אני לא אומרת נואש
נכנסתי לחלוטין במקרה לפורום ולאחר שעיינתי בחלק מההודעות והתגובות חשבתי לעצמי שכל מה שאני רוצה זה להביא את הצדדים להידברות נורמלית ונעימה ואני לא ממש מצליחה ושאולי... ממקום לא צפוי יכולה לבוא דעה שתביא להארה בבעיה שמתחבטים בה זמן רב אז ככה: במקום העבודה שלי יש ראש צוות צעירה (30) שהינה בחורה מאד מוכשרת אך בכל מה שקשור ליחסי אנוש היא לוקה בחסר.זה מתבטא בזלזול מופגן בעבודת הצוות שעובד איתה ואי רצון בולט במתן תמיכה בהם בעת הצורך. טון הדיבור שלה הוא חד וקר ואין היא מישירה מבט לדובר עימה. רק כשהיא צריכה משהו היא מעלה חיוך על פניה. לצערי, אני רואה איך העובדים איתה, שהינם מקצועיים לחלוטין ואנשים נעימי הליכות וחייכניים (מתוך הכרות של שנים רבות עימם) מסתגרים, מסתובבים עם פנים נפולות, ממורמרים ומתוסכלים מהמצב. אנשים שתרומתם למערכת גדולה ביותר הופכים להיות ראש קטן. מאחר וגם אני ראש צוות ומבוגרת ממנה בכמה שנים, ניסיתי להבין מה גורם לה להתנהג בצורה שהיא מתנהגת באמצעות שיחה על כוס קפה, ממנה הבנתי כי היא מסתובבת עם התחושה שהם לא תומכים בה אז היא לא תתמוך בהם.לא מענינות אותה בעיותיהם האישיות ואין זה מתפקידה לעזור להם. ברור לי כי גילה הצעיר וחוסר נסיונה בניהול צוות גדול עומד לה לרועץ. ניסיתי בדרכי נועם להביא אותה להבנה כי בדרך של שיתוף פעולה, הידברות, חיוך ויחס אישי לעובד אפשר להשיג הרבה מאד, אך היא בשלה. חשוב לי לציין כי בסה"כ האוירה בין כלל העובדים מאד נעימה ומשפחתית ולכן קשה לי לעמוד מנגד ולחשוב שאין פתרון יצירתי למצב הקשה הזה. מה דעתכן?
נכנסתי לחלוטין במקרה לפורום ולאחר שעיינתי בחלק מההודעות והתגובות חשבתי לעצמי שכל מה שאני רוצה זה להביא את הצדדים להידברות נורמלית ונעימה ואני לא ממש מצליחה ושאולי... ממקום לא צפוי יכולה לבוא דעה שתביא להארה בבעיה שמתחבטים בה זמן רב אז ככה: במקום העבודה שלי יש ראש צוות צעירה (30) שהינה בחורה מאד מוכשרת אך בכל מה שקשור ליחסי אנוש היא לוקה בחסר.זה מתבטא בזלזול מופגן בעבודת הצוות שעובד איתה ואי רצון בולט במתן תמיכה בהם בעת הצורך. טון הדיבור שלה הוא חד וקר ואין היא מישירה מבט לדובר עימה. רק כשהיא צריכה משהו היא מעלה חיוך על פניה. לצערי, אני רואה איך העובדים איתה, שהינם מקצועיים לחלוטין ואנשים נעימי הליכות וחייכניים (מתוך הכרות של שנים רבות עימם) מסתגרים, מסתובבים עם פנים נפולות, ממורמרים ומתוסכלים מהמצב. אנשים שתרומתם למערכת גדולה ביותר הופכים להיות ראש קטן. מאחר וגם אני ראש צוות ומבוגרת ממנה בכמה שנים, ניסיתי להבין מה גורם לה להתנהג בצורה שהיא מתנהגת באמצעות שיחה על כוס קפה, ממנה הבנתי כי היא מסתובבת עם התחושה שהם לא תומכים בה אז היא לא תתמוך בהם.לא מענינות אותה בעיותיהם האישיות ואין זה מתפקידה לעזור להם. ברור לי כי גילה הצעיר וחוסר נסיונה בניהול צוות גדול עומד לה לרועץ. ניסיתי בדרכי נועם להביא אותה להבנה כי בדרך של שיתוף פעולה, הידברות, חיוך ויחס אישי לעובד אפשר להשיג הרבה מאד, אך היא בשלה. חשוב לי לציין כי בסה"כ האוירה בין כלל העובדים מאד נעימה ומשפחתית ולכן קשה לי לעמוד מנגד ולחשוב שאין פתרון יצירתי למצב הקשה הזה. מה דעתכן?