אני לא יודעת איפה לכתוב אז אני אנסה פה.

[daffi1]

אני לא יודעת איפה לכתוב אז אני אנסה פה.

איבדתי את אחותי לפני 4 חודשים (פחות 3 ימים...), אני בת 27, היא הייתה בת 37. הכאב הזה לא נגמר, איכשהו החיים אמורים להימשך עם החור הזה שפעור בי כל הזמן ואני לא מצליחה להסתגל, אני לא מצליחה להיות שמחה. אין לי כוח לדבר עם אנשים. החלק הכי קשה הוא ההורים שלי. הכאב שלהם קורע אותי- זה כמו שכול נוסף. והבעיה היא ששומדבר לא יפתור את זה, אני לא יכולה להחזיר אותה ואני לא יכולה להחזיר את השמחה להורים שלי, וכרגע נראה שגם לא לעצמי. אולי "אחים של" יוכלו לספר לי על ההתמודדות שלהם, במיוחד עם הכאב של ההורים וגם בכלל. תודה, אחותה של אפי

 

[liat1953]

דפי יקרה-הגעת למקום הנכון

הכאב אותו את מתארת מוכר לכל אלה הנמצאים כאן,-הכאב הוא עצום ונדמה כי הכל עצר מלכת. הכאב לא נעלם ולא יעלם לו,הוא נשאר איתנו לכל אורך הדרך ולומדים לחיות איתו ולצידו ולהמשיך הלאה. נכון שלעולם כבר לא חוזרים החיים להיות כפי שהיו -יש את החיים עד האובדן ומהאובדן והם מאד שונים.אנו הגענו למקום ההוא שלא מרצוננו... את יכולה להרגיש נוח לשתף אותנו כאן בפורום במה שעובר עליך אך כמדומני שיש גם פורום של אחים שכולים. ממה נפטרה אחותך? אולי ניתן למצוא קבוצת תמיכה עבורך ועבור ההורים שלך. חשתי צביטה עזה בלב כשקראתי עד כמה קשה לך עם הסבל של הוריך...מה שראיתי גם אצלי את הצורך של האח לגונן ולתמוך בהורים....וזאת בנוסף לקושי האובדן של אח קרוב ויקר. שולחת לך חיבוק ליאת

 

[daffi1]

היי ליאת,

תודה על תגובתך.... אחותי נפצעה קשה בתאונה ושכבה שבועות ארוכים בטיפול נמרץ עד שנפטרה. הייתי רוצה להקל על הורי, את חושבת שקבוצת תמיכה עשויה לעזור להם?

 

[liat1953]

להערכתי קבוצת תמיכה יכולה להועיל

לי זה נתן כוחות והבנה את המקום בו אני מצויה וחשוב לי להיות עם אנשים שחוו גם את האובדן.

 

[liat1953]

סיוע לנפגעי תאונות דרכים

נסי באתר המצורף למצוא מידע במידה ויהיה רלוונטי

 

[אחשל]

הכאב שלא נגמר ../images/Emo122.gif...

דפי, אחותה של אפי, אין טעם לנסות ולדחוק את עצמך ואת המשפחה "להמשיך הלאה". כל אחד מתמודד אחרת, אבל כמעט כולם יאמרו לך ש-4 חודשים זה פרק זמן קצרצר בהשוואה לחיים של התמודדות עם הכאב הזה. כמובן שזה לא נמשך כך לאורך כל הדרך, אבל הפרק הזה, המיידי, שבא אחרי, קשה מאוד, כי צריך להסתגל למצב חדש, לחיים חדשים שהם לא ממש המשך לחיים הקודמים שהיו לך (יאיר לפיד ביטא את זה יפה). נכון, אין דבר שיכול להחזיר את המצב ואת החיים שלנו למה שהם היו קודם. כל מה שנותר לנו זה לנשום עמוק לתוך הכאב, להרים את הראש, ולעשות צעד אחד קדימה. צעד אחד קטן בכל פעם, בלי קפיצות גדולות.

 

[daffi1]

מתסכל.

כ"כ מתסכל. אי אפשר לשנות את הגזירה, אי אפשר לחזור אחורה, אי אפשר לתקן. ועדיין יש את הרגעים שאני פשוט לא מאמינה שזה קרה, שהיא לא כאן יותר. לא נתפס.

 

[אפרת37]

דפי,

גם אני איבדתי את אחותי, לפני שנה וחמישה חודשים ותאמיני לי הכאב לא עוזב, אני מרגישה לפעמים שאני לא יכולה לנשום מהגעגועים, מהתחושה של האין. כל המשפחה עוברת תהליך וכל אחד מתנהג ומרגיש משהו אחר. החיים לעולם לא יהיו כמו שהיו... הלואי שהיתה דרך להקל (אם תמצאי תגלי לנו

).

אפרת

 

[shlish2004]

דפי היקרה

את מוזמנת גם לחלוק את כאבך, התסכולים או סתם לשפוך את הלב גם בפורום אחיות ואחים שכולים. עמית