אני כותב פה יותר מידי בזמן האחרון

[daveScorpions]

אני כותב פה יותר מידי בזמן האחרון

אבל תסלחו לי (עוברת עלי תקופה בכלל לא משהו) אז אחרי שסבתא שלי נפטרה יום שישי האחרון אני מוצא את עצמי עכשיו דיי בדילמה של למה אני נחמד כל כך לאנשים כשאני לא מקבל את אותו היחס חזרה מאז שאני זוכר את עצמי כשמישהו צריך משהו אפילו אם אותו מישהו לא מכיר אותי אני ישר אזנק להציע עזרה ולתת תמיכה, ככה חינכו אותי. אבל בזמן האחרון אני מרגיש כל כך לבד ולא מוצא אף אחד שיעשה בשבילי את אותו הדבר חזרה אנשים שואלים אותי מה קרה וכבר אין לי כוח לענות כי אני יודע שזה לא יהיה אמיתי כמו שאני הייתי עושה את זה, אני לא אקבל את אותה ההקשבה ואותו החום שאני הייתי לפחות מנסה להעניק. עכשיו כשכל העולם מפנה לי עורף (לאו דווקא באותה גישה שאני מחפש) אז אני שואל אם יש דרך ל"עבוד" על עצמך ולהרגיל את עצמך להתנהג בצורה אחרת מאשר בה אתה רגיל חיות 20 שנה, מהדרך אותה חינכו אותך ללכת בה. :X סורי על הכתיבה המוזרה

 

[daveScorpions]

תשכחו ממה שכתבתי

קראתי את זה עכשיו 20 פעם וזה לא אני

אני לא בנאדם שיוותר על תכונה שכזאת. זאת לא תכונה רעה למרות שלהיות גם מהצד השני זה דיי טוב בכל אופן אין צורך להגיב.

 

[שוקו פריך]

כתבתי תגובה די ארוכה,

ועכשיו כשאמרת את זה, אני חושבת על זה שהייתי באותו מצב ופעלתי נגד זה. ומה שיצא מזה, זה שהתכונה הזו שלי באמת נעלמה. אני לא אשקר, הרבה יותר טוב לי ככה. השאלה היא כמה מעצמך אתה מוכן להקריב בשביל השקט הפנימי שלך.

 

[Torn Identity]

אני מאד מזדהה.

גם בדיוק כתבתי על זה פוסט בבלוג.

אני גם תמיד חושב על אנשים אחרים, משתדל לעזור ולא לפגוע באף אחד, ואם אין לי שום דרך להמנע מלפגוע במישהו אחר אבל זה מעבר לשליטה שלי, אני מרגיש נורא עם עצמי לא משנה אם לא היה לי מה לעשות, זה הורג אותי לדעת שפגעתי במישהו או שאני לא יכול לעזור. ובכלל, גם עם חברים, תמיד הרגשתי שאני משקיע יותר במערכות יחסים שלי איתם ושאם לא אני, לא היה קשר. וזה בא לידי ביטוי בדברים הכי קטנים ובסיסיים, כמו שלנסוע עד אלי זה נראה לא מציאותי (כמו שאחד מהם אמר לי שלנסוע לחיפה זה 3 שעות, פחחח, אני אליו נסעתי פחות משעה, מה, זו דרך אחרת בהלוך מהחזור?!) ואם אני אפסיק לבוא לדעתי אני לא אפגש יותר עם אף אחד מהם. אז גם אני אשמח ללמוד לשנות גישה. ללמוד לא לענות לאנשים, לסנן, להתעלם, לפגוע ולא לשים זין על רגשות של אחרים. רק על עצמי. נשמע לי אחלה.

 

[trigotrigo]

אבל הכי קשה,

זה שכמה שמנסים ללמוד להתנהג בצורה כזאת, אי אפשר.. זה פשוט טבוע לנו באופי, ואחרי 19 שנה לעשות שינוי קיצוני.. זה הורס ומייגע.. ואי אפשר, זה קשה.. אני לא מסוגל פשוט להתעלם מהחברים שלי.. אני מנסה, אבל תמיד בסוף נשבר, כי אני לא יכול בלי אינטראקציה

 

[שוקו פריך]

אני דוקא הצלחתי לא רע

 

[trigotrigo]

מה הסוד שלך?

 

[שוקו פריך]

אין משהו מדויק שאאפשר להצביע עליו

זה בעיקר לא לצפות מאנשים לדברים שאתה יודע מראש שהם לא יעשו. ולהתאים את ההתנהגות שלך לזה כדי לא להרגיש שאם עשית משהו, אז הם חייבים לך באותה המטבע. פעם דיברנו על זה פה, אז צירפתי קישור, אולי זה יעזור: http://157.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=892&msgid=77503816

 

[trigotrigo]

השאלה היא, עד לאן?

אני לא מצפה ליותר מדי.. שפעם ב.. ירימו אליי טלפון, שישאלו מה קורה.. זה הרבה? זה לא הרבה. זה אפילו קצת. זו בקשה שהאנרגיה הדרושה לביצועה שואפת לאפס

 

[שוקו פריך]

זה באמת לא הרבה...

וזה גם מה שאני ציפיתי לו מחברים שלי ואף פעם לא קרה. אז בשביל מה אני צריכה לייסר את עצמי, ולהרגיש לא טובה מספיק, או לא חשובה מספיק? גם אתה לא צריך, וברגע שתפנים שאלו האנשים שעומדים מולך, וזה מה יש וטלפון לא תקבל, יהיה לך הרבה יותר קל. כי בשלב מסויים, כבר לא מחכים לטלפון שיצלצל.

 

[trigotrigo]

אני לא יכול ../images/Emo10.gif זה כמו התמכרות

ממש התמכרות. אני מכור לקשר עם אנשים. אני פשוט לא יכול בלי. אני מתחרפן מלשבת בבית ולא לעשות כלום, אני מזל קשת.. אני צריך לצאת, ליהנות, ולבד אין לי את האמצעים (כן, אני בלי רישיון ובלי אפשרות להתנייד לבד).

 

[שוקו פריך]

אז תמצא את האנשים שכן יהיה לך נוח איתם

אנשים שתדע שהם חברים אמיתיים, וכאלה שיותר אכפת להם. לפחות במידה שאתה צריך. אני בטוחה שיש כאלה, אולי אתה רק צריך לחפש יותר טוב. ולפעמים אתה יודע, זורמים עם הצורך הזה ולומדים לשחק את המשחק של כולם. אולי זה מנוגד לאופי שלך, אבל מתישהו כולנו מותרים על הנאיביות והעקרונות כדי לשמור על השפיות.

 

[trigotrigo]

לא יודע אם לקרוא לזה נאיביות,

כי אני מודע למה שקורה, אני פשוט מקבל את זה כי אין לי עוד ברירות. אם יש כאלה? אין לי כוח לחפש.. אני כבר הפסקתי

 

[שוקו פריך]

תראה,

זה הכי מתסכל שיש. באמת. אבל ברגע שתפסתי את עצמי ואמרתי שפשוט לא אכפת לי, הכל היה הרבה יותר קל. וכן, זה לקח זמן להגיע למצב הזה, ואני לא ידעת כמה הוא טוב. אבל ברגע שהתנתקתי מאנשים שגרמו לי להרגיש ככה, היה לי הרבה יותר קל למצוא כאלה אחרים שטוב לי איתם. אולי הם גם ימצאו אותך.

 

[trigotrigo]

תודה בכל מקרה

 

[יעל ניסן]

ממרום שנותיי גיליתי

שלא צריך להתאמץ להתנהג באופן מסויים כדי להשיג יחס. בשנייה שאתה מתנהג באופן אותנטי, נחמד כשאתה חושב שנכון להיות נחמד, מסנן כשנראה לך שאתה צריך לסנן, לכעוס כשנראה לך נכון לכעוס - מי שנשאר לידך הם אותם אנשים שמסכימים עם ההתנהגות האותנטית שלך ומקבלים אותה בברכה. הם גם יהיו בסופו של דבר החברים הטובים שלך שמוכנים לקבל אותך בכל מיני פאזות רגשיות - לא רק בנחמדוּת. תכלס - אחד הצ'ופרים הגדולים בלהתבגר זה פחות להידרש להתחשב במה חושבים עלי או איך אני צריך להתנהג כדי שיהיו חברים שלי. אתה לומד פשוט להיות מי שאתה, והחברים שלך יהיו אלו שאוהבים אותך ככה כמו שאתה.... יותר עדיף, תאמין לי! מי צריך חברים שרק רוצים אותך נחמד, נדיב, שיא האדיבות בלי שום יכולת לסבול אותך מתנהג אחרת בימים קשים?

 

[a Warming Sign]

אבל למה לשנות גישה?

אני מבינה על מה אתה מדבר,ואני חושבת שאחת החברויות הכי גדולה שלי התפרקה בגלל זה. אבל לא מדובר בי

הרי אם תשנה גישה ותנסה להיות מניאק,זה יציק לך. הרבה יותר מאשר לא לקבל את היחס בחזרה.. ואני בטוחה שיש אנשים שמעריכים אותך בזכות היחס הזה ואתה לא מודע לזה, זה אתה,תעשה מה שטבעי ומה שמרגיש נכון. נראה לי שזה חלק באישיות שאין לכל אחד ושווה לשמור אותו כי תמיד יהיה מישהו שמאוד יעריך את זה.