אני (לא) התאהבתי
דברתי אתו בטלפון. אני לא יכלה לומר שהיו לי פרפרים בבטן, אבל כן יכלה לספר שצחקתי הרבה. זה כבר סימן טוב. מין שיחה מהירה וזורמת על כלום. אני שואלת כמה שאלות סטנדרטיות של טרום בלינד דייט והוא קצת מתחמק. אחר כך פתאום מספר בבת אחת, שיש לו עבודה קצת שו-שו (אני מחליטה שזה מסביר את ההתחמקות הקודמת שלו). הוא רוצה להפגש עכשיו. (זה היה לפני כמה ימים, אז הוא רצה להפגש עכשיו....). אני עוד לא סגרתי את היום שלי. השיער שלי רטוב. יש לי מיליון כלים בכיור. צריכה לעשות כמה טלפונים. הוא לוחץ. אני בשלי. קובעים למחר. אבל רגע....מחר זה יום של רקודי עם, הוא לא בטוח שהוא יכול להפגש איתי. אני לא הוזמנתי לרקודי עם (לזכותו יאמר ששאל אם אני רוקדת, אמרתי שמאז הצבא לא. וגם לא רוצה. לעומת זאת יש כמה רקודי עמים שמאוד חביבים עלי, כגון סלסלה. כבר מזמן לא פגשתי גבר שרוקד סלסה. אוי....כמה אני רוצה כזה........). רקודי עם או אני, קשה לו להחליט. בסדר אני אומרת לו, תעשה מה בראש שלך, אבל תודיע לי, אני אעשה תוכניות אחרות למחר. למזלי גדלתי על קוסמופוליטן (טוב, לא ממש גדלתי עם, אבל בת דודה שלי פעם היתה באמריקה והביאה כזה לארץ שהיינו צעירות, אז אני יכולה לומר בלב שקט שראיתי את העתון בנעורי) ואני יודעת כמה חשוב לשדר לגבר שיש לי חיים משלי. לא בטוח שיש לי חיים, אבל יש לי מנוי למועדון כושר, תמיד יש לי נעלי ספורט באוטו, ותמיד אני בדרך לשם (לא תמיד מגיעה, אבל זה ספור אחר). לפנות ערב הוא מתקשר, מודיע לי שעשה מיליון תוכניות לערב (תוכניות שלא כוללות אותי). בסדר. אני בדרכי למועדון הכושר. אבל הוא רוצה בכל זאת לראות אותי. לחמש דקות. הסדור הזה של להפגש לחמש דקות מאוד משפיל בעיני. אין לי מושג איך הפך לנורמה בבלינד דייטים. אני חושבת שאם שיחת הטלפון היתה בסדר אני אשב עם הבחור לשתות קפה, גם אם הוא איש ירוק עם קרנים. אבל האיש מתעקש, גם שאני מסבירה לו שאני לא אוהבת את הסדור הזה. בסוף אני פשוט מתעייפת, ואומרת בסדר, חמש דקות. קובעים מקום. בדרך כלל הגברים ידאגו לסיטואציה בה יראו אותי הולכת, כדי שיוכלו לשפוט אם התחת שלי לא גדול חס וחלילה בסמ ממה שהם רוצים, אבל אני הגעתי אחריו, והוא זה שהלך לכיוון המכונית שלי, והוא נכנס למכונית שלי, והתישב לידי. דוקא נראה נחמד. אני מחייכת אליו. הוא מתחיל ללטף אותי.דקה אחרי שנכנס למכונית. מעסה לי את הראש, לכיוון העורף. נורא מוזר לי. אני כזאת שלא אוהבת שנדחפים למרחב שלה, אבל דוקא נעים לי. כל כך נעים לי שאני חושבת שאשמח להפגש אתו, פגישה אמיתית, פגישה שאף אחד לא רץ ממקום למקום. אין אפשרות כזאת. הוא רוצה לבלות אתי את הלילה. אני רוצה בית קפה. לא מצלחים להתפשר. קבענו למחר. (זאת אומרת להיום). מי רוצה לנחש האם שמעתי ממנו?
דברתי אתו בטלפון. אני לא יכלה לומר שהיו לי פרפרים בבטן, אבל כן יכלה לספר שצחקתי הרבה. זה כבר סימן טוב. מין שיחה מהירה וזורמת על כלום. אני שואלת כמה שאלות סטנדרטיות של טרום בלינד דייט והוא קצת מתחמק. אחר כך פתאום מספר בבת אחת, שיש לו עבודה קצת שו-שו (אני מחליטה שזה מסביר את ההתחמקות הקודמת שלו). הוא רוצה להפגש עכשיו. (זה היה לפני כמה ימים, אז הוא רצה להפגש עכשיו....). אני עוד לא סגרתי את היום שלי. השיער שלי רטוב. יש לי מיליון כלים בכיור. צריכה לעשות כמה טלפונים. הוא לוחץ. אני בשלי. קובעים למחר. אבל רגע....מחר זה יום של רקודי עם, הוא לא בטוח שהוא יכול להפגש איתי. אני לא הוזמנתי לרקודי עם (לזכותו יאמר ששאל אם אני רוקדת, אמרתי שמאז הצבא לא. וגם לא רוצה. לעומת זאת יש כמה רקודי עמים שמאוד חביבים עלי, כגון סלסלה. כבר מזמן לא פגשתי גבר שרוקד סלסה. אוי....כמה אני רוצה כזה........). רקודי עם או אני, קשה לו להחליט. בסדר אני אומרת לו, תעשה מה בראש שלך, אבל תודיע לי, אני אעשה תוכניות אחרות למחר. למזלי גדלתי על קוסמופוליטן (טוב, לא ממש גדלתי עם, אבל בת דודה שלי פעם היתה באמריקה והביאה כזה לארץ שהיינו צעירות, אז אני יכולה לומר בלב שקט שראיתי את העתון בנעורי) ואני יודעת כמה חשוב לשדר לגבר שיש לי חיים משלי. לא בטוח שיש לי חיים, אבל יש לי מנוי למועדון כושר, תמיד יש לי נעלי ספורט באוטו, ותמיד אני בדרך לשם (לא תמיד מגיעה, אבל זה ספור אחר). לפנות ערב הוא מתקשר, מודיע לי שעשה מיליון תוכניות לערב (תוכניות שלא כוללות אותי). בסדר. אני בדרכי למועדון הכושר. אבל הוא רוצה בכל זאת לראות אותי. לחמש דקות. הסדור הזה של להפגש לחמש דקות מאוד משפיל בעיני. אין לי מושג איך הפך לנורמה בבלינד דייטים. אני חושבת שאם שיחת הטלפון היתה בסדר אני אשב עם הבחור לשתות קפה, גם אם הוא איש ירוק עם קרנים. אבל האיש מתעקש, גם שאני מסבירה לו שאני לא אוהבת את הסדור הזה. בסוף אני פשוט מתעייפת, ואומרת בסדר, חמש דקות. קובעים מקום. בדרך כלל הגברים ידאגו לסיטואציה בה יראו אותי הולכת, כדי שיוכלו לשפוט אם התחת שלי לא גדול חס וחלילה בסמ ממה שהם רוצים, אבל אני הגעתי אחריו, והוא זה שהלך לכיוון המכונית שלי, והוא נכנס למכונית שלי, והתישב לידי. דוקא נראה נחמד. אני מחייכת אליו. הוא מתחיל ללטף אותי.דקה אחרי שנכנס למכונית. מעסה לי את הראש, לכיוון העורף. נורא מוזר לי. אני כזאת שלא אוהבת שנדחפים למרחב שלה, אבל דוקא נעים לי. כל כך נעים לי שאני חושבת שאשמח להפגש אתו, פגישה אמיתית, פגישה שאף אחד לא רץ ממקום למקום. אין אפשרות כזאת. הוא רוצה לבלות אתי את הלילה. אני רוצה בית קפה. לא מצלחים להתפשר. קבענו למחר. (זאת אומרת להיום). מי רוצה לנחש האם שמעתי ממנו?
