הילד של שרון 71
New member
אני כל היום מתחננת ...
מתנצלת , מבקשת , מסבירה ... כבר כמעט לא נותר בי כח , אבל הילד הוא שלי ואני חייבת . לאחר חודש שהיה מסופח בר"מ 2 החזירו אותו ליחידה שלו שממוקמת בצפון .. מרחק של כחמש שעות מהבית ( בלי עיכובים של אוטובוס כזה או אחר ) 3 פעמים בשבוע הוא צריך להמשיך בטיפולי הפותוטרפיה ברמב"מ . אני מתחננת בפני המפקדים שיבינו , שיעזרו בתקופה זו שיאשרו לו שירות קרוב לבית עם לינת בית . כולם מבינים , כולם " לומדים את המקרה ..." אבל בינתיים הוא כל הזמן בדרכים , נוסע לבסיס ואחרי כמה שעות יוצא לפנות בוקר כדי להספיק לטיפול וחוזר חלילה . המתח הזה כמובן שלא עוזר . גם אנחנו אומללים. לא מספיק הקושי עם המחלה , הנגעים המתפשטים ( היום הוא חזר מהטיפולים עם משהו שנראה כמו כוויות , ביום חמישי שוב תהיה לו ביקורת רופא ) אז נפל עלינו גם הקושי בהתמודדות מול המערכת הצבאית.
מתנצלת , מבקשת , מסבירה ... כבר כמעט לא נותר בי כח , אבל הילד הוא שלי ואני חייבת . לאחר חודש שהיה מסופח בר"מ 2 החזירו אותו ליחידה שלו שממוקמת בצפון .. מרחק של כחמש שעות מהבית ( בלי עיכובים של אוטובוס כזה או אחר ) 3 פעמים בשבוע הוא צריך להמשיך בטיפולי הפותוטרפיה ברמב"מ . אני מתחננת בפני המפקדים שיבינו , שיעזרו בתקופה זו שיאשרו לו שירות קרוב לבית עם לינת בית . כולם מבינים , כולם " לומדים את המקרה ..." אבל בינתיים הוא כל הזמן בדרכים , נוסע לבסיס ואחרי כמה שעות יוצא לפנות בוקר כדי להספיק לטיפול וחוזר חלילה . המתח הזה כמובן שלא עוזר . גם אנחנו אומללים. לא מספיק הקושי עם המחלה , הנגעים המתפשטים ( היום הוא חזר מהטיפולים עם משהו שנראה כמו כוויות , ביום חמישי שוב תהיה לו ביקורת רופא ) אז נפל עלינו גם הקושי בהתמודדות מול המערכת הצבאית.