אני לא יודעת אם אני במקום הנכון אבל

סמוייה

New member
אני לא יודעת אם אני במקום הנכון אבל

אני לא יודעת אם אני במקום הנכון אבל אניזקוקה לעזרה.... אז ככה... אני בת 28 רווקה.אני חיה לבד ועקב כל מיני מיקרים בעבר גברים וכולה....החלטתי לחיות לבד ולהביא ילד לבד! נכנסתי להריון ובערך בחודש השלישי (היום אני בחודש חמישי) הכרתי בחור בן 23 מדהים (הוא לא האבא של התינוקת) שההכרות בייננו התחילה כידידות ופתאום התאהבנו!!!!!! הבחור גם הוא פגוע מארועי עבר אם זה אבא נרקומן שהתעלל בו ובמשפחתו עם זה בחורה שבגדה בו ועוד דברים "נחמדים" מסוג זה...... בכל אופן מה שבעצם רציתי להתייעץ הוא : באופן כללי אנחנו דיי מסתדרים אבל מדי פעם צצים לו קריזות או דכאונות או אין לי מושג איך לקרוא לזה. הוא אוהב אותי מאוד אבל הוא יכול פתאום לא לרצות לדבר איתי לא מחוסר אהבה אלה ממחשבות על העבר והוא משליך את זה כיביכול על ההריון שלי. הוא יכול לריב איתי אנחנו ניפרדים ואז בערב או למחרת הוא מתנצל ורוצה לחזור. השאלה שלי האם לקבל את כל זה? האם יש לזה טיפול? איך אפשר לסיים את הדכאונות שלו? אני רוצה לעזור לו ולי! אני יודעת שהוא נילחם במחשבות הזדוניות שלו אבל זה לא מספיק! לפעמים הוא גם מתנתק מחברים ליום או יומיים..... אני לא רוצה לבחור בפתרון הקל של לעזוב אותו כי הוא בחור מקסים! הוא מסכים לקבל אותי עם כל הבעיות הנילוות לחיים שלי...(אם זה חובות, משפחה שניתקה איתי קשר, התינוקת שלא שלו.....ועוד) בבקשה עזרה.........
 
סמוייה שתי עצות עבורך

1. אל תמסדי את היחסים אתו. המשיכי בחברות כל עוד טוב לך ומתאים לך אתו, . 2 שלחי אותו לטיפול פסיכולוגי. לדעתי הוא זקוק לעזרה נפשית.
 
../images/Emo45.gif אלמוגית סיכמה את זה יפה

בדיוק מה שהיא כתבה. ואל תחליטי עכשיו החלטות חשובות כשאת במצב כל כך רגיש. ואל תזניחי מצד שני, טיפול ודחוף ואז תראי איך הולך. חוץ מזה שחודשיים הם לא זמן מספק בשביל להגיע להחלטות חשובות.
 
אם מדובר

בתרומת זרע מצד אחד זה לא אמור להפריע לו אך מצד שני..הוא רק בן 23. תחשבי על זה. אני מדברת כרגע על הגיל כמספר ייתכן שיש בו הרבה יותר והגיל לא מייצג את מי שהוא. אם זה המצב, כדאי ללכת איתו לפגישה עם פסיכולוג (אחת או שניים) רק אם חשוב לך הקשר עימו ואם הוא לא נמצא בחיתוליו.
 

babe G

New member
סמויה יקרה

קראתי את מה שכתבת, ודבר ראשון אני רוצה לומר לך כל הכבוד על האומץ, בכל מה שנוגע להבאת ילד לעולם לבד. שיהיה לך
מעבר לזה, אחד הדברים שהעין שלי די תפסה כשקראתי את ההודעה שלך זה המשפט הבא : "אני לא רוצה לבחור בפתרון הקל של לעזוב אותו כי הוא בחור מקסים! הוא מסכים לקבל אותי עם כל הבעיות הנילוות לחיים שלי...(אם זה חובות, משפחה שניתקה איתי קשר, התינוקת שלא שלו.....ועוד)" אני לא חושבת שאת צריכה להשאר עם מישהו רק כי הוא "מקבל אותך" ואת צרותייך כביכול. ממה שאת מספרת, הוא ממשפחה שגרמה לו הרבה נזק, נכון זה לא באשמתו, ויכול להיות שהוא באמת בחור מקסים ונהדר, אבל את צריכה קודם כל לחשוב על עצמך והתינוקת שלך !! ולפעמים עדיך להיות "לבד" (הכוונה בלי בן זוג), מאשר להיות עם מישהו שמזיק לך (ישירות או בעקיפין). נכון שאמרת שאתם מאוהבים, אבל יש לקחת בחשבון את התמונה הגדולה, הוא בן 23, אולי גדול עליו כל הסיפור הזה שלכם ? חשבת על זה ? יש לך חיים משלך לנהל, אני לא חושבת שאת צריכה עוד מישהו לדאוג לו, אלא מישהו שיוכל לדאוג לך (בכל המובנים) במיוחד עכשיו שאת מצפה לילד.
 
למעלה