אני לא יודעת איך להתחיל
לספר על זה. אבל יודעת שזה חייב לצאת ממני. הר געש מתפרץ בי ואין לו לאן. זוכרים את זה? אז עכשיו מגיע ההמשך (תשבו קודם). אבא שלנו , כאמור , לא ידע הפעם על הנסיעה המתוכננת שלנו. את המלווה של הטיול הכרתי , מסתבר עוד משנים רבות , לפני ג´וניור , בתור אחת המלוות אצל אבא (של ג´וניור ,שלצורך המשך הסיפור יהיה מעכשיו רק"אבא"). היא לא זכרה , זה היה לפני שנולד ג´וניר. בקבוצה שלנו היו עוד שלש משפחות עם ילדים. כנופיה שהגיעה ביחד והג´וניור כל הזמן מסתכל עליהם ואומר לי בסוד , איזה מטורפים. אכן , ילדים משתוללים. והם היו אמא ובן , זוג עם שני ילדים וזוג עם שלשה , בגילאים שונים. ביום השני של הטיול בעודנו מתכוננים לעלות על הגונדולות בוונציה , ליהנות מהשיט ומזמרת הגונדוליירים, הגיעה שיחת טלפון למלווה מאבא. זה היה רגיל שהיא מנסה לפתור איתו בעיות שונות. בסיום השיחה היא מעבירה את הטלפון לאמא (עם הבן) ואני ברקע שומעת שלא באשמתי : "...ומה שלומכם ? ומה שלום אמא? ....טוב , נתראה ביום חמישי , כשתגיעו" אני ידעתי שהשיחה היא עם אבא שלנו. תוך כדי המילים האלו , החלה להתכווץ לי הבטן , גושים גושים . האמא , היא אחותו של אבא שלנו. כלומר דודה של ג´וניור. הבן שלה הוא בנדוד של ג´וניור. וככה מתפתחת לה טלנובלה מתחת לאפינו ולאפיהם מבלי שאף אחד שם לב. המחשבות , התסריטים התחילו להתגלגל לי בראש. איך ייפגשו ג´וניור ואבא? האם הוא הציץ ברשימות הנוסעים וידע שאנחנו בקבוצה הזו? מה יהיה בפגישה הזו ? מליון תהיות ועיניים שלי שזולגות בשלשת הימים הבאים כל פעם (וזה הרבה פעמים , בעצם כמעט כל הזמן) שאני נזכרת בסיפור העומד להתרחש עלינו. הוא היה אמור להגיע ביום חמישי. ביום חמישי לא נפגשנו , אבל ביום ששי בבוקר עמדנו לעלות על האוטובוס לטיול לאי קפרי ליום שלם. ושם הוא עמד בפתח המלון. "היי ..... מה את עושה כאן? " הוא שואל "בתמימות" "...גם ג´וניור כאן?".... כן , אני עונה , יושב באוטובוס , איזה יופי הוא עונה , אני נוסע איתכם. הגעתי עם שניים מהבנים שלי ועוד בן של אחותי. עלה לאוטובוס ומתחיל לדבר עם ג´וניור כאילו אתמול נפרדו לאחרונה , סתם שיחת חולין , (לאחר יותר משנה של אין קשר ביניהם). ג´וניור מרוגש מאוד , אני רואה לו בעיניים. אני גם. אף מילה על "האחרים" ג´וניור עדיין לא הבחין. במהלך שלש שעות הנסיעה ושעה שיט לאי קפרי , יש מדי פעם התגנבות יחידים של אבא אל ג´וניור , והוא מתעדכן קצת במה שקורה איתו , שומע ממנו קצת חוויות , אני מרגישה כמו בול עץ יצוק בבטון אל האדמה. קפרי. נכנסים למיניבוסים קטנים לצורך עליה לפיסגה בכביש צר ארוך ומפותל , מדהים ביופיו. אנחנו במיניבוס של "המשפחה". לפתע ג´וניור רואה את הבן הצעיר (כבן 12) צמוד אל אבא וגם קורא לו "אבא". ג´וניור מסמן לי לקרב אליו אוזן ושואל : "תגידי , מה זה אומר שהילד הזה קורא לו "אבא"?" "זה , זה אומר ש......... ש......שהוא אח שלי?". המקום הכי צפוף בטיול נבחר להכיר לג´וניור בהפתעה את המשפחה המורחבת שלו. שתי נשימות עמוקות שלי. כן ילד שלי , זה מה שזה אומר , והנה האח השני שלך (כבן 16) ועוד אחד יותר מבוגר שלא הגיע..... והנה בני דודים , ודודה. זה אומר שיש לי בעצם ארבעה אחים ואחות , אומר ג´וניור. ומכאן ואילך עד ראש ההר כל הזמן נלחשות אל האוזן שלי המילים : "אני לא מאמין , אני לא מאמין" ....בפה פעור , בעיניים בורקות .... ועם המון תהיות. אני חייב לשאול אותו , אומר ג´וניור ותופס את אבא באיזו פינה לאחר שירדנו , ואבא מסביר לו באדישות כן....אלו האחים שלך וכו´ וכו´. היום הארוך , הקשה והמרגש הזה עבור ג´וניור לא מסתיים לו כל כך מהר. אין לו עם מי לחלוק את החדשות המרעישות שתפוצצות לו בבטן. אף אחד מהאחים או מהמשפחה הנוספת , לא אמור לדעת עליו. הוא יודע את זה ולכן שומר הכל אצלו בפנים. וזה קשה. קשה מאוד לילדון בן שמונה ורבע לעכל ולשמור את כל זה בצורה כזו. בום גדול שמנפל עליו כרעם ביום בהיר. הוא לא מפסיק במהלך כל היום לברר איתי ענינים ולשאול כל הזמן על האינפורמציה החדשה שנגלתה לו ואני עונה לו בכל הכנות ובכל האמת על כל שאלה. כלומר הוא ידע את הסיפור פחות או יותר אבל עכשיו הומחשו לו כמה דמויות. ג´וניור לא מוותר ומזמין את אבא לשיחת בירור אצלנו בחדר בערב. מסתבר שאבא והילדים שלו קיבלו את החדר בדיוק מול החדר שלנו. דלת מול דלת. אבא מסכים ומגיע כמה דקות אחרי שחזרנו מהטיול וג´וניור נועל אחריו את הדלת. אני רוצה לשמוע את הצד שלך בסיפור שלנו הוא אומר לאבא. אבא שואל אותו , מה אתה לא יודע? אמא לא סיפרה לך? אמא סיפרה , עונה ג´וניור אבל אותך לא שמעתי עדיין. אני חייב לרדת לפגישה מנסה להתחמק אבא. "אז בקיצור " - ג´וניור לא מוותר. בקיצור אבא מספר בשלשה משפטים . מתי זה יהיה לא בקיצור ? שואל ג´וניור. אבא מבטיח לו פגישה ארוכה לצורך הסיפור. ג´וניור מסביר לאבא שהוא יודע שצריך לשמור על ה"סוד" ולכן קרא לו לחדר שהאחים לא ישמעו. ממשיכים עוד יום בטיול ברומא. ג´וניור רואה את אבא מחבק את הילדים האחרים שלו , צוחק איתם , קונה להם גלידה ומתנות ונפרד לפעמים מהקבוצה לקחת אותם למקומות מיוחדים. ושותק. לא מוציא מילה למרות שכלפיו אבא אדיש לגמרי חוץ מכמה מילים מדי פעם. אמא לקחה את ג´וניור בנפרד מהקבוצה לסיור במקומות מיוחדים ברומא. שבע שעות הלכנו ברגל בכל רומא לראות את כל המקומות היפים והמיוחדים , לקנות לו את כל מה שיבקש ולהקדיש לו את אהבתה. וגם להוציא לבד את הדמעות בלי שאף אחד ירגיש. מהיום שאמא (אני) ידעה שאבא מגיע ומצטרף לטיול , היא חשה צורך מראש לפצות את ג´וניור. וככה ג´וניור קיבל את כל סידרת הבובות החדשה מהסרט של הארי פוטר (כאלו שרק רואים באינטרנט ועדיין לא הגיעו לארץ ) ועוד משחקים חדשים לגיימבוי ועוד כל מה שהוא רצה. אבל מי אמר שבובות זה פיצוי? בשדה התעופה נפרדים לשלום (בלי חיבוק) ואבא לוחש "אני אתקשר". ועוד לא כתבתי מילה על הר הגעש של הרגשות שמתחולל אצלנו. עכשיו אנחנו מחכים לראות מתי אבא יקיים את הבטחתו , אם בכלל. וברכת ברוכים הבאים לכל המצטרפים החדשים וברוכים הנמצאים לכל התושבים הוותיקים בפורום. אני אשתדל בהמשך לקרוא מה שכתבתם , כרגע אני לא ממש מסוגלת.
לספר על זה. אבל יודעת שזה חייב לצאת ממני. הר געש מתפרץ בי ואין לו לאן. זוכרים את זה? אז עכשיו מגיע ההמשך (תשבו קודם). אבא שלנו , כאמור , לא ידע הפעם על הנסיעה המתוכננת שלנו. את המלווה של הטיול הכרתי , מסתבר עוד משנים רבות , לפני ג´וניור , בתור אחת המלוות אצל אבא (של ג´וניור ,שלצורך המשך הסיפור יהיה מעכשיו רק"אבא"). היא לא זכרה , זה היה לפני שנולד ג´וניר. בקבוצה שלנו היו עוד שלש משפחות עם ילדים. כנופיה שהגיעה ביחד והג´וניור כל הזמן מסתכל עליהם ואומר לי בסוד , איזה מטורפים. אכן , ילדים משתוללים. והם היו אמא ובן , זוג עם שני ילדים וזוג עם שלשה , בגילאים שונים. ביום השני של הטיול בעודנו מתכוננים לעלות על הגונדולות בוונציה , ליהנות מהשיט ומזמרת הגונדוליירים, הגיעה שיחת טלפון למלווה מאבא. זה היה רגיל שהיא מנסה לפתור איתו בעיות שונות. בסיום השיחה היא מעבירה את הטלפון לאמא (עם הבן) ואני ברקע שומעת שלא באשמתי : "...ומה שלומכם ? ומה שלום אמא? ....טוב , נתראה ביום חמישי , כשתגיעו" אני ידעתי שהשיחה היא עם אבא שלנו. תוך כדי המילים האלו , החלה להתכווץ לי הבטן , גושים גושים . האמא , היא אחותו של אבא שלנו. כלומר דודה של ג´וניור. הבן שלה הוא בנדוד של ג´וניור. וככה מתפתחת לה טלנובלה מתחת לאפינו ולאפיהם מבלי שאף אחד שם לב. המחשבות , התסריטים התחילו להתגלגל לי בראש. איך ייפגשו ג´וניור ואבא? האם הוא הציץ ברשימות הנוסעים וידע שאנחנו בקבוצה הזו? מה יהיה בפגישה הזו ? מליון תהיות ועיניים שלי שזולגות בשלשת הימים הבאים כל פעם (וזה הרבה פעמים , בעצם כמעט כל הזמן) שאני נזכרת בסיפור העומד להתרחש עלינו. הוא היה אמור להגיע ביום חמישי. ביום חמישי לא נפגשנו , אבל ביום ששי בבוקר עמדנו לעלות על האוטובוס לטיול לאי קפרי ליום שלם. ושם הוא עמד בפתח המלון. "היי ..... מה את עושה כאן? " הוא שואל "בתמימות" "...גם ג´וניור כאן?".... כן , אני עונה , יושב באוטובוס , איזה יופי הוא עונה , אני נוסע איתכם. הגעתי עם שניים מהבנים שלי ועוד בן של אחותי. עלה לאוטובוס ומתחיל לדבר עם ג´וניור כאילו אתמול נפרדו לאחרונה , סתם שיחת חולין , (לאחר יותר משנה של אין קשר ביניהם). ג´וניור מרוגש מאוד , אני רואה לו בעיניים. אני גם. אף מילה על "האחרים" ג´וניור עדיין לא הבחין. במהלך שלש שעות הנסיעה ושעה שיט לאי קפרי , יש מדי פעם התגנבות יחידים של אבא אל ג´וניור , והוא מתעדכן קצת במה שקורה איתו , שומע ממנו קצת חוויות , אני מרגישה כמו בול עץ יצוק בבטון אל האדמה. קפרי. נכנסים למיניבוסים קטנים לצורך עליה לפיסגה בכביש צר ארוך ומפותל , מדהים ביופיו. אנחנו במיניבוס של "המשפחה". לפתע ג´וניור רואה את הבן הצעיר (כבן 12) צמוד אל אבא וגם קורא לו "אבא". ג´וניור מסמן לי לקרב אליו אוזן ושואל : "תגידי , מה זה אומר שהילד הזה קורא לו "אבא"?" "זה , זה אומר ש......... ש......שהוא אח שלי?". המקום הכי צפוף בטיול נבחר להכיר לג´וניור בהפתעה את המשפחה המורחבת שלו. שתי נשימות עמוקות שלי. כן ילד שלי , זה מה שזה אומר , והנה האח השני שלך (כבן 16) ועוד אחד יותר מבוגר שלא הגיע..... והנה בני דודים , ודודה. זה אומר שיש לי בעצם ארבעה אחים ואחות , אומר ג´וניור. ומכאן ואילך עד ראש ההר כל הזמן נלחשות אל האוזן שלי המילים : "אני לא מאמין , אני לא מאמין" ....בפה פעור , בעיניים בורקות .... ועם המון תהיות. אני חייב לשאול אותו , אומר ג´וניור ותופס את אבא באיזו פינה לאחר שירדנו , ואבא מסביר לו באדישות כן....אלו האחים שלך וכו´ וכו´. היום הארוך , הקשה והמרגש הזה עבור ג´וניור לא מסתיים לו כל כך מהר. אין לו עם מי לחלוק את החדשות המרעישות שתפוצצות לו בבטן. אף אחד מהאחים או מהמשפחה הנוספת , לא אמור לדעת עליו. הוא יודע את זה ולכן שומר הכל אצלו בפנים. וזה קשה. קשה מאוד לילדון בן שמונה ורבע לעכל ולשמור את כל זה בצורה כזו. בום גדול שמנפל עליו כרעם ביום בהיר. הוא לא מפסיק במהלך כל היום לברר איתי ענינים ולשאול כל הזמן על האינפורמציה החדשה שנגלתה לו ואני עונה לו בכל הכנות ובכל האמת על כל שאלה. כלומר הוא ידע את הסיפור פחות או יותר אבל עכשיו הומחשו לו כמה דמויות. ג´וניור לא מוותר ומזמין את אבא לשיחת בירור אצלנו בחדר בערב. מסתבר שאבא והילדים שלו קיבלו את החדר בדיוק מול החדר שלנו. דלת מול דלת. אבא מסכים ומגיע כמה דקות אחרי שחזרנו מהטיול וג´וניור נועל אחריו את הדלת. אני רוצה לשמוע את הצד שלך בסיפור שלנו הוא אומר לאבא. אבא שואל אותו , מה אתה לא יודע? אמא לא סיפרה לך? אמא סיפרה , עונה ג´וניור אבל אותך לא שמעתי עדיין. אני חייב לרדת לפגישה מנסה להתחמק אבא. "אז בקיצור " - ג´וניור לא מוותר. בקיצור אבא מספר בשלשה משפטים . מתי זה יהיה לא בקיצור ? שואל ג´וניור. אבא מבטיח לו פגישה ארוכה לצורך הסיפור. ג´וניור מסביר לאבא שהוא יודע שצריך לשמור על ה"סוד" ולכן קרא לו לחדר שהאחים לא ישמעו. ממשיכים עוד יום בטיול ברומא. ג´וניור רואה את אבא מחבק את הילדים האחרים שלו , צוחק איתם , קונה להם גלידה ומתנות ונפרד לפעמים מהקבוצה לקחת אותם למקומות מיוחדים. ושותק. לא מוציא מילה למרות שכלפיו אבא אדיש לגמרי חוץ מכמה מילים מדי פעם. אמא לקחה את ג´וניור בנפרד מהקבוצה לסיור במקומות מיוחדים ברומא. שבע שעות הלכנו ברגל בכל רומא לראות את כל המקומות היפים והמיוחדים , לקנות לו את כל מה שיבקש ולהקדיש לו את אהבתה. וגם להוציא לבד את הדמעות בלי שאף אחד ירגיש. מהיום שאמא (אני) ידעה שאבא מגיע ומצטרף לטיול , היא חשה צורך מראש לפצות את ג´וניור. וככה ג´וניור קיבל את כל סידרת הבובות החדשה מהסרט של הארי פוטר (כאלו שרק רואים באינטרנט ועדיין לא הגיעו לארץ ) ועוד משחקים חדשים לגיימבוי ועוד כל מה שהוא רצה. אבל מי אמר שבובות זה פיצוי? בשדה התעופה נפרדים לשלום (בלי חיבוק) ואבא לוחש "אני אתקשר". ועוד לא כתבתי מילה על הר הגעש של הרגשות שמתחולל אצלנו. עכשיו אנחנו מחכים לראות מתי אבא יקיים את הבטחתו , אם בכלל. וברכת ברוכים הבאים לכל המצטרפים החדשים וברוכים הנמצאים לכל התושבים הוותיקים בפורום. אני אשתדל בהמשך לקרוא מה שכתבתם , כרגע אני לא ממש מסוגלת.
