אני לא יודעת אם אני שייכת

[AndreaCorr ©]

אני לא יודעת אם אני שייכת ../images/Emo168.gif

לפורום הזה. אני נמצאת כאן כבר תקופה מסויימת, קוראת אבל לא מגיבה. לפני כשנה חבר קרוב שלי נפטר מסרטן, עדיין עולות לי דמעות בעיניים שאני חושבת על זה. ולפני כמה חודשים, הרופא אמר לי שיש סיכוי שאני בעצמי נושאת את המחלה הארורה הזאת. לבסוף התברר שלא (כל הסיפור עלה לי בהרבה דמעות וכאב), ואני עדיין הולכת לבדיוק שיגרתיות של פעם בחודשיים. לכן אני מזדהה מעט עם הכאב שחלקכם חשים... למרות שרובכם הרבה יותר מבוגרים ממני, אני רק בת 14 וחצי... אז אולי אני לא אכתוב פה שוב, אבל רק רציתי לשתף... Yours, שרון

 

[rubber duck]

../images/Emo24.gif

הכאב בלאבד אדם קרוב הוא גדול הפחד מלחוות מחלה מסוג הסרטן גדול לא פחות מאושר שאת בריאה ואינך סובלת ממחלה זו ראי עצמך כחלק מהפורום , אין הבדל בעיני בין חולה לחבר לבן משפחה כולנו משפחה אחת גדולה

שרון

 

[ציפורלילה]

את שייכת רק אם את רוצה

להיות שייכת. באותה דרך שאדם שהמחלה נגעה בו כך או אחרת ויגיע הנה ולא יצליח להתחבר לתכנים או לסיטואציה. הכל לגיטימי, הרגשות, התחושות, הדמעות והפחדים והכל מותר. ואת מוזמנת לבוא, לכתוב, או לא לכתוב, או רק לקרוא. הפורום פתוח לכולם וגיל מאבד משמעות כשמדובר ברגשות. סופשבוע טוב ותרגישי טוב גלי

 

[kapitonet]

את כן שייכת!!!

היי!!! אני די חדשה פה בפורום אז אני לא ממש יודעת למה את מתכוונת כשאת אומרת שאת לא שייכת אבל בכל מקרה הסיפור שלך לא שונה בהרבה משלי.... אני עוד מעט בת 15 ולפני כמעט שנה גילו אצל החבר שלי סרטן עור. אני לא רוצה לפרט כי זה לא הכי נעים אז אני רק אגיד שלפני כחודש הוא נפטר... אני רק יכולה להגיד שכמה שתנסי לשכוח מזה אני בכל אופן לא אצליח! אבל אולי באמת כדאי להמשיך הלאה למרות שזה קשה...

 

[שלומפר1]

התמודדות עם מוות

לצערי... לרובנו יש מכרים חברים וקרובים שאינם איתנו עוד... אני אישית הגעתי למסקנה המענינת שאפשר להסתכל על העניין בשני פנים: 1- אם אני חושב על מכריו של הנפטר אז אני בוכה, כי הם איבדו אדם יקר וקשה הפרידה ואין דרך לשכוח אלא לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך הלאה... 2- אם אני חושב על הנפטר אני מחייך! כי לפחות עכשיו הוא כבר לא צריך לסבול יותר, ובהתמודדות עם המחלה הזו יש הרבה סבל, הוא נמצא במקום טוב יותר זה בטוח( כפי שאמרה לי פעם חולה סופנית בשיחה האחרונה שלי איתה.. "פשוט נמאס לי לסבול כל כך רק בשביל לקבל עוד כמה חודשים או שבועות, עדיף לי קבר לסיים את זה.. עצוב לי על מכרי וילדי שישארו מאחור עם הכאב אבל לי כבר יהיה הרבה יותר קל...) אין דרך להתמודד עם הכאב של אובדן שהיא נכונה, כל אדם מוצא את הכלים הנכונים לו... בהצלחה ותנחומיי... שלומפר