אוקיי...הסיפור המלא.
יש לי חברה מאוד מאוד טובה כבר כמה שנים. היא...היא אוהבת את חו"ל. היא הייתה חודש באר"הב כחלק ממשלחת, בה היא ועוד חברה היו כל שבוע אצל משפחה אחרת גרו שם וזה, טיילו וכו'. כשהיא חזרה לארץ היא הייתה שונה, היא בקושי דיברה עם החברים שלה (אני ועוד חברים משותפים) והייתה בדיכאון שהיא חזרה לארץ. עבר זמן היא התגייסה לצבא ויצאה כי לא התאימה למסגרת ועכשיו היא מחפשת עבודה. היא הסתכלה בעיתונים ואתרים והחליטה שהיא רוצה להיות או-פר ב...הפתעה, אר"הב. היא כבר יצרה קשר עם משפחה וקבעה לבוא לפגוש אותם בת"א בשני (היא לא גרה בת"א...). אני חושבת שזאת ההחלטה הכי אבל הכי מטומטמת שהיא עשתה בחיים שלה. היא אפעם לא עשתה בייביסיטר, למשפחה ההיא יש 3 ילדים בני שנה, 3 ו5. היא מעוורת לגמרי מהרעיון של לחיות בחו"ל (היא גם לא מאמינה לי כשאני אומרת שאו-פר זה שנה...היא מתחבאת מאחורי הציטוט "האמא לא אמרה לכמה זמן זה"). אם זה היה כל דבר אחר בסדר, שתעשה את הטעות שלה היא עשתה מספיק טעויות בחיים שידעתי שיקרו אבל אין שום טעם להזהיר מהן כי הן שוליות והן לא הורסות, הן מחזקות. אבל זה? מבחינתה
אין שום חסרונות בעבודה הזאת היא לא רואה את האפשרות שהיא לא תסתדר עם המשפחה ועם חוקים חדשים לגמרי (והיא לא מסתדרת יותר מדי עם בני אדם, זה חלק מהסיבה שהיא יצאה מהצבא) את העובדה שהיא לבד שם, אין לה אף אחד (היא אומרת "חברה שלי שם עד נובמבר...יהיה בסדר) שאין שום סוכנות שתדאג לה, זה היא לבד. היא
לא יודעת כמה עבודה זה 3 ילדים, במיוחד בגילאי שנה 3 ו5!!! היא אומרת "אלה הגילאים הכי טובים, הם עוד לא מדברים" מעניין למה הם לא מדברים, אולי כי הם צורחים בוכים ומחרבנים כל היום (מסכן הילד בן ה5, הוא לא ככה ופשוט הכללתי אותו
). אז אני רואה את זה בטעות הכי גדולה שהיא יכולה לעשות בחיים שלה, פשוט ככה, אם היא נשברה תחת הלחץ כשהיא הייתה סמבצ"ית, איך היא תסתדר עכשיו? אבל כמו שאמרתי, היא מעוורת מהרעיון של לחיות בחו"ל (הם נוסעים ב7 לספטמבר אגב, מי לוקח עבודה של אופר בהתראה של שבועיים?!!?!?) והיא לא רק שלא רואה חסרונות
היא גם לא מוכנה לשמוע עליהם ממני וכן, אני עקשנית ואני מנסה להעביר את זה אליה אבל כמו שאמרתי היא הגיבה לי ב"למה זה כל כך מפריע לך" אז אולי באמת לא צריך להיות אכפת לי, כי מהמשפט עולה שלה לא היה אכפת אם אני הייתי עושה כזאת טעות ענקית.
