" כ"עושה בעיות" ../images/Emo4.gif

מדהים איך זה שכל אחת שמפעילה מחשבה/שיקול דעת לעצמה ועומדת על דעתה נחשבת אוטומטית "עושה בעיות" כשהרוב הדומם פשוט איננו כזה. מזכיר לי משפט נפלא שקראתי פעם ב"באופן" שגרס בפשטות: "רוב האנשים לא חושבים". למשל גיסתך - היו דברים שהפריעו לה אבל היא לא תגיד כלום, לא תקדיש לזה יותר משניה מחשבה, ותעשה מה אומרים לה. לעומת זאת את (או חלילה, אני

) לא בדיוק נשמור את דעתנו לעצמנו וזה מה שמקטלג במשבצת ה"טראבל מייקרית".

 

[שָׂרָה]

מגיל אפס נחשבתי לעושה בעיות

כי פשוט שאלתי 'למה' על כל דבר ולא קיבלתי דברים באמונה עיוורת. כילדה חשבתי שכאשר אתחתן אוכל לעשות מה שטוב לי בלי להרגיז את כל העולם, אבל לא, ברגע שיצאתי מהמרות של ההורים והמורים בבית הספר שאהבו את השאלות שלי בלשון המעטה, כולם ציפו שאכנס תחת מרות של רופאים, ומורים בשביל הילדים שלי.. למה אנו חייבים תמיד להיות תחת מרות של מישהו.. למה שלא יעזבו אותנו במנוחה?

 

[אמא ל חמישה]

אבל זהו, שאני לא עושה בעיות

ולא יודעת לעמוד על שלי מול סמכות. אני יודעת מה דעתי, ומקדישה לכך מחשבה אבל לא אתווכח בבית חולים, למשל. דווקא לכן אני צריכה ללדת בבית

 

[אם פי 3]

כנ"ל

 

[רוני של השלוש]

אני כן מחשיבה עצמי כ"חושבת" אבל

במצבים כאלו (=בית חולים, לידה, כואב, רגיש) אני הופכת לכבשה ומצייתת למה שאומרים לי. הרבה פעמים אני כן שומרת את דעותיי לעצמי, גם אם אני חושבת או יודעת שזה לא הכי לטובתי (ואח"כ נורא מתביישת ומתחרטת). בגלל זה לידה בבית התאימה לי בול - ידעתי שאף אחד לא ינסה להגיד לי מה לעשות, וגם אם כן אני בבית שלי והרבה יותר קל לי "להתמרד" או להביע את רצונותיי או "לעשות צרות" מאשר בחדר לידה מנוכר, שם אני לא אגיד כלום גם אם משהו יפריע לי, למרות שהקדשתי לזה לא מחשבה אחת ולא שתיים ולא שלוש... ואעשה מה שיגידו לי

בקיצור - הדברים שמנית לא תמיד הולכים ביחד.

 

[אמא ל חמישה]

../images/Emo45.gif

 

[mise]

אני לא יודעת איך הייתי נוהגת

בתור מטופלת בבי"ח, אני יודעת איך נהגתי בתור מבקרת של מטופלת. זה הגיע למצב שהביאו בטחון כדי לנסות (שימו לב, רק לנסות!) להוציא אותי. אבל זה באמת היה כי הם עברו כל גבול. בשביתת הרופאים האחרונה, דודתי ז"ל, שהיתה חולה אונקולוגית, עברה ניתוח לאחר ששברה את עצם הירך. היא שכבה במיטה כשבאתי לבקר אותה ואיך שנכנסתי דמעות הציפו את עיניה ואמרה שהיא כבר 3 שעות ממתינה לאחות שתקח אותה להטיל את מיימיה. פניתי לאחיות וביקשתי שיבואו לעזור לי. התעלמו. ביקשתי שוב. בפעם השלישית האחות אמרה לי: "תשלמי לי, אני אבוא". ואני הרמתי שם צעקות. לא זוכרת כבר מה בדיוק, כי זה היה לפני הרבה שנים יחסית, אבל רצו לסלק אותי מהבטחון. דודתי, אגב, נפטרה עקב שביתת הרופאים, כשגופה דחה את השתל בעצם הירך ולא קיבלו אותה פעמיים בגלל חום גבוה, בפעם השלישית היא הלכה לעולם האמת.

 

[שָׂרָה]

מזעזע

היא היתה צריכה להטיל מימיה על הרצפה ליד המיטה, ושיקפצו האחיות.

 

[debby12]

מעניין. לוקחת את דברי בחזרה

כמובן - לא התכוונתי חלילה לומר ש"צייתנית = לא חושבת לעצמה". התשובות הראו יפה איך כל אחת מגיעה ללידת בית מ"מקום" וכיוון שונה.

 

[ס ו ל ה]

משוך בגזר אין כמוך גבר?

 

[ס ו ל ה]

ובצדק כועסת גם!

 

[mise]

מעניין.

מעניין אם מיילדות/אחיות/רופאים שנוהגים כך עצרו פעם לחשוב אם זה נורמלי. אם זה תקין. אם זה סביר. מקריאה של סיפורי לידה בתי-חולימיים (ואני לא קוראת סיפורים כאלה באופן קבוע, רק פה ושם, כשנתקלת במקרה) אני פשוט נדהמת כל פעם מחדש איך מתייחסים ליולדת כמו אל מכשיר שהתקלקל.