לאמא של יולי
אני לא מבינה למה את שופטת את רוני? אכן, קרה במשפחה אסון ונולדה ילדה שסובלת מפיגור קשה. כל אחד רשאי לראות את זה דרך העיניים שלו, ולהתבטא בצורה שמתאימה לו. לך נולדה בת וזה האושר שלך, ולאחרים נולדה בת וזה אסון. פרט לכך, המשפחה של רוני בחרה להתמודד עם מה שקרה בדרך מסוימת, איך את יכולה בכלל לשפוט אותם? האם את נמצאת במקומם? ובכן, אם את חושבת שאת יודעת מה עובר על משפחות עם פיגור אני מציעה לך לקרוא את פורום "משפחות עם פיגור" כאן בתפוז ולהבין שאין לקושי של המשפחות האלה שום דמיון לקושי שאנחנו כהורים לאוטיסטים חווים. הקושי שלהם הוא עצום ורב, אי אפשר לתאר במילים מה זה ילד או ילדה שסובלים מפיגור קשה, יש לך מושג איך זה להחליף חיתול לילד בן 20? איך זה להאכיל ילד בן 20? איך זה להעסיק ילד כזה ועוד מליון בעיות שאנחנו, למזלנו הטוב, לא מכירים. פיגור קשה זוהי לקותמאד מאד מאד קשה. תקראי בפורום איך אנשים נאחזים בחיים ומקימים משפחה למרות שקרה להם כזה "אסון" ונולד להם ילד מפגר, עיוור, וחרש, ואיך בדרך לחיים פחות או יותר נורמלים הם מקבלים החלטה לשלוח את הילד למקום שבו יטפלו בו יומם ולילה. למה לך לשפוט אנשים אחרים שסובלים??? את לא יודעת איך זה להיות במקומם וגם לא היית רוצה לדעת, ומעבר לכך, את לא יכולה לדעת איך היית נוהגת במקומם. גם אנחנו, כהורים לילדים אוטיסטים או עם PDD, לא יודעים מה יהיה בעתיד עם ילדינו וגם אנחנו, לפחות חלקנו , מודעים לעובדה שהם לא יקימו משפחה משלהם ויהיו תלויים באנשים אחרים כל חייהם, אולי במוסד, אולי בבית לחיים. אני באופן אישי, מרגישה שלמדתי לא לשפוט אנשים עם כאבים ואסונות ובעיות, בעיקר בגלל שאני חווה כאב על בתי יום יום, ואפשר לומר, שמאז שהבנתי שבתי לקויה הפכתי בנאדם יותר סבלני ויותר מקבל ויותר מבין. אפשר לומר שהפכתי להיות בנאדם יותר טוב. אני מאמינה שעם השנים גם אני תהפכי ליותר סבלנית כלפי מצוקות של אנשים אחרים. בברכת חג פסח שמח והרבה בריאות
