אני לא יודעת איך להתמודד..

  • פותח הנושא duf
  • פורסם בתאריך

duf

New member
אני לא יודעת איך להתמודד..

בעלי מכור לאלכוהול ומאז שאנחנו מכירים הוא לא שותה. הוא מודע לבעיה והולך לא.א., ועד היום הכל היה בסדר. היום הוא התקשר אליי (הוא בחו"ל- נסע לעסקים) ובישר לי שלפני יומיים הוא שתה באיזה בר שם. אני הייתי בשוק, לא יודעת איך להגיב, ונורא פחדתי, כי מהסיפורים שלו כשהוא היה שותה אז זה היה ללא גבולות, ואני נורא מפחדת כי עכשיו יש לנו משפחה וילד, וזה מקבל משמעות אחרת. אני מתה מפחד....מפחדת שיחזור לשתות.. אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם מה שהוא סיפר לי.. כשהוא סיפר לי, אמר שלא ציפה שאגיב כמו שהגבתי, ואמרתי לו שאין מה לעשות כי אני לא יודעת איך להגיב כי אף פעם לא ראיתי אותו שותה, ואני לא יודעת איך הוא מתנהג כשהוא שותה ומבחינתי אני רואה את הנורא מכל!! אוף אני כ"כ מבולבלת ולחוצה.. מה לעשות?? דיברנו והוא ניסה להסביר לי שאין לי מה לדאוג ושהוא חשב שאולי הוא יכול לשתות רק בירה אחת אבל נוכח לדעת שלא, כי זה נגמר ב4 בירות, והוא מבין שאין מה לעשות והוא אלכוהוליסט ושאסור לו להתקרב לאלכוהול.. אוף, מה לעשות ואיך להתייחס לזה??
 
אין לך מה לעשות הטיפול לא עזר הוא..

לא היה צריך את הAA הוא היה צריך ללמוד בקורס דומה על שליטה כי לשתות זה ההנאה שלו חבל לקחת את זה ממנו מה שהוא צריך זה טיפול בשליטה חבל לקחת את ההנאה הזו חיים פעם אחת תשאלי אותו כמה הוא שתה ולמה הוא שתה ונסי להבין מתשובותו את הסיבה למעידה אם הוא "מעד" עם החברה בפאב מהסיבה הנכונה שהיא מרצון מוחלט ולא כתוצאה של לחץ פחד או אי יכולת להתמודד עם דברים אז הרי שהפגישות של הAA עזרו ל ו מאחל לכם בהצלחה שי
 

duf

New member
אני לא כ"כ מבינה את ההסבר שלך

איך אתה יודע שהוא לא זקוק לא.א.?? הרי הוא היה נוהג לשתות כל סופש (לדבריו) עד בלי די.. לפי מהשהבנתי ממנו, הוא מעד כיוון שהיה לבד באותו מקום ולא ידע "איך להכיל ולהתמודד איתו.." הוא שם לבד ולא עם חבר'ה
 

shanhen

New member
החושך והאור

עם כל האכזבה מהמעידה של בעלך, כדאי וצריך לראות גם את האור. קודם כל, את צריכה להבין שמדובר במחלה כרונית. אפשר להגמל אך לא להבריא. מעידות ונפילות, כמה שזה כואב, הם מנת חלקם של המכורים. כשהתחתנת עם בעלך וידעת שהוא אלכוהוליסט בגמילה, קבלת גם את העובדה שיתכן שיהיו משברים, כי ככה זה אצל חולים כרוניים. החוכמה הגדולה, וזה למדתי מחברי א.א., זה לא לא ליפול, אלא שכשנופלים - לקום הכי מהר שאפשר. ופה האור עליו דברתי. בעלך יכול היה להשאב מהר מאד לדפוס הרגיל והמוכר של המכור, לרחם על עצמו, להצדיק את השתיה, להכחיש, להסתיר ממך וכו', הוא לא נהג כך. הוא התעשת מהר שתף אותך במידע והוא מוכן להתחיל את הספירה מחדש. זה האור, זו הגדולה. בעלך ראוי שתחבקי אותו, שתעודדי אותו ותהיי לצידו דוקא ברגעים הקשים האלו. שניכם תשארו בחוסר ביטחון מה יקרה, לשניכם העתיד לא ברור, אבל כך זה כשההתמודדות היא לכל החיים. בניגוד למגיב שלפני, שאני די כועס על דבריו, הקשר של בעלך עם חברי א.א. הוא חשוב מעין כמותו. רק שם הוא יוכל לקבל את מלוא התמיכה, בנוסף לזו שיקבל ממך. הערה אחת לנפילה שלו. היא לא התחילה כשהוא שתה בבר. היא התחילה אולי עוד קודם כשידע שהוא מתרחק ממך לחו"ל, שיהיה לבד, שאולי הוא כבר לא כל כך מפחד מהאלכוהול ויוכל לנסות. ומי שמנסה רוצה ומאמין שיצליח. כלומר, משהו במודעות שלו למחלתו התערער. כדאי שיקח עצמו בידיים ויזכור - האלכוהול חזק ממנו ומוטב שלא יתמודד עמו שנית. וכמו כל בוקר, יזכיר לעצמו שטוב שאתמול לא שתה ושיעשה הכל כדי ש"רק להיום" לא ישתה. ביום ששתה - כנראה שכח לאמר זאת או ששקר לעצמו. ודבר אחרון, אם מה שאת מציינת בהערה האישית בסוף הדף שלך שייך גם לו, יש לו סיבה טובה לחזור לעצמו כי בעוד פחות מחודשיים ה"אור של חייכם" יחגוג יום הולדת שנה והוא צריך אבא מפוכח. שבוע טוב, נחום
 
למעלה